מאירי על בבא מציעא קלז

שכר זה שפוסק עמו כל אחד לפי שטרח כתבו גדולי הפוסקים שצריך לפסקו עליו בכל יום עד שישלמו ימי השותפות לא שיפסוק לו שכר מועט לכל הזמן ואם רצה לפסוק לכל הזמן פוסקין על הדרך שביארנו במשנה שיטול המתעסק שני שלישים בריוח ויקבל עליו החצי בהפסד או שיטול החצי בריוח ויקבל עליו שליש בהפסד ומ"מ דוקא בסחורה שנעשה עליה חנוני שמתבטל מאומנותו לגמרי וכל עסקו אינו אלא בזה וכמו שאמרו המושיב את חברו בחנות למחצה שכר אם היה אמן לא יעסוק באומנותו לפי שאין עיניו שולטות על החנות בשעה שמתעסק באומנותו אבל מי שיש לו עסק כזה ואינו מתבטל כל כך דיו בשכר מועט וכל שהתנה עמו לשכר אפילו מועט ואפילו לכל ימי התעסקותו וכן אפי' לא היה לו עסק כזה אלא שמ"מ אין זה המסור לו דבר שיצטרך להתבטל עליו מאומנותו כל היום והוא מה שאמרו למטה שאם אמר לו מותר שליש בשכרך מותר ר"ל שהתנה עמו כל שישביח יתר על שליש דמיו של עכשו יהא שלך ר"ל ששמוהו עכשו בשלשים ונמצא השליש בעשרה ואמר לו כל שתשביחהו עשרה ר"ל שיהא שוה ארבעים ביני ובינך וכל שתשביחהו יתר מזה טול בשכרך מותר ואע"פ שאפשר שלא יהא שם מותר שליש ופרשנוה בשיש בהמה לזה המקבל ונמצא שאין טרחו ממרבה בשביל אלו ברכת הבית מרובה וגביל לתורא גביל לתורי אבל אם אין לו בהמה קוצץ לו דבר מועט לכל ימי שתפותו והוא שאמרו ריש עגלא לפטומא כלומר כששמין עגל לפטם למחצה שכר נותנין לו הראש מוסף על חצי הריוח ואין צריך לפסוק לו שכירות בכל יום כפועל בטל שאין צריך להתבטל מאמנותו כל היום שהרי די לו לטרוח בהם פעמים ביום אלא שמ"מ יראה שצריך להעלות להם מזונות אבל דבר שנעשה חנוני עליו ומוכר כל היום פוסק לו שכירות בכל יום כפועל בטל ואף לשטה זו אפשר לפרש בענין בין מרובה בין מועט כמו שפירשנו שאם התנה עמו הכל לפי תנאו ומ"מ כל שנעשה עליו חנוני שתהא פסיקה זו בכל יום הן מרובה הן מועט הואיל ובכל יום היא ולפסוק הלכה כן ובדבר שאין בו בטול מלאכה כל היום שיקוץ לו דינר וכיוצא בו לכל ימי השתוף ומעתה אף בדבר שנעשה חנוני עליו אם היו לו מנה מאתים בסחורה הנמכרת בחנות אף בזו קוצץ לו דינר שהרי אף הוא היה מתבטל במכירה שלו וכן כל כיוצא בזה ויש חולקין בזו מפני שבכל שעה הוא צריך להתעסק בשלו ואין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות:

היו לזה המפטם בהמות שבארנו שאינו צריך אף לראש עגל וכיוצא בו אלא אף בספק שכר דיו והוא מותר שליש והוא הדין בשכר מועט ביותר אם מסרו לאחד ממקבלי טובה שלו כגון אריסו וכיוצא בזה אין צריך לכלום וכל שכן אם קנה חלקו בבהמה זו בעצמה התבאר למטה שמעשה היה באחד מן החכמים שמסר מעות לאריסו ליקח בהמות לפטמן למחצה שכר וכשהיה חולק עמו היה נותן לו הראש מוסף על חצי הריוח ונמלך האריס והשתתף עמו במעות לקנות חצי הבהמה עמו וחשב שיכפול לו שכרו בכך וליתן לו הראש מצד עמל חלקו כבראשונה והאליה מצד הדמים שהיו לו עמו כשבאו לחלוק ראהו חולק באליה ונוטל חלקו ושתק לו ולאחר כן ראהו חולק בראש ואמר לו והיאך אתה חולק בראש ולא דיה לצרה של אליה שאפילו הדרת הראש אתה מעביר לי בה את הדרך ואמר לו מאחר שאתה שותף וטורח בשלך גם כן אין כאן חשש רבית ואם מפני שאתה טורח מעט בחלק שלי והיה ראוי להעלות לך שכר מועט סתם אריס משעבד עצמו לבעל קרקע בטובת הנאה שמרויח עמו בשדותיו ומ"מ יראה שלא נאמר כן אלא בשהיו לו מתחלה בהמות או שלקח עמו בשתוף אבל אם לא היו לו אלא שמאותן שמסר לו זה זכה בחצי ריוח עד שחלקו בהמה או בהמות אין שכרו מתמעט בכך שהרי עצמה של סחורה היא זו:

פירשו בתלמוד המערב שהנותן מעות לחבירו ליקח בהם פירות למחצה שכר ולא לקח אין לו עליו אלא תרעומת ר"ל שגרם לו הפסד ועכורי רוחא אבל אין מוציא ממנו בבית דין כלום שמא אפילו עשה לא נזדמן בו ריוח ואפילו בריוח המצוי שמא יארע בו אונס ולא תאמר דוקא למחצה שכר שהרי זה אומר הואיל וחצי ריוח שלי רוצה הייתי לדקדק הרבה הא לשלוחו אם נתן לו מעות ליקח לו ולא לקח פושע הוא אלא אף בשליח אין לו עליו אלא תרעומת כמו שיתבאר למטה וכן אמרו עוד שם שאם ידוע שלקח ומכר מוציאין ממנו על כרחו ר"ל שאם ידוע שלקח ומכר והרויח אלא שזה אומר לא בקיום שליחותו נתכונתי אלא דעתי היה לגזול ובשלי התעסקתי וקרן אני משיב ממנו מוציאין על כרחו ואינו נאמן בכך אלא אומרים כשלקחת ומכרת לשם שתוף נתכונת ועכשו אתה חוזר כך כתבוה קצת מפרשים ויראה מדבריהם שאם אמר כן בפני עדים קודם שיקנה וימכור שאינו מוציא ולא נתברר לי:

וכן אמרו עוד שם שהנותן מעות לחברו ליקח פירות למחצה שכר רשאי הלוקח ליקח מכל מין ומין אלא שלא יקח לא כסות ולא עצים ר"ל שלוקח מכל מין שירצה ואינו צריך לימלך עם בעל הבית ואם הפסיד בזו והדבר מוכיח שהיה מרויח באחרת אין בזו פשיעה שאף המפקיד נשען על בינתו ולא פרט לו איזה שאלו פרט לו ושנה אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לאמצע כמו שמפורש בפרק הגוזל הא מכיון שלא פירט לו הרי הרשהו בכל מין שירצה ולא יקח לא כסות ולא עצים פירוש ששכרם מועט וטרחם מרובה ואין להם קופצים ויראה מפירוש זה שאפילו לא הזכיר לו שם פירות לא יקח את אלו ויש מפרשים שאין נכנסים בכלל מלת פירות ולדעת פירוש זה אם לא הזכיר לו אף פירות רשאי ליקח אף את אלו ויש דברים שנשארו בתלמוד המערב בספק והוא שאמרו שם הדא אמרה המבטל כיסו של חברו אין לו עליו אלא תרעומת המבטל שדהו של חברו חייב לשפות ויראה כגון שעשאו אריס או שכרו לעבוד קרקעו וזה ודאי פשיעה גדולה ודבר שאין בו טענה המבטל ספינתו של חברו מהו המבטל חנותו מהו ממה שכתבנו למדת מ"מ שאין נותנין עסק למחצה שכר ולמחצה הפסד אלא אם כן נותן לו שכרו על הצד שביארנו:

מקצת חכמים כתבו שבהרבה מקומות נוהגים עכשו ליתן עסק למחצה שכר ונשענים על מה שהנותן פוטרו משבועה שהרי היה לו למקבל לישבע כמה הרויח ובהנאת הפקעת שבועה זו טורח בחלקו של בעל הבית:

כבר ביארנו במשנה שכל שעושה ואוכל שמין אותו ושכרו ובפעולתו מעתה שמין את העזים ובלבד שיתן חלבן לשכר עמל ומזונות וכן רחלות בגיזתו ותרנגולות בביצתן אבל עזים בקום החלב ורחלות בצמר הנתלש מהם על ידי קוצים או שטיפת הנהר אין שמין שאין שכר זה מספיק לעמל ומזונות ואף כפועל בטל:

משכרת אשה לחברתה תרנגולת בשני אפרוחים בשנה ודבר זה יש מפרשים שבעלת תרנגולת אומרת לחברתה תני לי ביצים ואושיב תרנגולתי עליהם ואטרח בגדול אפרוחים בשכר שנים מהם ואמר על זה שמותר ואע"פ שאין בעלת ביצים נותנת שכר עמל ומזון שאין זה אלא דרך שכירות ואין אחריות הביצים על בעלת התרנגלת ויש מפרשים בה שבעלת ביצים שוכרת התרנגולת וטורחת בהושבה וגדול ואין זה אלא שכירות ומותר אע"פ שנמצאת בעלת ביצים חייבת בגנבה ואבדה כדין שוכר ושמא תאמר מה בא להשמיענו בהיתר זה שמא היית סבור שאין זה דומה למשכיר בהמתו שהמשכיר בהמתו הרי היא מכחשת במשאה ובהליכתה ושכר כחש הוא נוטל ואף שהאונסין מצויים בה וכמו שאמרו בתלמוד המערב כל הדרך בחזקת סכנה אבל זו שאין בה טרח ושאין האונסין מצויים ושמתחייבת בגנבה ואבדה כדין שוכר וזו נוטלת עליה שכר יהא כעין רבית בא ולימד שאין בה שום חשש:

מותרת אשה שתאמר לחברתה תרנגולת שלי וביצים שלך תני לי ואושיב תרנגלתי עליהם ואטרח בגדול ונחלוק באפרוחים לכשיגדלו והריני מקבלת אחריות חצי ביצים כדין כל שומא הנזכרת במשנה ואף בלא שכר עמל ולמה הותרה מפני שיש כאן שכר עמל והוא ביצים המוזרות ואע"פ שהוא דבר מועט מספיק הוא להתעסקות מועט כזה ויש מפרשים אף בזו דוקא בנתינת שכר כפועל וביצים מוזרות הם ביצים שאין קולטות אפרוח ואין האחרת קפדה בהם ונוטלתן בשכרה והם מותרות באכילה וכמו שאמרו נפש היפה תאכלם ושמא תאמר והרי קבלה אחריות על כל הפסד יראה לי שאינה מקבלת אחריות על כך אדרבא על חברתה למסור ביצים הראויים לקלוט ואע"פ ששכר זה אפשר שלא יבא מ"מ הדבר מצוי בכך וכתבו גדולי המפרשים שאם היתה בעלת הביצים מגדלת אין כאן חשש איסור לפי שהתרנגלת חוזרת בעינה בכחשה ואפילו היה אחריותה על שתיהן משלה נתנו לה ששכר כחשה ושכר בטולה תטול:

כבר בארנו במשנה שמקום שנהגו להעלות שכר כתף לפירות מעלין אף מקום שנהגו ליתן שכר עמלו ומזונו לבהמה אף בשעושה ואוכלת מעלין וכן אם נהגו להעלות שכר זה בולדות כגון שיטול המתעסק יתר על חלקו אחד או שנים בשכר עמלו מעלין ולא יאמר לו טול מעות בשכרך ולעולם במקום שיש מנהג כל המקבל סתם לא ישנה ממנהג המדינה: