מאירי על בבא מציעא קמא

כבר ביארנו במקומות במה שאמרו רבותינו כל העובר עברה בסתר כאלו דוחק רגלי שכינה שביאורו שהוא מיחס בכך שוללות ידיעת השם ית' ובדומה לזה אמרו כאן דרך הערה שהמלוה ברבית וסמך על שלא יודע הרי הוא כאלו כפר במציאותו שאמר עליו ויראת מאלהיך:

ישראל וגוי שבאו ללות מישראל ואי אפשר לו לקיים את שתיהן מצוה להקדים לישראל בחנם ולא לגוי בשכר ומ"מ אף לגוי בשכר יש בו צד מצוה ומוסר הואיל ובא לפניך אל תשיבהו ריקם אלא שמ"מ לא נצטוית בו להלות בחנם ויש מפרשים שזו כונו חכמים באמרם לנכרי תשיך זו מצות עשה ואע"פ שזו יראה שענינו לעבור ישראל עליו בעשה מכח לאו הבא מכלל עשה כמו שבארנו מ"מ במה שדרשו במקרא זה ר"ל אם כסף תלוה נכלל צד מצוה בהלואתו מיהא בשכר ולא לנטשו מכל וכל והוא שאמרו אם כסף תלוה את עמי עמי וגוי עמי קודם את העני עני ועשיר עני קודם עמך ענייך ועניי עירך ענייך קודמין עניי עירך ועניי עיר אחרת עניי עירך קודמין הא למדת שאף הגוי נרמז במקרא אלא שישראל בחנם קודם לו אף בשכר ולא נאמר עליו לשון קדימה אלא שאף הוא בכלל צד מצוה ומוסר:

מה שאמרו בסוגיא זו שהקורא לחברו רשע יורד עמו עד לחייו יש מפרשים שהוא רשאי לירד לאומנותו ולמעט מזונותיו ולא יראה כן שלא התירו חכמים לגמול רעה ולהנקם אלא עד לחייו ליסרו ולהוכיחו תוכחת מגולה ומפורסמת על דרך מה שאמרו במסכת כתבות עד שתים עשרה שנה אדם מגלגל עם בנו מכאן ואילך יורד עמו עד לחייו:

כבר ידעת במה שהזהירו חכמים על סחורת פירות שביעית עד שאמרו עליה דרך הערה שכל הנושא ונותן בכך נענש ומוכר כל מה שיש לו עד שמוכר את עצמו שנא' ונמכר לך ולא לך אלא לגר ולא לגר צדק אלא לגר תושב משפחת גר זה הגוי לעקר זה הנמכר לע"ז עצמה:

הגר אינו נקנה בעבד עברי שנאמר ושב אל משפחתו וזה אינו שב למשפחתו ומ"מ קונה הוא עבד עברי אלא שאם קנאו ומת אדון יצא לחירות כנמכר לגוי וכנרצע ואינו עובד את הבן ואין צריך לומר אם לא הניח האדון בן שאינו עובד בת ואח שהרי אף הנמכר לישראל גמור אינו עובד לא את הבת ולא את האח כמו שיתבאר במקומו:

אשה אינה נמכרת בגנבתה ולא רשאה למכור את עצמה וכן אינה רשאה לקנות עבד לא עבד עברי ולא עבד כנעני מפני החשד הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו ומ"מ אם קנתה קנתה ותמכור ומטעם זה הזהירו לאלמנה שלא תאסף בביתה שום אדם אפילו בר בי רב הבא ללמוד תורה ומ"מ קונה היא שפחה או שפחות כמה שתרצה ואין בכך כלום וגדולי המחברים מתירין בעבד מתשע שנים ולמטה:

גר תושב כבר ביארנו במשנה שמותר להלוות לו ברבית ואע"פ שהוזכר בפרשת רבית בפסוק וכי ימוך אחיך ומטה ידו והחזקת בו גר ותושב וחי עמך מ"מ כבר פירט בפסוק שני אל תקח מאתו ולא אמר מאתם ושמא תאמר והיאך דרשת מוחי אחיך עמך שאתה מצוה להחיותו והלא לא נאמר אלא אחיך אפשר יש אם למסורת ואתה קורא אחיך לשון רבים או שמא הואיל ובאותו פסוק נכלל עמו ראוי לדרשו אף עליו מה שאין כן ברבית: