מאירי על בבא קמא פו

באו עדים ואמרו שהרג את העבד אבל אינם יודעים אם תם הוא אם מועד ואמר הוא מועד הוא אינו משלם שאף זו הודאת עצמו היא:

לענין חיוב דמים אם אמר הזיק שורי המועד את פלוני או שורו של פלוני או עבדו של פלוני בכלן במועד משלם על פי עצמו ולענין פירוש הרבה מפרשים כן מה שאמרו בכאן מאי לאו כופר לא דמים כלומר במקום שיש היזק ואין מיתה ובא ללמדנו שהמועד שלא בכונה חייב בנזקי אדם כמו שיתבאר למטה ואע"פ שאמרו המית לפעמים הלשון מזכיר היזק בלשון מיתה ומה שטרחו בסוגיא לומר שבעבד אינו משלם אף דמים על פי עצמו אין הלכה כן ושמא תאמר מ"מ היאך עלה בדעתו לומר כן והיאך מצינו ממון שלא ישתלם על פי עצמו שמא היה מפקפק בה מהיקש האמור למטה נגיחה לתם נגיחה למועד ומ"מ התם אינו משלם על פי עצמו כמו שהתבאר ולא עוד אלא שהתם בלא כונה מיהא פטור בנזקי אדם לדעתנו כמו שיתבאר למטה:

ורוב מפרשים פירשו בדמים אף במת וטורחים לפרש מה בין כופר לדמים מהם שפירשו שהכפר כערך הקצוב בתורה ודמים כשומא שבשוק וזו לא מצינו ומהם שפירשו שהכפר כפרה ואם מת אין היורשים משלמין והדמים ממון ומשלמין ומהם שאמרו שהכפר אם אין לו ממון חייב בדיני שמים ומממון פטור אף מדיני שמים וכן הרבה דרכים שכתבום בחבוריהם אלא שהדברים זרים שלא מצינו דמים במקום שראוי לכופר ופירוש זה שכתבנו עיקר וכבר האריכו בו חכמי הראשונים בחבוריהם והביאו ראיה ממה שאמרו בפרק ראשון ט"ו ב' בשמועת פלגא נזקא המית שורי את פלוני וכו' מאי לאו בתם ואלו תם המית שורי מאי משלם אלא בדמים ומ"מ שאר מפרשים פרשוה לשם לדעת ר' יוסי הגלילי שהתם חייב בחצי כופר אלא שפירוש זה שכתבנו בענין דמים אי אפשר להמשיכו יפה על לשון הסוגיא ועיקר הדברים כרוב מפרשים שסוגיא זו היתה טורחת לומר שיהא חיוב דמים במקום שהיה כופר ראוי ונפקע משם שמ"מ מתורת היזק פורע דמיו ושאל על אשו שלא בכונה לדעת האומר אשו משום ממונו הואיל ואין כאן מיתה אם ישלם דמים אחר שבכונה לא ישלם כופר:

ומ"מ לענין פסק אין דמים לעולם במקום הראוי לכופר ובמקום שיש דין מיתה על העבד על הדרך שבארנו וענין גדי כפות וסמוך והצית בגופו של עבד כבר התבאר ואשו שהמית בין בכונה בין שלא בכונה אין בו חיוב דמים כמו שהתבאר: