מאירי על בבא קמא פד

כשם ששור תם שנגח פטור מן הכופר כך הוא פטור משלשים של עבד שלא נאמר כן אלא במועד ולא סוף דבר בשהוא נסקל שהרי אין זו צריכה לפנים שהרי תם אינו משתלם אלא מגופו והרי הוא נסקל אלא אף בשאינו נסקל כגון שקדם ושחטו או שלא היה חייב מיתה על הדרכים שבארנו למעלה:

כבר ידעת שהכופר שמין אותו בדמי ניזק יפה סלע נותן סלע יפה מנה נותן מנה אבל עבד קנס הוא ובין גרוע בין חשוב נותן שלשים:

שור מועד שנגח את האשה ומתה אין הכופר משתלם לבעל שהרי אין הכופר משתלם אלא לאחר מיתה והרי הוא ראוי ואין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק:

אדם שהכה את האשה ויצאו ילדיה ולא מתה נותנין דמי ולדות לבעל ואינה חולקת בהם כלל שהתורה זכתה דמי ולדות לבעל ואפילו בא עליה בזנות ומ"מ נראה מתלמוד המערב דוקא בשקדושין תופשין לו בה והוא שאמרו שם בא על אמו בא על אחותו יכול אף הוא בעל ההריון תלמוד לומר בעל את שראוי ליקרות בעל ואם מת הבעל ינתנו ליורשיו ומ"מ אם נגפה אחר מיתת הבעל פירשו גדולי המחברים שדמי ולדות שלה ולא יראה כן כמו שיתבאר בפרק הפרה:

היתה בשעת הריון שפחה או גויה ובשעת נגיפה נשתחררה או נתגיירה דמי ולדות שלה ומ"מ היתה שפחה בשעת נגיפה דמי ולדות לאדון ולא לבעל כמו שיתבאר היתה מעוברת מגר או משוחרר דמי ולדות לגר ואם מת הגר זכה בשלו ופטור ואם חבל בה אחר מיתת הגר אין צריך לומר שדמי ולדות שלה:

שאר הנזקים נזק וצער לאשה ורפוי לבעל ושבת אין כאן שהרי היתה מתבטלת מחמת לידתה ואם בטול זה עולה יותר הרי הוא לבעל והבשת יתבאר במקום אחר שאם בגלוי שליש שלה והשאר שלו ואם בסתר שליש שלו והשאר שלה ודבר זה בחובל בחברו ובזו הרי הוא כמי שאין בשת אלא בסתר והשליש שלה: