מאירי על בבא מציעא קמג

ישראל שלוה מן הגוי מעות ברבית וזקפן עליו במלוה ונתגייר הגוי אם נתגייר אחר שזקפן עליו ונעשה קרן גובה את הכל ואם זקפן אחר שנתגייר אינו גובה אלא את הקרן ולא מן הרבית כלל אפילו אותו שעלה בגיותו הואיל ולא נזקף להיותו קרן בגיותו וגוי שלוה מישראל ונתגייר הגוי אפילו זקפן אחר שנתגייר גובה הישראל את הכל ר"ל כל הרבית שעלה בעודו גוי הואיל וזקפו אע"פ שלאחר שנתגייר זקפו כדי שלא יאמרו לא נתגייר זה אלא שלא לחסר מעותיו ומ"מ אם לא זקפן מיהא אינו גובה ויש חולקין להתיר אף בשלא זקפן הואיל ומ"מ הטעם אינו אלא שלא יאמרו וכו' ומ"מ תלמוד המערב חולק בהוראה זו שכתבנו והוא שאמרו שם ר' יוסא אומר ישראל שלוה מן הגוי ונתגייר בין שזקפן עד שלא נתגייר בין שזקפן אחר שנתגייר אינו גובה את הרבית גוי שלוה מישראל ונתגייר אם זקפן עד שלא נתגייר גובה את הקרן ואת הרבית ואם זקפן משנתגייר גובה את הקרן לבד ופירש הטעם מכיון שאתה מבריחו מן הרבית אף הוא נעשה גר שקר ואע"פ שירושלמי במקום בבלי אינו משנה מ"מ בזו האחרונה נראין דבריהם מדברינו:

שטר שכתוב בו רבית והוא שכתוב בו פלני לוה מפלני מנה במנה וסלע או שנזקף הסלע עם המנה כקרן גמור ונתברר שהסלע של רבית היה גובה את הקרן אפילו ממשעבדי ואינו גובה את הרבית כלל אפילו מבני חרי ולא סוף דבר ברבית קצוצה אלא אף ברבית של דבריהם שאין הפרש בין רבית קצוצה לשל דבריהם אלא בשקדם וגבה שהקצוצה יוצאה בדיינין ואבק רבית אינו יוצא בדיינין יש מי שאומר שלא אמרו אינו גובה את הרבית אלא ממשעבדי אבל מבני חרי גובה כמלוה על פה וראיתם ממה שאמרו בסוגיא זו בשטרי חוב המוקדמין במחלוקת שנויה ור' מאיר היא ואם לא כן היאך הוא במחלוקת שנויה והלא שטר מוקדם גובה מיהא מבני חרי ואין זה כלום שהמוקדם לא נעשה איסור בגוף ההלואה אלא בזמן והרי גוף ההלואה בענין רבית כזמן בענין שטר מוקדם וכשם שהזמן נפסל מכל וכל עד שאינו טורף אפילו מזמן שני כך גוף ההלואה נפסל בשטר שיש בו רבית עד שאינו גובה אותה כלל לדעת ר' מאיר אלא שמ"מ הלכה כרבנן ברבית שגובה את הקרן ולא את הרבית ויש אומרים שאין הקרן נגבה לדעת חכמים אלא מבני חרי שהרי העדים עברו בלאו והיאך טורפין על פיהם ולא יראה כן שלא נקרא רשע ליפסל לעדות אלא בעברה שיש בה מלקות ואע"פ שבעברה שבממון פוסלין אותו אע"פ שאין שם מלקות לא נחשבו כפסולי עדות בענין רבית אלא מלוה ולוה כמו שיתבאר במקומו:

שטרי חוב המוקדמים פסולין שהרי אפשר שיבא לטרוף לקוחות שלא כדין והמאוחרין כשרים שאין כאן פסידת לקוחות ואם המלוה מחל שעבודו תבא עליו ברכה ושטר מוקדם לא סוף דבר ואינו טורף מזמן ראשון אלא אף מזמן שני אינו טורף ואע"פ שברבית לא קנסנו ההתר על גב איסור אף בזו לא משום קנס התר על גב איסור אלא שאם נגבה בשטר זה מן הלקוחות אף מזמן שני יש לחוש שמא יבא לגבות בו אף מן הראשון ומתוך כך אמרו שאינה טורפת אף מזמן שני ואילך אלא הרי היא כמלוה על פה וגובה מבני חרי ועיקר דבר זה יתבאר במסכת בבא בתרא וכבר ביארנוה בחבור זה ובפירושנו במסכת ראש השנה ויש אומרים מכאן שאין לפרש שטר שיש בו רבית שנזקף הקרן עם הרבית שכיוצא בזה אף הקרן אינו גובה שיש לחוש שמא יגבה אף הרבית כחששא זו שבשטר מוקדם:

לא סוף דבר בשטר מוקדם שאינו גובה מן המשועבדים אלא אף כל שטר שנעשה באונס אינו כלום והמעות כמלוה על פה מעשה היה באחד שמשכן כרמו לחברו לעשר שנים במשכנתא דסורא וכשאכלה שלש שנים בתורת משכונה אמר לבעל הכרם מכור לי כרמך לחלוטין והריני נותן לך דמי כלה ואם לאו הריני כובש שטר המשכונה ואומר שבתורת מקח ירדתי בה ועמדתי בה שני חזקה ולא אצטרך לשטר ראה לוה זה שכלתה לו הרעה והודה לדבריו והלך לו וכתב ממנו שטר מתנה לבן קטן שהיה לו והקטן הרי הוא זוכה וקונה אע"פ שאינו מקנה ואמר שכתב שטר מתנה זו לבנו הלך וכתב שטר מכר לבעל המשכונה והרי שהמכר לא היה כלום אלא שחוזר המוכר ותובע לו מעותיו בשטר מכר שבידו שהרי קבל לו אחריות ואמרו חכמים שאינו גובה מן המשועבדים ששטר זה לא נתן ליכתב ובעל השטר שקבלו הורע על עצמו וכל שטר שלא נכתב אלא באונס אינו גובה מן המשועבדים וכן הדין באנס הכופהו למכור לו שדהו ומסר מודעא ומכר לו שמא תאמר אחר שכן לא היה צריך זה להקנותה לבנו ימסור מודעא בפני שנים ודיו אפשר שחשש שהמוכר יזקיקהו לבטל כל מודעא שמסר ושימסור: