מאירי על בבא קמא פה

כל התשלומין שהם לאשה אם מתה נזקיה ליורשיה ולא לבעל בין שגבו קרקע בנזקיה בין שגבו מעות ולא סוף דבר בגרושה אלא אף במתה כשהיא יושבת תחת בעלה שהכל לענין זה ראוי הוא:

הבכור אינו נוטל פי שנים בראוי כבמוחזק ומלוה ראויה היא אפילו היה בה שטר ואפילו גבו קרקע שהיה לנו לומר שהוא כמוחזק למפרע וכל שכן אם גבו מעות שכל זה ראוי הוא וכן אינו נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים שבח שיש בו שנוי לאחר מיתת אביהם שכל אלו ראוי הוא אצל הבכור כמו שיתבאר במקומו:

שור מועד שהמית את העבד שלא בכונה אע"פ שאינו נסקל חייב בקנס וכן בבן חורין משלם את הכופר ומה שאמרו בכאן כל שאין השור בסקילה אין הבעלים משלמין כופר אין הלכה כן ולמטה יתבאר שדבר זה חלוק לארבעה חלוקות והוא שיש חייב במיתה ובכופר והוא מועד בכונה ויש פטור ממיתה וכופר והוא תם שלא בכונה וכן יש פטור מן המיתה וחייב בכופר והוא מועד שלא בכונה ויש חייב במיתה ופטור מן הכופר והוא תם בכונה ודין קנס של עבד כדין הכופר:

גדולי המחברים כתבו מדרך סברא שאע"פ שהתם שהמית שלא בכונה פטור מן המיתה ומן הכופר אם המית עבד או שפחה משלם דמי חצי העבד מגופו כמי שהמית שורו או חמורו של חברו:

המית שורי המועד את פלוני כבר בארנו למעלה שמשלם כופר על פי עצמו ובלבד שהועד בבית דין ובעדים ואין צריך לומר אם באו עדים ואמרו הרג אלא שאין אנו יודעים אם הוא תם או מועד ואמרו בעליו מועד הוא שמשלם את הכופר המית שורי את שורו של פלוני אם מועד הוא משלם על פי עצמו ואם תם הוא אינו משלם על פי עצמו המית שורי המועד את עבדו של פלוני אינו משלם על פי עצמו שהרי קנס הוא: