מאירי על בבא קמא צב

נתברר הדבר שהוא מקח טעות אלא שהמוכר כבר הוציא מעותיו ואין לו במה לשלם אף המוכר אומר לו זכה בשורך בשביל המעות שאני חייב לך ואין הלוקח אומר לו טרח אתה ומכור והבא לי מעות שהרי אמרו ממארי רשותך פארי אפרע ואין בידו לומר טרח אתה ומכור הא אם יש לו מעות נותן לו מעות ואי אפשר לסלקו בשורו שאין בעל חוב דוחה אצל המטלטלין כשיש לו מעות כמו שבארנו בפרק ראשון ולמדנוה משמועה זו וגירסא זו שבכאן לפי שטתנו היא אי דליכא לאישתלומי מיניה וכו':

ומ"מ יש גורסין אי דליתנהו לזוזי ומפרשים אם אותם המעות אינם בעין אע"פ שיש לו מעות מצד אחר יפרעהו מן השור ולמדים הימנה שכל בעל חוב פורע מן המטלטלין אף במקום שיש לו מעות ומ"מ במקח טעות אם המעות בעין מעות חוזרין וגדולי הפוסקים הביאוה כשטה ראשונה:

יש גורסין בכאן אי דאיכא לאשתלומי מניה ר"ל מן השור כלומר שהוא שוה עדיין כדמים שנתן יקבלנו במעותיו ואפילו יש לו מעות ללוה או אפי' היו אותם המעות בידו בעין ומתרץ לה בשאין בשור עכשו בכדי להשתלם ממנו וזה אינו שכל מקח טעות בודאי אם יש לו מעות מחזירן אם דוקא אותם המעות בעצמן אם אפילו מעות אחרים כל אחד לפי שטתו ויש גורסין גירסא זו ומפרשין בדרך אחרת כלומר אי דאיכא לאשתלומי מניה ר"ל שיש למוכר עדין להשתלם מן הלוקח ר"ל שלא נפרע עדין אפילו נתברר שאינו מקח טעות יחזיר לו שורו בתורת פרעון ולתרץ לה בשכבר נפרע ולפי הפירושים אתה למד את הדינים ותפוש לשון ראשון וכמו שכללנו בפרק ראשון:

לעולם אין נזקקין אלא לתובע תחלה כיצד הרי שתבע ראובן לשמעון מנה בשטר שהלוהו והלה משיבו שתפש הוא משלו כך וכך והוא תובע את תפישתו או שטוען שמשכון היה בידו ונשתמש בו עד שנפחת ותובעו בכך וראובן כופר בזה נזקקין תחלה לתובע ראשון ומוציאין המנה מיד שמעון ואחר כך יתבענו שמעון על התפישה ועל המשכון ונזקקין לו כך פירשו גדולי הרבנים ודבר זה אינו אלא בשיש שטר לראובן על המנה ואינו תלוי בהודאתו של שמעון הא אם לא היה לו שטר לראובן רשאי שמעון לעכב את המנה מטעם מתוך שיכול לומר לא היו דברים מעולם או פרעתי וכמו שיתבאר בבבא בתרא ל"ו א' בעזי דאכלן חושלא ומ"מ אף בשטר אם טען שמעון שישבע ראובן שלא נפרע שומעין לו כמו שיתבאר במקומו ומ"מ פעמים שנזקקים לנתבע תחלה כגון שדבר זה שתפש לו ראובן הוא דבר הנמכר כל השנה בזול ועכשו באו תגרים ותובעים אותה סחורה עד שנמכרת ביוקר וכן כל כיוצא בזה לפי ראות עיני הדיינים:

ויש שואלים בראשונה ואם יש לנתבע עדים מזומנים או שטוען שבתוך שלשים הוא מביאן נמתין לו שהרי אף כשיתברר שהדין עם התובע נותנין זמן בית דין לנתבע ואם טוען שלאחר שלשים יביאם היאך אמר בסופא דכי זולי נכסיה נזקקים לנתבע אם כן אף אתה ממתינו עד לאחר כמה שכל שמשלשים ואילך אתה נותן דבריך לשיעורין ומתרצים בה כגון שאומר פלוני ופלוני היו שם ויעידו ונתברר לנו שהיו שם אלא שאין יודעין מה יעידו:

ובתוספות פירשו מתוך שאלה זו נזקקין לתובע לקבל עדיו מחשש שמא ימותו או ילכו ואין בזה זמן וכן לנתבע ויש מפרשים אותה בטענת חבלה שזה טוען שחבלו ונתברר שכן אלא שמגלגל עליו שאר תביעות ואמר שנזקקין לתובע תחלה ואפילו הנתבע אומר שיביא עדים על טענותיו אין ממתינין לו שאין נותנין זמן לחבלות וכן לגזלות כמו שיתבאר בפרק החובל ורמז לפרוש זה מה שגדולי הרבנים הביאו דין זה על מה שאמרו ברביעי של סנהדרין אשרו חמוץ ולא חומץ:

גדולי המפרשים פירשו בשמועה זו דרך אחרת והוא שראובן תבע מנה לשמעון בבית דין ושמעו טענותיהם ולא גמרו את הדין או שחייבו את שמעון שבועה ולא נשבע עדיין ובא שמעון לבית דין ותובע על כל פנים שיגמרו את הדין או שיקבלו את שבועתו וראובן אינו בא וצווח על זה אין נזקקין לשמעון כלל והרי הממון תחת ידו ולאיזו סבה הוא מחזר ובא על כך ואף אנו אומרים לו הוי פקח ושתוק ומ"מ לתובע תחלה והוא ראובן נזקקים ומביאין את שמעון לשמוע גמר דינו או להשבע ופעמים שנזקקין לאותו שנתבע תחלה אע"פ שעכשו עושה עצמו תובע כגון שהוזלו נכסיו מחמת תביעה זו עד שחושדין אותו במגולגל ודמי נכסיו מפחיתים על כך והדברים נראים:

גאוני המפרשים כתבו שאין נזקקין אלא לתובע הא מי שעושה עצמו נתבע מתחלתו ר"ל שאין לו תובע אלא שהוא מתירא על כך ובא לבית דין ואומר להם הרי שהוגד לי שפלוני קובל עלי שלא בפני ומרנן עלי אחר שאני חנוק בידו ומצד שאיני יודע מהו ושאיני רוצה לעמוד בחזקה זו אני תובעו לדין בפניכם שיבא ויפטרני או יברר טענותיו שיש לו עלי אין נזקקין לו ומ"מ אם הוזלו נכסיו על כך והוא שנתפרסם כל כך עד שאין מוצא למכור כשוויו מחשש רנון זה נזקקין לו וכופין את חברו לברר טענותיו או לפטרו ועל דרך זה הם מפרשים שמועה זו: