מאירי על בבא מציעא קכ

איזהו נשך וכו' כבר ביארנו בפתיחת הספר על החלק הרביעי שבספר שבא בביאור עניני הרבית על איזה צד נאסר והדברים שהותרו מכלל איסור זה ושיסוד זה הפרק וכללו אמנם הוא בא בביאור ענין זה ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשנים עשר חלקים הראשון לבאר מה שהוא רבית גמורה ומן התורה כגון רבית קצוצה הבאה דרך הלואה ומה שהוא רבית דרבנן כגון רבית הבא דרך סחורה השני שאין רבית בעיקר הלואה אלא שאחר כן משתמש בשלו בחנם מצד הלואתו על איזה צד נאסר השלישי בענין רבית הבאה דרך מקח קרקע או שכירות ומתרבים המעות מצד ההמתנה על איזה צד אסור ועל איזה צד מותר הרביעי בענין רבית הבא דרך משכונה על איזה צד אסור ועל איזה צד מותר החמישי בענין ריוח הבא דרך התעסקות כגון שמוסר לחברו מעות או שאר דברים להתעסק ולהרויח בהם ולהיות לבעלים חלק באותו ריוח והלה מקבל עליו כן על איזה צד אסור ועל איזה צד מותר הששי בביאור מי שהותר להלותו או ללות ממנו ברבית השביעי בענין פסיקת מעות על הפירות והוצאת מעות עליהם על איזה צד מותר ועל איזה צד אסור השמיני שאף בני אדם הנכללים באיסור הלואה להם ברבית יש מהם שהותר בהם מה שנאסר באחרים בקצת דברים כגון סאה בסאה לאריסיו ועל הדרך שיתבאר וכן ביאור ענין איסור סאה בסאה התשיעי ברבית הבאה דרך גופו כגון עשה עמי מלאכה זה היום ואני אעשה עמך מלאכה פלונית למחר על איזה צד אסור ועל איזה צד מותר העשירי ברבית מוקדמת ר"ל שנתן עיניו ללות ממנו ושיגר לו מתנה או מאוחרת והוא שאחר ההלואה והפרעון שיגר לו דורון ופירש לו לשם הלואתו האחד עשר ברבית דברים כגון שכבדו על זה יותר ממה שלא היה רגיל על הדרכים שיתבאר מה שהותר ממנו ומה שנאסר השנים עשר להודיע שלא סוף דבר שהמלוה והלוה עוברין בלאו אלא אף כל המסייעין בדבר כגון ערב ועדים וסופר וסרסור וכל המסייעים בדבר ולבאר הלאוין המיוחדים לכל אחד מאלו:

זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיבאו בו דברים על ידי גלגול כמשפט סוגית התלמוד כמו שקדם:

והמשנה הראשונה אמנם תיוחד לבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר איזהו נשך ואיזהו תרבית איזהו נשך המלוה סלע בחמשה דינרין וסאתים חטים בשלש מפני שהוא נושך ואיזהו תרבית המרבה בפירות כיצד לקח ממנו חטים מדינר זהב לכור וכן השער עמדו חטים בשלשים דינרין אמר לו תן לי חטיי שאני מוכרן ולוקח אני בהם יין אמר לו הרי חטיך עלו בשלשים דינרין והרי לך אצלי בהם יין ויין אין לו אמר הר"ם מה שקורא נשך היא רבית דאוריתא ומה שקרא תרבית הוא רבית דרבנן ומה שהתנה ויין אין לו שמורה שאם לא תהיה אצלו אותה סחורה אין מותר לו שיעלנה בחוב עליו אבל הוא זה כשיהיה לו עליו חוב ואמ' לו תן לי מעותי שיש לי אצלך שאני רוצה ליקח בה חטים והשיב לו וכי חטים יש לי צא ועשה אלי כשער אם היו אצלו חטים הוא מותר ואם לאו הוא אסור ואמרו ליקח ממנו חטים רוצה לומר ליקח בהלואתו כלומר שהעלה על הלוה חטים במה שהיה אצלו אבל כשיתן איש לחברו מעות ליקח ממנו בהם כך וכך מדה מהחטים והשער ידוע לא פחות ולא יתר מותר ואע"פ שאין לו חטים וחייב ליתנו לו כל זמן שיתבענו ממנו ואפילו שלקחו ביותר או יקבל מי שפרע ויחזור בו וכך פירש וביאר הירושלמי:

אמר המאירי איזהו נשך ואיזהו תרבית וכו' פירוש צריך שתדע שלשון נשך נופל מצד הלוה שהוא נישוך ונחסר ולשון תרבית בא מצד המלוה שהוא מרויח וממונו מתרבה אם כן כל רבית שבעולם הן של כסף הן של אוכל נקרא נשך ונקרא תרבית והרי מקרא מניח שם נשך על שניהם שנא' נשך כסף נשך אוכל נשך כל דבר אשר ישך וכן אמר בלא הזכרת כסף ואכל אל תקח מאתו נשך ותרבית ואע"פ שבפסוק אחד ייחד תרבית לאכל לבד והוא שאמר ואת כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך כבר למדנו שאין ייחוד הנשך לכסף כלום הואיל ומצינו במקום אחר נשך כסף נשך אוכל ואמר שהנשך נאמר על שניהם אף התרבית כן מ"מ דרך גזרה שוה הוקשו בגמ' זה לזה והוטלו שניהם על שניהם ר"ל נשך ותרבית בין על כסף בין על אכל וכן זה התנא פירש בנשך כסף ואכל כמו שאמר סלע בחמשה דינרין וסאתים בשלש ונמצא למה שכתבנו שכל ששאל אח"כ איזהו תרבית לא שאל על תרבית האמור בתורה שתרבית האמור בתורה נכלל הוא בענין נשך שאף מה שייחדו בו תורה והוא רבית אכל כבר פירשו בסאתים בשלש אלא שהתנא ייחס שם תרבית על רבית הנאסר מדברי סופרים ועל צדדין אלו פירש שהנשך והוא רבית של תורה הוא שהוא מלוה ומתנה בשעת הלואה להחזיר לו רבית קצוצה כך וכך בין בכסף בין באוכל והוא שהלוהו סאה בחמשה דינרין או סאתים חטים בשלש וכל שכיוצא בזה ואפילו לא קצץ אלא שאמר על מנת שתתן לי רבית:

ופירש שהתרבית ר"ל רבית של דבריהם הוא על ידי מכר ושאינו קוצץ רבית למקחו אלא שהוא נעזב למקרה כיצד לקח ממנו חטים בדינר זהב הכור שהוציא לו מעות לכל כור וכור דינר זהב ר"ל כ"ה דינרין ושיתן לו הלה תבואתו לקציר ודבר זה מותר אע"פ שאפשר שיתיקרו בשעת הקציר או שאירע שנתיקרו הואיל ובשעת הוצאת המעות יצא השער על צד מה שהוציא הלה את מעותיו ר"ל שיצא השער דינר זהב לכור וכמו שאמרו למטה אין פוסקין על פירות עד שיצא השער הא יצא השער פוסקין אע"פ שאין פירות ללוה שהרי בידו לקנות בכל מקום שירצה אחר שלקח ממנו על הדרך שביארנו הגיע הקציר שהיא זמן הפרעון והוקרו ועמדו חטים בשלשים דינרין הכור והרי הותר לו ליקח החטים כמו שביארנו וכן הותר לו ליקח ממנו דמים והוא שלשים דינרין אע"פ שלא הלוה אלא עשרים וחמש וכמו שאמרו למטה מה לי הן מה לי דמיהן כמו שיתבאר אלא שהתנו עכשו ביניהם ענין אחר והוא שכשבא זה ואמר לו תן לי חטי שאני רוצה ליקח בהם יין בא זה ואמר לו אין לי חטים ולא מעות ומ"מ כל עצמך אינך תובע אלא להוציאם ביין הרי חטיך עלי בשלשים דינרין וכאלו אתה מלוה לי עכשו שלשים דינרין והרי לך אצלי בהם יין עשר סאין לבציר סאה בשלשה דינרין ויצא שער היין על כך אלא שאין לזה הלוה עכשו יין ואמר על זה שהוא אסור ואע"פ שכל שיצא השער הותר אע"פ שאין לו דוקא במי שמוציא עכשו מעותיו ובידו ליקח בכל מקום שירצה אבל זה שאין איסורו בידו אלא שמעמיד הלואתו על גבי הפירות אסור מדברי סופרים אלא אם כן היה לו לזה יין שיזכהו לו מעכשו בשיעור חובו והוא בשלשים דינרין שאם היה לו יין מזכהו ואע"פ שאינו מושך כשנתיקרו ברשותו נתיקרו ואע"פ שלענין הדין אם רצה לחזור חוזר הואיל ומ"מ יש כאן מי שפרע קנייה גמורה היא לענין רבית:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא ולמדת ממנה שלשה איסורין אחד יצא השער ואין לו ופסק לו בפחות השני לא יצא השער בשוה אע"פ שקצת עניים התחילו למכור ממה שקצרו בשדות של בעלי בתים ופסק על אותו ערך למי שאין לו שאין השער נקרא שער עד שיושלמו ימי הקציר ויתחילו בעלי בתים למכור והשלישי שאין איסורו של זה בידו אלא שמעמיד הלואתו על הפירות למי שאין לו וכן למדת היתר כשיצא השער אע"פ ואין לו ובלא יצא השער ויש לו ובהעמדת מלוה על הפירות ויש לו וכן אפי' פסק לו בפחות מן השער הואיל ויש לו שכל שיש לו מוכר שמכירה גמורה היא ויש חולקין להתיר העמדת מלוה על גב פירות אע"פ שאין לו כאלו נתן לו עכשו דמים כמו שיתבאר ולא יראה כן ודברים שנכנסו תחת משנה זו בגמרא אלו הן:

אסור הרבית על שעת הלואה הוא וכל שבשעת הלואה רבית אע"פ שבסוף אינו רבית הרי הוא אסור וכל שאינו רבית בשעת הלואה אעפ"י שלסוף נתרבה המלוה לא נאסר כיצד הלוה לו חטים שוים מאה דינרין בק"כ לשנה ובשעת פרעון היתה אותה החטה בעצמה שוה ק"כ הרי זה מ"מ רבית הלוהו חטים שוים מאה במאה דינרין לשנה אע"פ שבשעת פרעון אין שוין אלא שמנים אין זה רבית וכן הלוהו מאה פרוטות בק"כ פרוטות לשנה ובשעת הלואה היו עומדות מאה פרוטות במעה ובשעת פרעון עמדו שמנים במעה אין זה רביה וכן הלוהו מאה דינרין בק"כ ליקח מהם פירות ולקח מהם פירות ורוצה לפרעו בפירות ובשעת הלואה עמד שתות הכור שהוא חמשה סאין במאה ובשעת פירעון עמד שתות הכור במאה ועשרים הרי זה מ"מ רבית אע"פ שסתם הלואה זו לקנין פירות הוא והיה לך לומר שהוא כמי שהלוהו פירות והרי מחזיר לו פירות כשעת הלואה אין זה כלום הלוהו על דרך זה מאה במאה ובשעת הלואה עמד שתות הכור במאה ובשעת פרעון הוזל ועמד חמשת הכור במאה ונמצא פורעו שם בחמש אין זה רבית כלל וכן הלוה לו סאתים בסאתים והיו בשעת פרעון שוים אלו הסאתים כשלש סאין בשעת הלואה אין זה רבית אף מדברי סופרים ולא נאסר סאה בסאה אלא מדבריהם וכשאין לו וכשלא נודע השער כמו שיתבאר:

סאתים בשלש והוזלו ועמדו שלש אלו בערך הסאתים שבשעת הלואה הרי זה רבית מ"מ וכן על כל צד שאתה מפרש בה שמועה זו בכלן כל עניני הלואה הולכים אחר זמן הלואה אע"פ שבסוף נשתנה הענין על הדרכים שביארנו וכן הכתוב מעיד את כספך לא תתן לו בנשך וכן לא תשימון עליו נשך וכל שפסק עליו במי שפרע מאותה שעה הוא ואע"פ שנתחדש בו דבר המונע את המלוה מלהרויח בו לא מעלה ולא מוריד והוא שאמרו משעת כתיבה עבד ליה שומא: