מאירי על בבא מציעא קכג

רבית קצוצה וכל שהיא אסורה מן התורה יוצאה בדיינין על ידי תביעת שכנגדו ומוציאין מן המלוה ונותנין ללוה ודוקא בחיי מלוה שקבלו אבל אם מת מלוה אין מוציאין את הרבית מיד הבנים אלא יכין רשע וצדיק ילבש ולא סוף דבר מעות של רבית אלא אפילו הניח להם אביהם דבר המסויים כגון פרה או טלה אין חייבין להחזיר ואין חוששין לכבוד אביהם שהרי נאמר ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך ומ"מ אם עשה אביהם תשובה ולא הספיק להחזיר עד שמת חייבים הבנים לכבודו להחזיר דבר המסויים אלא שמ"מ יראה שאין מוציאין בדיינין ומלוה ברבית עצמו או גזלן שהחזיר מאליו כבר ביארנו דינו במסכת בבא קמא:

אבק רבית והוא כל רבית שאינו אסור אלא מדבריהם אינו יוצא בדיינין אלא שהוא חייב להחזיר לצאת ידי שמים ומ"מ אין בית דין מגבין אותו מן הלוה למלוה הואיל ואבק רבית הוא אין בית דין נזקקים להגבותו:

מקצת חכמי הצרפתים למדים מסוגיא זו על ישראל משומד שמותר להלוותו ברבית ואע"פ שלענין קדושין וגרושין אמרו אע"פ שחטא ישראל הוא ברבית אינו כן שהרי ברבית קצוצה שיוצאה בדיינין למדוה בסוגיא זו מוחי אחיך עמך אהדר ליה דניחי בהדך ומעתה אין זה נאמר אלא במי שאתה מצווה להחיותו והוא הטעם בהלואה עצמה וכבר ביארנו ענין זה במסכת ע"ז ובמסכת הוריות:

מקרא זה ר"ל וחי אחיך אף הוא מתחלק לטעם אחר והוא שבא ללמד ולומר חייך קודמין לחיי חברך כיצד שנים שהיו מהלכים במדבר וביד אחד מהם קיתון של מים אם שותים שניהם ימותו שניהם ואם ישתה אחד מהם יגיע לישוב אין אומרים ישתו שניהם ואל יראה אחד במיתת חברו אלא לעולם חייך קודמין הוא שנאמר וחי אחיך עמך:

כבר ביארנו שהמלוה והלוה והערב והעדים כלם עוברים בלאו ומ"מ אין כאן מלקות מפני שעיקר איסורו נתק לעשה שאם גבו נתק הוא לעשה של חזרה ואם לא גבו נתק הוא לעשה של קריעת השטר ומ"מ מה שאמרו בכאן המלוה והערב פטורין ר"ל אם המלוה גבה מן הערב והערב מן הלוה ויראה מכאן שאע"פ שהמלוה גבה מן הערב אין הערב יכול לגבות מן הלוה ואם גבה מחזיר ואם הרשהו המלוה בשטר על הרבית אומרים לו שיקרע כמלוה עצמו:

אסור ללות פירות בפירות אלא אם כן יצא השער או שיש לו הא אם לא יצא השער ואין לו אסור וזהו אסור סאה בסאה האמור בכל מקום כיצד כל ששער התבואה ידוע ומפורסם ואין לזה תבואה לוה סאה מחברו ואינו קובע לו זמן אלא שלוה סתם וכשירצה נותן לו סאה או דמיה שבשעת פרעון בין הוזלה בין הוקרה שהרי מ"מ כל שיצא השער לבו סמך על אותו שער ואינו מכוין לשום ריוח ואם תחוש שהוא מכוין להחליף ישן בחדש הרי מכיון שיצא השער יכול הוא למכור ולפסוק לאחר על הפירות לא יצא השער אם היתה לו סאה לוה סתם בלא קביעות זמן ואפילו בסאה אחת לוה כמה סאין וכן ברביעית יין או שמן לוה כמה גרבי יין או שמן לא יצא השער ולא היה לו מאותו המין שהוא רוצה ללות אסור ללות סאה בסאה אלא יעשנה דמים ויפרענו כשירצה דמיה כמו שהתנה ואם לא עשאה דמים אם הוזלה פורע במדה שלוה ואם הוקרה נותן דמיה כשעת הלואה ומ"מ אף ביצא השער או שיש לו אסור ללות עד זמן קבוע כגון שיאמר סאה לגרן ומ"מ אם אמר לו עד שיבא בני או שאמצא מפתח מותר ואם לוה עד זמן קבוע הוזלו מחזיר פירות הוקרו נותן דמים כשעת הלואה וזה שכתבנו באיסור זמן הוא לגדולי המחברים אבל גדולי המפרשים כתבו שאין הדבר תלוי אלא על שער שבשוק או שיש לו וכל שהוא באחד מאלו לוה סאה בסאה סתם בלא עשיית דמים אף בזמן קצוב ודברים אלו כלם יתבארו למטה בע"ה:

המשכונה יש בה דינין חלוקים כמו שיתבאר למטה ואחד מהם שמותר למקבל המשכונה לאכול פירותיה בשינכה מעט מן הקרן בכל שנה ושלא בנכיתה אסור מדברי סופרים ובזו הוא שאמרו כאן שאין מחזירין ממלוה ללוה ומ"מ יש מהם שבלא נכיתה הוא רבית של תורה ודבר זה יתבאר למטה בארכה בע"ה: