מאירי על בבא מציעא קלו

זה שביארנו במשנה במושיב חנוני למחצה שכר שהוא נותן על כל פנים שכרו כפועל פירשו בגמ' כפועל בטל של אותה מלאכה ופירוש דבר זה שאם היה נגר או נפח אומדין כמה אדם רוצה ליטול ושינוח ממלאכה זו הכבדה ויתעסק בזו הקלה וכשיעור זה נותנין לו ולא ככל מה שהיה מרויח במלאכתו גאוני ספרד פירשו כפועל בטל של אותה מלאכה שאם היה חייט ותופר בגד במעה ופעמים שהוא יושב בטל מצד שאין לו לעשות ומוזיל את עצמו לתפור בגד בחצי מעה נותן לו שכרו של חצי מעה מוסף על חצי הריוח:

דבר זה אין בו הפרש בין שהיה העסק מרובה בין שהיה מועט שאפילו היה מרובה ויש עמל גדול בהתעסקות אפילו יותר ממה שלא היה במלאכתו הראשונה אין נותנין לו אלא כשיעור זה ר"ל לשום לו בכל יום כפועל בטל ממלאכה שהוא רגיל בה והוא שאמרו כמה שכרו בין מרבה בין מועט דברי ר' מאיר והלכה כדבריו שהרי ר' יהודה ור' שמעון חולקים עם משנתנו לר' יהודה שלדעתו אין כאן שכר אלא אפילו האכילו גרוגרת אחת זהו שכרו לר' שמעון שלדעתו נותן לו שכרו משלם ויש מפרשים בו שמאחר ששכרו כפועל בטל מאותה מלאכה שבטל ממנה הכל לפי האמנות שהיה לו שאם היה לו אמנות חשובה ובעלת ריוח גדול מרבין בשכרו ואם פחותה ומועטת הריוח ממעטין בשכרו וכך כתבוה גדולי הפוסקים ויש מפרשים בו שדבר זה שביארנו ששכרו כפועל בטל דוקא בסתם אבל אם התנה עמו שכר על חצי של פקדון הכל לפי תנאו הן מרבה הן מועט ולשטה זו אין הלכה כר' מאיר ופוסקין כר' שמעון ומפרשים בדבריו שכרו משלם כפועל בטל ומ"מ אין תנאו מועיל להפקיע שכרו אלא אם כן במי שיש לו עסק כזה משלו כמו שאנו מבארים עכשו: