מאירי על בבא מציעא קכא

מאחר שביארנו שנשך ותרבית אחד הוא לא חלקו הכתוב אלא לעבור עליו בשני לאוין ומעתה כל המלוה ברבית עובר על חמשה לאוין לאו ראשון לא תהיה לו כנושה לאו שני לא תשימון עליו נשך ושניהם בפרשת משפטים לאו שלישי אל תקח מאתו נשך ותרבית לאו רביעי את כספך לא תתן לו בנשך לאו חמישי ובמרבית לא תתן אכלך ושלשתם בפרשת בהר סיני ויש בזה לאו ששי והוא לפני עור לא תתן מכשול והלוה עובר משום לא תשיך לאחיך האמור בכי תצא ומשום ולאחיך לא תשיך האמור שם ומשום לפני עור וגו' ועוד באיסור עשה דכתוב לנכרי תשיך הא לישראל לא תשיך ולאו הבא מכלל עשה עשה וכן היא בהדיא למטה בסוגית המשנה השביעית והערב והעדים והסופר משום לא תשימון והסרסור וכל המסייע משום לפני עור:

הגזל והרבית והאונאה כולן מין אחד הם ומ"מ הוצרכה תורה ליחד לאו בכל אחת מהן שהגזל אין חברותיה למדות הימנה שהרי הוא בעל כרחו והרבית חדוש הוא שאף הלוה הוזהר בו והאונאה לא היה המתאונה יודע בה עד שנאמר שמחל מה שאין כן באחרים ואף אחת משנים אין למדות מחברותיה שהגזל והרבית אינן דרך מקח וממכר כאונאה והגזל והאונאה שתיהן הם שלא מדעת והרבית מדעת ומ"מ גזלה היתה בזה מכח רבית ואונאה ולא הוצרכנו ללא תגזול מצד הגזלה עצמה ומ"מ אחר שנכתב הרי הוא לאו מיוחד לגזלה וכובש שכר אף הוא בכלל לא תגזול ואע"פ שבהדיא כתב בו לא תעשוק באו שניהם לעבור עליו בשני לאוין: