מאירי על בבא קמא צג

כבר בארנו במשנה על פרה שהזיקה כשהיא מעוברת ואח"כ ילדה ונאבדה הפרה שמשתלם כל חצי נזקו מגוף הולד אחר שהפרה וולד שניהם לאחד שהרי כגופה היא מכל וכל וכן אם לא נאבדה הפרה אלא שאינה מספקת לחצי נזקו משתלם אף מן הולד מ"מ לענין תרנגולת שהזיקה ואח"כ הטילה ביצתה אינו גובה מולדה כלל אפילו היה הביצה לאחד והתרנגולת לאחר אין בעל הביצה מסייע כלום שאין זה בשר אלא פרש בעלמא ואין לה שום חיות כדי ליחשב מכלל אבריה לענין זה אע"פ שלענין איסור והתר אמרו בהפך שולד טרפה מותר וביצת טרפה אסורה כמו שהתבאר במסכת חולין טעם הדבר שלענין איסור ביצה אגידא בגופה מה שאין כן בולד אבל בזו ולד מסייע להזיק ומאמר שהנזק נעשה כאחד אף הם נחשבים כגוף אחד אבל ביצה אינה מסייעה בכך ודבר זה בתרנגולת הצריכה להעדה שבתמותה אין נזקיה משתלמין אלא מגופה כגון דליל קשור ברגלה ואדי אדויי על הדרכים שבארנו בפרק שני שאם היתה מהדסת ושברה את הכלים ברוח שבכנפיה הרי חצי נזק שבו בדין צרורות ומשתלם מן העליה כמו שהתבאר ואם הזיקה בכנפיה ממש הרי היא מועדת ואף מן העליה משתלם כל שכן בביצתה ומ"מ לענין אם הביצה לאחד והתרנגולת לאמר פטור בעל הביצה אף במועדת:

כבר בארנו במשנה שאין שמין פרה בפני עצמה וולד בפני עצמו אלא שמין לולד על גבי פרה ומקילין בזה למזיק שאין אדם נותן בולדות שעדיין לא יצאו לאויר העולם כאלו יצאו אף בקוטע יד עבדו של חברו הדין כך שאין שמין את היד בפני עצמה לומר כמה אדם רוצה ליטול ושיחתכו ידו של עבד כזה שאין לבו של אדם נמלך לעשות כך אא"כ בדמים מרובים אלא שמין כמה שוה עכשו וכמה היה שוה מתחלה אף במזיק שדהו של חברו הדין כן שאם אכלה ערוגה של חברו אין שמין אותה בפני עצמה אלא שמין באותה שדה כמה היתה שוה תחלה וכמה פחתו דמיה בשביל ערוגה זו כמו שיתבאר בפרקים הבאים:

דברים אלו כלם קולא הן אצל המזיק ולא שנמשכן את עצמנו להתיש כח הדין בשבילו אלא שאף הדין כך הוא כשהזיק חלק בתוך הכל הזיק וכשאנו שמין לו אנו שמין לו הכל עם אותו חלק כמה שוה ובחסרונו כמה שוה:

שור שנגח פרה מעוברת ומתה והיתה פרה לאחד וולד לאחר כששמין את הפרה ומגיעין לשומת מה שהיא יפה מחמת שמנה והוא הנקרא בלשון תלמוד פיטמא לבעל פרה הוא שהרי נבלע הוא באבריה ואע"פ שעבורה גורם לה שהרי בלא עבור באה כמה פעמים לידי שומן ועובי ועוד שהרי גוף הולד אינו מסייע לכך אע"פ שאפשר שהעבור מסייע לכך אבל מה שהיא יפה מחמת נפחה שהיא נראית בעלת איברים ועורה מתפשט ומתגדל לסבת הנפח חולקים שהרי אף גוף הולד מסייע לכך:

לפי מה שבארנו בענינים אלו שאין מוציאין מן הספק כלל אלא כל המוציא מחברו עליו הראיה נתבאר במסכת בבא בתרא צ"ג א' בשור שהיה רועה על גב הנהר ונמצא שור בצדו אע"פ שזה מנוגח וזה מועד ליגח זה נשוך וזה מועד לישוך אין אומרין בידוע שזה נגחו וזה נשכו אלא המוציא מחברו עליו הראיה אף גמל האוחר בין הגמלים וידוע מדרכו שהוא צנוע בתשמיש וכשאין הבהמות מתרחקות ממנו בשעה זו כמלא עיניו הוא הורגן ונמצא גמל אחד הרוג בצדו במקום שהוא אוחר בו פטור כל המוציא מחברו עליו הראיה ואין מוציאין ממון באומדנא ואמתלא:

המשנה השניה והכונה לבאר בה ענין החלק השני הקדר שהכניס קדרותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות ושברן בהמתו של בעל הבית פטור ואם הוזק בהם בעל קדרות חייב ואם הכניס ברשות בעל הבית חייב הכניס פירותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות ואכלתן בהמתו של בעל הבית פטור ואם הוזקה בהם בעל הפירות חייב ואם הכניס ברשות בעל חצר חייב הכניס שורו לחצר בעל הבית שלא ברשות ונגחו שורו של בעל הבית או שנשכו כלבו של בעל הבית פטור נגח הוא שורו של בעל הבית חייב נפל לבור והבאיש מימיו חייב היה אביו או בנו בתוכו משלם את הכופר ואם הכניס ברשות בעל חצר חייב ר' אומר בכלן אינו חייב עד שיקבל בעל הבית לשמור אמר הר"ם מה שאמר בפירות ואם הוזקה בהם ר"ל אם כשלה בהם אבל אם אירע לה נזק מאכילתה אינו חייב כלום בשום ענין לפי שבעל הפירות לא קבל עליו שמירת בהמה של בעל הבית והיה לה שלא תאכל הכניס שורו וכו' זהו כשיהיה אותו השור מועד ליפול על בני אדם בבורות ולפיכך יתחייב כופר ובלבד כשיפיל עצמו לשם בשביל מאכל שראה בבור ולכן לא יתחייב מיתה והלכה כר' שאמר שלא יתחייב בעל הבית שום דבר אם לא קבל עליו לשמור וכמו כן בעל השור לא יתחייב שום דבר לפי שברשות הכניס:

אמר המאירי הקדר שהכניס קדרותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות ושברתן בהמתו של בעל הבית פטור שהרי הוא אומר מי הרשך להכנס ולהכניס את שלך בשלי אם הוזקה בהם בהמתו של בעל הבית הרי בעל קדרות חייב לשלם את הכל או מדין בור או מדין אדם המזיק שהרי הוטל עליו לשמרם:

ואם הכניס ברשות והוא שאמר לו הכנס בעל חצר חייב בשמירת הקדרות לדעת חכמים מפני שכל שמרשה חברו להכניס את שלו בביתו מן הסתם מקבל הוא עליו שמירתו והרי הוא כאלו אמר הכנס ואני אשמור וכן אם הוזקה בהמתו של בעל הבית בקדרות הרי בעל הקדרות פטור שהרי שמירתן על בעל הבית אם שלא יוזקו ואם שלא יזיקו ולא עוד אלא אפילו יושברו ברוח:

ורבי חולק בסוף המשנה לומר שאע"פ שאמר לו הכנס אין זה רשות לקבל עליו שמירה שכך הוא אומר הכנס אלא שמ"מ הזהר בשמירתם הן שלא יזיקו הן שלא יוזקו אלא אם כן קבל עליו בפירוש שמירתן והוא שיאמר הכנס ואני אשמור ומ"מ קבל עליו מיהא חייב אפילו נשברו ברוח או לאיזו סבה מ"מ דוקא בפשיעה ושלא על ידי אונס שאם באונס פטור אין זה יותר משומר חנם והלכה כרבי:

הכניס פירותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות ואכלתן בהמתו של בעל הבית פטור ואם הוזקה בהם בעל הפירות חייב ופירשו בגמרא דוקא אם הוזקה בהחלקה הא אם הוזקה מדרך אכילתה פטור היה לה שלא תאכל ואע"פ שגורם הוא לכך הרי גרמא בנזקין פטור ואם הכניס ברשות הרי בעל חצר חייב בנזקי פירות ובעל פירות פטור מנזקי בהמה ולדעת רבי הרי הוא כנכנס שלא ברשות עד שיקבל עליו לשמור בהדיא והלכה כרבי:

הכניס שורו לחצר בעל הבית שלא ברשות ונגחו שורו של בעל הבית או נשכו כלבו בעל הבית פטור נגח זה שורו של בעל הבית חייב:

נפל שורו זה לבורו של בעל הבית והבאיש את מימיו ר"ל מים המכונסים חייב לשלם את המים ופרשו בגמרא דוקא שהבאיש מגופו כגון שהיה מלוכלך בטיט ובצואה ונמצא כאלו הזיק הפושע בידים אבל אם לא היה מלוכלך אלא שאחר שעה סרחה והבאישה מחמת ריחה פטור לגמרי שגרמא בעלמא הוא ואף מגופו דוקא שהזיק לדעתו בשעת נפילה הא לאחר נפילה נעשה השור בור והמים כלים ולא מצינו בור שחייב בו את הכלים:

היה אביו או בנו בתוכו ונהרג בחבטת השור משלם את הכופר ופרשו בגמרא כגון שראה עשבים בבור ונפל מחמת עשבים שזהו דרכו וזהו הלוך והרי הוא רגל בחצר הניזק וכבר בארנו שרגל בחצר הניזק משלם כופר אף בפעם ראשונה ואין כאן מיתה לשור שכגון זה שלא בכונה הוא הואיל ומחמת הירקות הוא מפיל עצמו אבל אם נפל שלא בראיית ירקות הרי זה שנוי והרי הוא קרן ולא ישלם כופר עד שיעשה מועד ר"ל שיהא מועד ליפול על בני אדם בבורות וכשהוא מועד משלם את הכופר והוא במיתה וכן הלכה:

ר' אומר בכלם ר"ל בשלשת המשניות שהזכיר אינו נקרא רשות לענין קבלת שמירה עד שיקבל עליו בעל הבית לשמור כמו שבארנו והלכה כדבריו:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: