מאירי על בבא מציעא קיט

ביין התירו לערב קשה ברך פי' קשה חזק והוא משביח בערובו את הרך שאינו חזק כלל שבערובו הוא קולט מים יותר אבל רך בקשה לא ואף קשה ברך פירשו בגמ' דוקא בין הגתות שדרך העולם בכך מפני שהיינות מתוקים והשבח מתקיים אבל שלא בין הגתות אף קשה ברך אסור שאינו משביח אלא לפי שעה וזה מוכרו בשעת שבחו והוא חוזר לקלקולו ביד הלוקח ואם היה הדבר מורגש בטעמו מותר שכל הנטעם ומורגש בטעמו אין כאן אונאה:

אין מערבין שמרי יין ביין וכו' פירשו בגמרא אין מערבין שמרים של אמש בשל יום ושל יום בשל אמש ר"ל שהיין ששפה אמש ונשארו השמרים אין מערבין ביין ששופה היום וכן שמרים של יום זה ביין ששפה אמש ששמרים של יין זה מקלקלין יין אחר ויום ואמש לאו דוקא שאף ביום אחד מחבית לחבית אסור כלל הדברים שמרים של יין זה מקלקלין את האחר אבל נותן הוא את שמריו של יום בשל יום ושל אמש בשל אמש ר"ל שמריו של חבית עצמה כשהוא מערה אותה מכליו לכליו של קונה נותן שמריו לתוכו ודבר זה לא בשמרים גמורים אלא ביין עכור שבשולי החבית סמוך לשמרים והואיל ובר שתיה הוא אינו בדין אונאה וכן אין מערבין יין במים ומי שנתערב לו מים ביינו לא ימכרנו בחנות ר"ל מעט מעט ובחזקת שאין בו מים אא"כ הודיעו ר"ל שיודיע ללקוחים שיש בו מים ולא ימכרנו לתגר כלו ביחד אע"פ שמודיעו שאינו לוקחו אלא לרמות בו אחרים ואף בזה פירשו בגמרא שאם היה מזגו נכר בטעמו מותר:

מקום שנהגו להטיל מים ביין יטילו ופירשו בגמ' כפי מנהג המדינה אם מחצה אם שליש אם רביע ומ"מ פירשו בגמרא דוקא בין הגתות שסתם בני אדם יודעים בכך אבל שאר ימות השנה אסור:

התגר הלוקח תבואה הרבה כדי למכור לוקח מכמה גרנות ונותן לתוך מגורה אחת שהכל יודעים שכך דרכו לקנות מהרבה ושאינו כלו משדה אחת ובחזקת כך הם לוקחים וכן ביין מכמה גתות ונותן לתוך פיטס אחד אע"פ שאפשר שזה רך וזה קשה ובלבד שלא יתכוין לערב ולמכור את הפגום בהבלעת המושבח ושיוציא קול שהכל מגת אחת ומגרן אחת:

ר' יהודה אומר לא יחלק חנוני קליות ואגוזים לתינוקות מפני שהוא מרגילן בכך לבא אצלו ונמצאת אונאה לשאר חנונים וחכמים מתירין שהרי יכול לומר אנא פליגנא אמגוזאי את פלוג שויסקי והם מיני פירות מעולים יותר מן האגוזים והלכה כחכמים ולא יפחות את השער ר"ל למכור בזול יותר משאר חנונים מפני שמרגיל את הכל אצלו בכך ושאר חנונים מקפחים את שכרם בכך וחכמים אומרים עושה וזכור לטוב והלכה כחכמים ולא יבור את הגריסין שמתוך שהוא בוררם ונמצאו נקיות מכל פסולת ימכרם ביותר וחכמים מתירין שאין אונאה בדבר הנראה כלומר שהרי הלוקח רואה פסולת שבשאר גריסין ומתבונן בעצמו מה שראוי לעלות בדמיהן של אלו ולא ירבה בדמים אלא כפי הראוי והלכה כחכמים ומודים חכמים שלא יבור לו על פי המגורה וישאר הפסולת בתוכה שמתוך שהוא רואה פי המגורה מנוקה אף הוא דן בעצמו על החבית כלה שהיא מנוקה ונמצא לוקח מתאונה ואין זה אלא כגונב את העין:

אין מפקסין את האדם ואת הבהמה ואת הכלים כדי שיראו כחדשים ופירוש הדברים באדם שאם היה לו עבד או אמה למכור ומתוך זקנתם נראין בהם סימן זקנה והוא שער לבן אין צובעין אותם שיראו שחורים לרבות במחיריהם ובכלים שאם הם ישנים שלא יקלפם עד כדי שיראו כחדשים ובבהמה שמכין אותה הרבה עד שבשרה נופח ונראה כבעלת בשר שירבו הקונים במחיר שלה ואפילו מכרה בדמים קלים מ"מ יש כאן גנבת הדעת וכן יתבאר בגמרא שאין משקין את הבהמה מים של סובין כדי שתעלה בנפיחה לדמים מרבים ואין נופחין בקרבים ובני מעים הנמכרים בבית הטבח כדי שיראו רחבים ושמנים ואין שורין את הבשר במים כדי שילבין ויראה שמן מתוך לבנותו וכן כל כיוצא בדברים אלו וכבר התבאר במסכת חולין שאסור לגנוב דעת הבריות אפילו של גוי ושאין מוכרין לו בשר נבלה בחזקת שחוטה אע"פ שהנבלה אצלו כשחוטה:

ומ"מ כלים החדשים מותר לעשות בו ציורים ומיני יפויים כדי שיקפצו עליהם לוקחים כגון חוטי משי בסרבל סביב או בשאר הבגדים ולהעביר שן חלקה על הקרמין להחליקן ולהראות לעמים את יפים וכן להדק בגד פשתן במקבת עץ להראות חוטיו דקים יותר וכן כל יפוי שבכלים חדשים ואע"פ שמרבה בדמיהם על כך אין אנו קפידים יודע הוא ומוחל וכן הלכה:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא בארנוהו:

ונשלם הפרק ת"ל: