מאירי על בבא מציעא קכה

מי שהיה נושה בחברו מנה ועשה לו שדהו מכר דרך אסמכתא כלומר שאם לא יפרענו עד זמן פלוני יהא מכור לו מעכשו הואיל ומ"מ לא נקנה לו הגוף ויכול זה להחזיר מעותיו המוכר אוכל פירות ולא לוקח הואיל ולא קנה קנין גמור אין המעות אלא הלואה ונמצא אוכל בשכר מעותיו והרי זה רבית של תורה ואין זה דומה למקבל משכונה שהמשכון מקנה בעליו הגוף קנין גמור לפירותיו מה שאין כן בזה ואע"פ שאפשר שלא יחזיר המעות ויהיה המכר מכר מ"מ כל שהחזיר הרי אכילת הפירות אצל לוקח רבית של תורה ואע"פ שיש בזו צד אחד שאינו של רבית והוא כל שאין זה מחזיר המעות הואיל ויש צד אחד ברבית והוא כשמחזיר המעות אסור ואפילו היה לוקח אוכלם על מנת שאם יחזיר הלה מעותיו יחזיר הוא פירות שאכל אסור מ"מ לאכלם שכל רבית אפילו על מנת להחזיר אסור שמא תאמר הואיל ויש בקניה זו מעכשו היאך מוכר אוכל פירות והרי אמרו למטה קנה מעכשו שניהם אסורין ואף במוכר אסור לא אמרו אלא בנתן מקצת הדמים ושמא יהא המכר מכר ונמצא המוכר אוכל בשכר המתנת מקצת הדמים כמו שיתבאר:

זה שכתבנו למעלה בכלן אם יש לו מותר פירשו חכמי הצרפתים מפני שזכה בהם מעכשו וברשותו הוקרו אע"פ שלא משך הואיל והחליט חובו בהם יש כאן מי שפרע כמי שנתן המעות למדת מדבריהם שהקונה מטלטלין בחובו וחזר אחד מהם יש כאן מי שפרע ואע"פ שבענין מקדש במלוה אמרו קדושין מ"ז א' ושוין במכר שלא קנה מ"מ יש בה משום מחסרי אמנה ויש אומרים שבפסיקת מעות על הפירות אפילו מי שפרע אין בו הואיל ולא נתן מעות על מנת ליטול עכשו: