מאירי על בבא מציעא קמב

כבר ביארנו שכל המשתדל בהלואת רבית עובר בלאו המלוה והלוה והערב והעדים והסופר והסרסור מעתה ישראל שעבר ולוה מישראל אין ישראל אחר רשאי להיות לו ערב כלל לוה מן הגוי ונעשה לו ישראל ערב אף זה אסור שהגוי חוזר לערב ואין לו מוסר לתבוע ללוה תחלה אפילו יש לו נכסים וסומך רבית זה על ישראל הערב ונפרע ממנו קרן ורבית ואח"כ בא ישראל ותובעו ללוה כל מה שפרע והרי הוא כנוטל רבית שנתחייב הוא בה מישראל חברו וכל שכן במתנה בשטר לפרע ממי שירצה תחלה ומ"מ אם קבל עליו לדון בדיני ישראל בענין זה ר"ל שלא יתבע לערב תחלה מותר הואיל ויש נכסים ללוה ואפילו נתמסכן הלוה והוצרך הגוי לגבות מן הערב קרן ורבית חוזר זה הערב וגובה הכל מחברו הישראל שמאחר שדין הגוי ליפרע מן הלוה תחלה ועליו הוא סומך את הרבית כל זמן שמאריכו כל מה שפרע לו ישראל נעשה כמי שהלוה דבר זה ללוה באותה שעה ואינו נוטל אלא מה שהלוהו והוא שאמרו בירושלמי של שבועות פרק כל הנשבעין וכי נפרעין לאדם שלא בפניו תפתר בשרבית אוכלת בו וכי בית דין גובין רבית תפתר בשערב לו מן הגוי:

לוה גוי מישראל ונעשה ישראל ערב עשאוה בתוספתא כישראל שלוה מן הגוי והוא שנאמר בה גוי שלוה מישראל וישראל שלוה מגוי ישראל נעשה בהם ערב ואינו חושש מעתה אחר שדיננו לתבוע מן הלוה תחלה מותר שלא נסמך ברבית זה אלא על הגוי וכשנתמסכן הגוי ובא ליפרע מישראל אחר שתבע את הגוי אותה שעה נעשה לו ערב וכאילו הלוהו באותה שעה כל מה שנתחייב לו הגוי הא אם התנה ליפרע ממי שירצה תחלה הרי סמך הרבית על הישראל ואסור ליטול ממנו הרבית ויש חולקין עם התוספתא ואוסרין בו אף בתובע לגוי תחלה שלא התירו בראשונה אלא בשישראל הערב פרע רבית לגוי ואינו נוטל מחברו אלא מה שפרע ואף בשיכול לתבוע לערב תחלה היה ראוי להתיר אלא מאחר שאף הוא סומך ברבית זה עליו נעשה הוא כמתחייב בה וכנוטל רבית מתחלה מישראל חברו אבל זה שלא פרע כלום ושכר מעותיו הוא נוטל היאך יטול שכרו מישראל חברו והדברים נראין:

יש מפרשים באיסור ערבות ישראל לגוי כשלא קבל עליו דין חכמים ליפרע מן הלוה תחלה שהטעם מפני שזה כמי שלוה הערב מן הגוי בשליחותו של ישראל וחזר הוא והלוה אותם המעות לישראל זה שלמדו מכאן בישראל שאמר לחברו לוה לי מעות מן הגוי ואני מסלקך מכל נזק שהוא אסור ובמסכת ערכין בפרק שום היתומים בשמועת אין נזקקים לנכסי יתומים אלא אם כן רבית אוכלת בהם קצת ראיה לזה לפי דעתם אלא שאין בה הכרח:

בתלמוד המערב אמרו ישראל שמנה את הגוי אפטרופוס או סנטר מותר ללות ממנו ברבית ישראל שנתמנה מחמת הגוי אפטרופס או סנטר מותר ללות ממנו מעות של גוי ומופקדין ביד ישראל אסור ללות הימנו מעות של ישראל ומופקדין ביד גוי [מותר ללות הימנו ומ"מ כבר ביארנו על התולה מעותיו ביד גוי] שהקולאר תלוי בצוארו:

כבר ביארנו שיש מפרשים תולה מעותיו ביד גוי שמלוה אותם ואומר של גוי הם ומשמע שמותר לישראל להלות מעות הגוי שלא נאסר אלא תולה שהוא שקרות אבל כל שהדבר כן מותר ואף בירושלמי אמרו גוי שאמר לישראל הילך שכרך והלוה מעותי מותר אלא שאסור מפני מראית העין ר"ל שיחשדוהו שהם שלו הא כל שאין שם חשד כגון שאינו אמיד או שנתברר שכן הוא מותר והיאך אמרו כאן מעות של גוי ומופקדין ביד ישראל אסור ותירצו שכל שעומדים באחריות הגוי מותר ומה שאמרו כאן אסור כשעומדין באחריות ישראל ואף בירושלמי שנויה בחלוקה זו ומ"מ למטה יתבארו בה דרכים אחרים מצד שליחות:

גוי שלוה מעות מישראל ברבית ובקש להחזירם לו מצאו ישראל אחר ואמר לו תנם לי ואני מעלה לך כדרך שאתה מעלה לו מותר וישראל מביא לגוי וגוי לישראל ואם העמידו אצל ישראל אע"פ שלא הניחם על גבי קרקע ולא נטלם ישראל ראשון אלא שהגוי נתנם במצותו לישראל שני וסלקו מאחריותו הרי זו רבית ואע"פ שאין שליחות לגוי מ"מ הואיל ונסתלק הגוי החמירו בו כאלו היא הלואת ישראל לא אמרו אין שליחות לגוי אלא להחמיר וגדולי המחברים כתבו שהיא רבית קצוצה ולא נראו דבריהם נמצא שכל שהמעות של ישראל וגוי מלוה בשליחותו אסור מצד שליחות הישראל כשהמעות של גוי וישראל מלוה בשליחותו אסור מצד שאין שליחות לגוי ומ"מ מעות של ישראל ומלוה אותם לגוי באמצעות ישראל מותר שלא הוזכר שליחות גוי אצל ישראל ושל ישראל אצל גוי אלא כשישראל נותן הרבית וישראל אחר מקבלו אבל כל שהגוי נותנו או מקבלו אע"פ שהסרסור אמצעי בין הגוי ובין הישראל אין כאן זכר שליחות מגוי לישראל או מישראל לגוי ולא עוד אלא שהסרסור נעשה שלוחו של ישראל והרי הוא כאלו ישראל המלוה עצמו מוסרם לגוי וכל שכן גוי שלוה מישראל לצרך ישראל שמותר וכן ישראל שלוה מן הגוי באמצעות ישראל שאף בזו הסרסור הוא שליח הישראל להביא משכונו לו ולהביא לו מעותיו ומה שאסרו בישראל שאמר לחברו לוה לי מעות מן הגוי פירושו בדרך שאחריותו על הלוה וחזר זה ולוה מחברו נמצא שכל שאמרנו אין שליחות לגוי פירושו שאין ישראל נעשה לו שליח ולא הוא לישראל לשום דבר שבכל התורה שהשליח והמשלח כלם צריכים להיות בני ברית וכמו שאמרו לענין תרומה אע"פ שעושה אדם שליף להפריש תרומותיו דוקא בני ברית שנא' אתם גם אתם לרבות השליח ומה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית ומשם אנו למדים לכל שליחות שבתורה וכן אין לו תורת זכייה שיהא ישראל זוכה בשבילו שאע"פ שזכין לקטן כמו שיתבאר בבבא בתרא אע"פ שאין לו שליחות אינו דומה שהקטן מ"מ עתיד לבא לכלל שליחות מה שאין כן בגוי:

זה שכתבנו בישראל שלוה מן הגוי ובא ישראל אחר ובקשם ממנו והעמידם אצל גוי שאינו מותר בכך אלא אם כן הניחם על גבי קרקע ונטלם האחר במצות הגוי יש מתירין אפילו נטלם ישראל ראשון מן הקרקע במצות הגוי ונתנם לישראל אחר שאין ההושטה כלום הואיל והגוי לשם ואף הם שואלים הואיל ומ"מ נסתלק זה מאחריותם מה הוצרכנו להנחה על גבי קרקע שהרי בתוספתא אמרו גוי שאמר לישראל הלוה מעותי לזה מותר ומ"מ כבר שנו בה שאסור מפני מראית העין ומ"מ הם מפרשים שמה שאמרו בגמ' סמוך עלאי עוקר לגמרי ענין והפטר שכל שאמר סמוך עלאי חזר לאחריותו ופירשו שכל שנשא ונתן הגוי ביד או שהניח הראשון על גבי קרקע ונטלם השני או שהראשון נתנם לו במעמד הגוי מותר אע"פ שלא נסתלק הלה מן האחריות ויש נמשכים לשטה זו אלא שחולקים בה בהנח על גבי קרקע דבההיא ודאי כל שאמר סמוך עלאי אסור וראיה לדבריהם שהרי כשתירצו ענין הנח על גבי קרקע שאלו מאי למימרא ותירצוה שנשא ונתן ביד ותמה על עצמך והלא עכשו היה ראוי להקשות יותר מאי למימרא אלא שכונתו היתה לומר נשא ונתן ביד ואמר סמוך עלי ואע"פ שאמר סמוך עלאי הואיל ונשא ונתן ביד מותר ומ"מ בהנח על גבי קרקע אם אמר סמוך עלאי אסור:

חכמי התוספות החמירו בקצת דברים כנגד מה שכתבנו והוא שהם למדו מסוגיא זו שאסור לישראל לשלח את הגוי שילוה לו מעות מישראל ברבית כשם שאסור לומר לו הלוה מעותי ברבית לישראל חברי ואע"פ שאין שליחות לגוי והיה לנו לדונו כאלו עשה מעצמו מ"מ כיון שהרבית בא מיד ישראל ליד גוי על דעת ליתנו לישראל שנתן לו מעותיו על מנת להלוותם לישראל אחר אסור וכמו שאמרו בבריתא ישראל שאמר לגוי צא והלוה מעותי ברבית אסור ואף בזו כששולח את הגוי ללות מישראל הרי המעות יוצאין מישראל חברו על דעת להלוותם ברבית לישראל ואף אם לא היה המלוה יודע בגוי שלצורך ישראל הוא תובען מ"מ אסור ללוה לומר לגוי שילוה לו מישראל חברו דמה לי להלוות לישראל אחר שאסור לומר לגוי מה לי ללות אבל אם אמר לו ללות מן הגוי ולוה לו מישראל נסתפקו בה חכמי הצרפתים:

חכמי הראשונים שבצרפת כתבו שגוי שאמר לישראל לוה לי מעות מישראל חברך מותר אע"פ שאין שליחות לגוי להיות כמותו נעשה הוא שלוחו של ישראל להלוות לגוי זה וכן מה שהתירו בתוספתא גוי שאמר לישראל הלוה מעותי לישראל חברך שמותר נראה שהטעם שהלוה עושה זה הישראל האמצעי שליח ללוות לו מן הגוי ומ"מ בתוספתא אמרו בזו שמפני מראית העין מיהא אסור ואם כן אף בישראל שלוה מישראל לצורך גוי היה לנו לומר כן ושמא לא החמירו במראית העין אלא כשישראל לוה ונראה כלוה מישראל אבל כשמלוה אע"פ שנראה כמלוה לישראל הואיל ומ"מ לגוי הם לא החמירו:

אף הם כתבו לשטה זו שאם לוה ישראל מחברו יצרך גוי וקצץ עם הגוי על הרבית וזה קצץ עם הישראל בפחות ממנו ונתן לו משכון ולאחר זמן פודה הגוי משכונו ונותן לזה כמו שקצץ לו הרי כל העודף ממה שקצץ הוא לחברו מעכב לעצמו אבל אם קצץ זה לחברו כמו שהגוי קצץ לו גם כן או יותר או פחות ובשעת פדיה הגוי פוחת ממה שקצץ זה לחברו מחמת שהוא אנס או אלם והמלוה אינו רוצה להחזיר לו משכונו אלא כמה שקצץ לחברו יראה שכופין אותו בכך ולא יתן זה משלו שלא לוה אלא על דעת הגוי ואם מזקיקו שלא נתן לו הגוי עוד רשאי:

אף הם כתבו שאם ישראל חייב מעות לגוי ודחקו לפרעו ואמר לו ישראל הילך משכון לוה עליו ממי שתרצה ואני פורע והלך הגוי ולוה מישראל חברו וכשבא זה לפדותו מן הגוי אומר לו לפדותו מישראל חברו יראה שאסור לו ליתנו לישראל הואיל ומתחלה מעות אלו שלוה הגוי לצורך ישראל לוה ועל כרחו היה לו לפרוע הגוי והם נמשכים בהוראה זו למה שכתבנו למעלה בשמם באיסור שולח את הגוי ללות מישראל שזו דומה לזו אבל אם השאיל ישראל משכונו לגוי והרהינו הגוי ביד ישראל לצרך עצמו ולא רצה הגוי לפדותו מחמת שהוא אנס והלך ישראל לפדותו מותר לו ליתן את הרבית ולאחר לקבלו הואיל ומתחלה לא לוה הגוי לצרך ישראל אלא לצרך עצמו ואין זה אלא כמי שקונה ממנו המשכון שהרי אם רצה לא יחזירנו אלא לגוי אבל כשישראל נתחייב מעות לגוי ונתן לו עליהם משכון לצורך ישראל לוה הגוי מתחלה ואע"פ שאין שליחות לגוי כיון שמיד ישראל באו ליד גוי על דעת להביאם לישראל אסור:

ויש אומרים שכל שהשאיל ישראל משכונו לגוי והגוי אינו רוצה לפדותו אין ישראל המלוה יכול לעכבו ולומר שלא יחזירנו אלא לגוי שלא יהא אלא גזלן שגזל מזה ונתן לזה כל זמן שהיא בעין ולא נתיאש הימנו יחזיר ומ"מ דוקא אם הגוי אלם שאין ישראל זה יכול לעכב מליתן לו הערבון אבל אם הגוי אינו אנס שיכול ישראל לומר לו איני מחזיר לך עד שתתן רבית שקצצת יראה שאף הישראל מעכב העירבון עד שיתן לו הגוי כל הרבית ואם רוצה ישראל השליח ליתן לו רבית בשביל הגוי מותר ליטול ממנו כיון שיכול ליטלו מן הגוי שלא אסרה תורה אלא רבית הבאה מיד מלוה ללוה וישראל זה שליח הוא ולא לוה:

אף הם כתבו שאם נצטרך ישראל למעות ואמר לחברו הילד ערבון של גוי הלוה עליו לגוי ונמצא הערבון שלו ולצורך עצמו אלא שהטעהו בכך וכשרוצה לפדותו הוא מגלגל עליו האמת כמו שהיה המלוה יכול לעכב עד שיתן לו קרן ורבית ויאמר לו שאינו מאמינו אפילו רצה האחר לישבע הואיל ומתחלתו בחזקת גוי נתנה לו אינו חוזר ומגיד ויש חולקין בזו והמחמיר על עצמו יראה בישע אלהים: