מאירי על בבא קמא פז

כבר ביארנו במשנה שהשור מועד שהמית חייבים בכופר על הקטנים כגדולים וכן אע"פ שלענין אדם ההורג לא עשה בו קטנים כגדולים בשור זה שהמית אין בו הפרש בין קטן לגדול וקטנים שוים לגדולים הן לדין התם הן לדין המועד הן לדין מיתה הן לדין נזקים אין בהם שום הפרש:

המשנה השביעית והכונה בה לבאר מה שלפניה ואמר על זה שור שהיה מתחכך בכותל ונפל על האדם נתכון להרוג את הבהמה והרג את האדם לנכרי והרג את ישראל לנפלים והרג את בן קיימא פטור אמר הר"ם ענין אמרו פטור פטור מן המיתה לפי שהוא חייב בכופר אם היה מועד לזה המעשה כלומר שיהא מועד שיתחכך בכותלים כדי להפילם על בני אדם וכמו כן כל כיוצא בזה:

אמר המאירי שור שהיה מתחכך בכותל להנאתו ונפל על האדם ומת פטור מן המיתה הואיל ולא נתכוון להזיק ושמא תאמר היאך אתה מכיר אם הוא מתכוין להזיק אם לאו כגון שהוא מתחכך בו אף לאחר שנפל ופירשו בגמרא מ"מ שאם הוא מועד בכך פטור ממיתה מ"מ אבל חייב בכופר ואע"פ שהיא מתולדות השן אינו חייב כופר עד שיועד שלשה פעמים ויש חולקים לחייב אף בראשונה הואיל וכל תולדות השן מועדת מתחלתה ומפרשים במתחכך בכותל להנאתו כלומר דהוה ליה שן שהוא מועד מתחלתו ומ"מ גדולי המפרשים כתבוה דוקא בשהועד על זה שלשה פעמים שאין כופר אלא בהעדה ומ"מ יראה שבחצר הניזק חייב בראשונה כרגל שדרסה על גבי תינוק בחצר הניזק וכן הדין בנתכון להרוג בהמה ונכרי ונפל והרג את האדם וישראל ובן קיימא אם הועד לכך:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: