מאירי על בבא מציעא קכד

כל רבית שאינו בשעת הלואה אלא שמקדימו או מאחרו אסור מדברי סופרים והרי הוא בכלל אבק רבית כיצד נתן עיניו ללות ממנו ומשגר לו דורון כדי שיתרצה לו להלוותו או שכבר הלוהו ופרעו ומשגר לו דורון לשכר מעותיו שניהם אסורין אלא שאין יוצאים בדיינין ודבר זה יתבאר למטה:

יש דברים שהם מותרים ואסור לעשותם מפני הערמת רבית כיצד אמר לו הלויני מנה אמר לו מנה אין לי חטים במנה יש לי נתן לו חטים במנה חזר ולקחם ממנו בשמנים הרי זו מותר ודין אונאה אין כאן שהרי יודע ומוחל אלא שאסור לעשות כן מפני הערמה ומ"מ אם עשה כן אפילו אבק רבית אין כאן ומגבין אותו מאה בבית דין ואע"פ שלכתחלה אסור יראה לי מסוגיא זו שאם נותן לו פירות בדמי מקחו כגון שמסר לו חטים במנה וחזר ולקחם ביין שוה שמנים שמותר לכתחלה וכן אם מכר לו חטים במנה ולקחם בשמנים אם כשבא ליפרע ממנו נפרע בפירות מותר שהרי פירות שוים מנה מסר ופירות שוים מנה קבל ואם מכרם לו בפחות אנו אין לנו וכן כל כיוצא בזה והוא שאמר פירא יהיב ופירא שקיל וכן מצאתי לקצת מפרשים עד שלמדים מזו שאם לקח זקוק מחבירו וכתב לו חמשים דינרין ומכרו לו בארבעים דינרין אם כשפורעו נותן לו זקוק מותר לקבלו ומ"מ אם פורעו חמשים דינרין במעות אסור לקבלם לכתחלה ויש חולקין בהתר זה ופוסקין מה לי הן מה לי דמיהם אף לחומרא וכל שבמעות אסור בפירות אסור:

מי שהיה נושה בחבירו מנה והלך ועמד לו על גרנו ואמר לו תן לי מעותי שאני לוקח בהם חטים אמר לו הלה הריני מחייב עצמי לך בחטים צא ועשם עלי כשער של עכשו אם יש לו חטים כשיעור המעות מותר ואם לאו אסור לא אמרו יצא השער פוסקין אע"פ שאין לו אלא כשאיסורו בידו ובידו לקנות בכל מקום אבל להעמיד הלואתו על גב הפירות אסור אא"כ יש לו היה ללוה חטים וקבל עליו חובו לחטים ואחר זמן אמר לו תן לי חטי שאני מוכרן ולוקח בהם יין אומר לו צא ועשם עלי כשער של עכשו ואני נותן לך יין הגיע זמן יין למכור ואמר לו תן לי ייני שאני מוכרו ולוקח שמן אמר צא ועשם עלי כשער של עכשו ואני נותן לך שמן בכלן אם יש לו מותר ואם אין לו אסור ואם אין לו ועבר וקבל עליו חובו בפירות אינו חייב ליתן לו אלא מעות שהלוהו הא למדת מעמידין מלוה על גב פירות אע"פ שאין איסורו בידו ובלבד ביש לו וכל שהותר בו כשם שמותר לו לקבל הפירות כך מותר לקבל הדמים אע"פ שהוקרו ומקבל דמים שלא הלוה ואין אומרים לעשות אמנה זו בפירות דוקא ולא בדמים אלא אומרים מה לי הם מה לי דמיהם וכבר ביארנו פסק זה במשנה:

זה שאנו קורין לענין זה לשון אמנה וכן הדין שהרי המוציא מעות לחברו על הפירות בשער של עכשו מאמין הוא בו ליתנן לו אע"פ שאינו חייב שהרי מעות אינן קונות ומ"מ כל שהוא נותנן רשאי הוא ליטלן ואין כאן רבית אלא אומרים שברשותו הוקרו ואע"פ שלא משך קודם שהוקרו ושלא ייחד לו קרן זוית כלל כמו שביארנו במשנה ומה שאמרו בגמרא בשמשך לדעת רב היא שהיה אומר אין עושין אמנה בדמים והקשה לו ממה שאמרו בבריתא של ר' אושעיא תן לי חטי שאני לוקח בהם יין ואמר לו יש לי יין וכו' ואם יש לו יין מותר והרי בזו מקבל הוא עליו החטים בדמים שהיה חייב לו ולוקח ממנו היין בדמים והרי אלו דמים בדמים והעמידה בשמשך החטים ולא חייב את עצמו בדמיהם אלא שאח"כ החזירו לו בחוב של יין שמשעה שמשך כלתה הלואה והרי זה מחזירם לו בפסיקת דמים על היין ונעשה דמים אלו בפירות ומ"מ לר' ינאי אין צורך לימשך דמה לי הם מה לי דמיהם וכל שמשך קודם שהוקרו מ"מ אין צורך ליצא השער אלא אף אם לא יצא השער הואיל ומשך קנה ומכר גמור הוא ויראה לי שאף ייחוד קרן זוית מספיק לענין זה: