מאירי על בבא קמא פט

כשם שביארנו שהשומרים נכנסים תחת הבעלים לענין תשלומין כך הדין לענין כופר שאם המית שור זה את האדם ביד השומר אם תם הוא נסקל והשומר פטור מן הכופר ואם מועד הוא נסקל והשומר חייב בכופר ושניהם ר"ל בין בתם בין במועד מחזירים דמי שור לבעליו במה דברים אמורים בשלא שמרו שמירה מעולה עד שאין יכולה לינתק אף ברוח שאינה מצויה הא שמרו שמירה מעולה אלא שפרצוה ליסטים פטורים מתשלומין ומכופר שאף בבעלים כן הא בשמירה פחותה והוא שנעל כראוי עד שיכול לעמוד ברוח מצויה אבל לא ברוח שאינה מצויה בתם חייבים בתשלומין ובמועד פטורים מתשלומין ומכופר שאף בבעלים כן ומ"מ שומר חנם אף בתם פטור בתשלומין שכלתה שמירתו בכך הואיל וחנם שמר לא הטריחוהו בשמירה מעולה ואין זה פשיעה אצלו וכן בהוזק גופו הוא פטור בשמירה זו והאחרים חייבים:

ארבעה שומרים אלו כבר ידעת שדיניהם שלשה והשוכר דינו נכלל בדין שומר שכר כמו שיתבאר במקומו:

כבר בארנו שהמקבל את השור בדין שמירת אחד מארבעה שומרים קבל עליו מן הסתם שמירת נזקיו ושמירת גופו וכשם שאם הזיק הוא חייב בנזקיו כך אם הוזק חייב לשלם כל היזקו לבעלים ומ"מ אם היה שור זה נגחן מן הסתם לא קבל עליו שמירת גופו שלא עלה על דעתו אחר שהוא נגחן שיזדמן לו קשה הימנו:

קצת חכמי הדורות שלפנינו חולקים בקצת דברינו לומר שלא נפטר שומר חנם בשמירה פחותה מן הכופר אלא מן התשלומין כשהזיקו ומן ההיזק כשהוזקו ואין דבריהם נראין:

אף גדולי המחברים כתבו בשומרים ששמרו שמירה מעולה ויצאו והזיקו שהשומרים פטורים והבעלים חייבים ואין הדברים נראין כלל וכבר ביארנו מענינים אלו בפרק ראשון: