מאירי על בבא קמא עא

טענו חטים והודה בשעורים שפטרנו אף בשעורים אם תפש דמי השעורים אין מוציאין מידו כמו שבארנו העמד ממון על חזקתו:

מה שנאמר במשנה בהיו שניהם של איש אחד ששניהם חייבים כבר ביארנו שאינו רוצה בדבר זה לומר ששני שוורים תמים שהזיקו רצה מזה גובה רצה מזה גובה עד שאם ברח האחד שיהא גובה מן האחר אלא כך פירושו בזמן ששניהם לשם החרוב על איזה משניהם והוא על הגרוע שבשניהם לפחות הא אם ברח אחד מהם פטור שאף הוא אומר בורח הזיק ודבר זה כבר ביארנוהו במשנה ולא חזרנו בו אלא בשביל דבר שנתחדש בו והוא שאמרו בגמרא שדבר זה לדעת ר' עקיבא ופירשו גדולי הרבנים שלדעת ר' ישמעאל בעל חוב הוא ואם אבד האחד לא אבד את זכותו כלומר שלא נאמר מגופו אלא להפקיע את דינו ממה שחצי הנזק שוה יותר מגופו ולמדנו מדבריהם ששעבוד השור אינה אלא אפותיקי סתם שאם במפורש והלא אפותיקי מפורש ששטפה נהר אינו גובה משאר נכסים ואף בזו יאמר לו הלכה חמורך ונמצא שאף באפותיקי סתם אמרו המזיק שעבודו של חברו פטור וכנגד מה שכתבנו למעלה אלא שגדולי המפרשים פרשו שאף לר' ישמעאל אם אבד האחד אבד את זכותו כאפותיקי מפורש וזו שבכאן בשעמד בדין וחייבוהו בחצי נזק ואלו רצה היה אומר לו ליטול חצי נזקו מן השור אלא שהוא נתחייב בבית דין לפרעו ומן הסתם נסתלק מן השור וקבל עליו דמי חצי נזקו שאפילו ברחו שניהם חייב לפרוע ולר' עקיבא מכל מקום הוחלט השור ואע"פ שנתחייב בדמי חצי הנזק הרי הוא שותף עליהם בגוף השור עד שיפרע ואם ברח אבד את זכותו:

ונשלם הפרק תהלה לאל:

שור שנגח ארבעה וחמשה וכו' אחר שהשלים דרך קצרה ענין החמשה מועדים שהזכיר בפרק שני ונתגלגל אחריהם לחזור ולהתחיל בביאור עניני השור התם שלא היה בכלל המועדים בא הנה להאריך בענין השור אריכות רב והתחיל בעניני התם הן בנזקיו הן במיתת האדם על ידו ונתגלגל ממנו לעניני שור המועד ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשבעה חלקים הראשון לבאר בשור תם שנגח הרבה בהמות בתמותו על איזה צד גופו נחלק לכלם השני לבאר שור שהוא מועד לקצת דברים אם מועד לכלם השלישי לבאר שיש שוורים שיצאו מכלל תשלומין ומכלל העדה הן מצד בעליהם הן מצד עצמן הרביעי בשור שהמית את האדם הן תם הן מועד ובביאור עניני הכופר החמישי מאימתי הופקע כח הבעלים ורשותם מן השור שהמית את האדם הששי אם מסרו לשומר על איזה צד נכנס השומר תחתיו השביעי אם שמרו ואעפ"כ יצא והזיק על איזה צד חייב ועל איזה צד פטור זהו שרש הפרק אלא שיתגלגלו בו דברים אחרים כמשפט סוגיית התלמוד כמו שקדם:

המשנה הראשונה ממנו תכוין לבאר עניני החלק הראשון ואמר על זה שור שנגח ארבעה וחמשה שורים זה אחר זה ישלם לאחרון שבהם ואם יש בו מותר יחזיר לשלפניו ואם יש בו מותר יחזיר לשלפני פניו והאחרון אחרון נשכר דברי ר' מאיר ר' שמעון אומר שור שוה מאתים שנגח לשור שוה מאתים ואין הנבלה יפה כלום זה נוטל מנה וזה נוטל מנה חזר ונגח שור אחר שוה מאתים האחרון נוטל מנה שלפניו זה נוטל חמשים זוז וזה נוטל חמשים זוז חזר ונגח שור אחר שוה מאתים האחרון נוטל מנה ושלפניו חמשים זוז ושנים הראשונים דינרי זהב אמר הר"ם כבר ביארנו בכתבות שדינר זהב הוא כ"ה דינרי כסף וכשתפס הניזק השור לגבות ממנו ויצא מתחת ידו והזיק לאחר האחרון גובה חצי נזק שלם ואם יש בו מותר יחזור לשלפניו ור' שמעון אינו חולק בזה לפי שכיון שתפס נעשה עליו שומר שכר וחייב בנזקו וכל הדינין האלו הם בשור תם שהעקר הוא בידינו שמשלם מגופו כמו שבארנו אבל כשהוא מועד אינו צריך לשום דבר מזה לפי שהוא משלם נזק שלם מן העליה והלכה כר' שמעון:

אמר המאירי שור שנגח ארבעה וחמשה שוורים פירוש והרי הוא תם בכלם כגון שנעשו כלם ביום אחד או שלא הועד בהם בפני בעלים ובפני בית דין או שנגח וחזר לתמותו נגח וחזר לתמותו והוא שנגח שנים וחזר לתמותו שהיה עומד בין השורים ולא היה נוגחם ונגח שלשה ונמצא בכל אלו שכל חמש נגיחותיו נעשות בצד התמות ומשתלם מגופו שהוא אין לו חיוב העדה עד הרביעית ישלם לאחרון שבהם ושאלו בגמרא משנה זו לדעת מי נוטה במחלקתם של ר' ישמעאל ור' עקיבא שאם ר' ישמעאל היא הואיל והוא סובר בעלי חובות הם ולא נאמר מגופו אלא להפקיעו מכל מה ששוה חצי נזקו יותר מגוף השור אבל משלם הוא מנכסיו כפי מה ששוה השור בשעת נגיחה כל שהשור בעין לשם כלומר שלא נאבד ולא ברח כמו שכתבנו למעלה אם כן חמשתן חולקין את השור אם נעשה בבת אחת ואם קדמו זה לזה ראשון ראשון נשכר כדין בעלי חוב ואע"פ שאמרו למעלה בניזק ובעל חוב מוקדם שהניזק אומר לבעל חוב אלו הוה גבך מינך הוה משתלמנא והיה לנו לומר בזו גם כן שיהא ניזק אחרון אומר כן לניזק הראשון אין הנדון דומה לראיה שהבעל חוב הגמור לא נעשה לו זה אפותיקי ואפילו נעשה לו אפותיקי כבר אמרנו עשה שורו אפותיקי ומכרו אין בעל חוב גובה הימנו אבל לענין נזק שור תם הואיל ועיקר תשלומין מגופו נעשה כאפותיקי של קרקע וכמו שאמרו תורא נגחנא קלא אית ליה וכשעשאו אפותיקי לאחד וחזר ועשאו אפותיקי לאחר הראשון גובה:

ופירשו בה שמשנה ראשונה והם דברי ר' מאיר לדעת ר' ישמעאל נאמרה ואם היה על הדרך שהונח ודאי ראשון ראשון נשכר ולא נאמר אחרון אחרון נשכר אלא לדעת ר' עקיבא אלא שמשנה זו בתפשו ניזק אחר שנגח נגיחה ראשונה ונעשה שומר לנזקיו כגון שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים ואין הנבלה יפה כלום והרי שהשור בין שניהם או שחייב לו מנה לדעת ר' ישמעאל והשור נעשה לו אפותיקי ותפשו ניזק ומכיון שתפשו נעשה עליו שומר לנזקיו וכשנגח נגיחה שניה בנזק כזה הפסיד ניזק ראשון את חלקו ונעשה של ניזק שני ותפשו ניזק שני ונעשה עליו שומר וכשנגח שלישית הפסיד שני ונעשה של שלישי וכן כלם כל שתפסו ניזק ובעלים מ"מ חלקם שמור להם וכל שהנזקים שוים בדרך זה נעשה השור של בעלים ושל ניזק אחרון וזה שאמר אם יש בו מותר יחזיר לשלפניו והיו הדברים מוכיחים בו שאם השור שוה יותר מחצי נזקו של ניזק אחרון יחזור לניזק שלפניו והיה לנו לומר לדעת זה יחזיר לבעליו שמאחר שהנזקים שוים כבר הפסידוהו הראשונים וחזר חצי השור מניזק לניזק עד שבא לניזק אחרון וא"כ המותר שהוא חצי השור האחר הרי הוא לבעלים כמו שביארנו כך פירוש הדבר אם יש מותר בנזקיו ר"ל שלא יהו הנזקים שוים אלא שנזקו של שלישי יתר על נזקו של רביעי כשנפרע הרביעי יחזור המותר לשלישי וכן משלישי לשני ולעולם חלקם של בעלים במקומו עומד:

ודבר זה אף ר' עקיבא מודה בו ר"ל שכל שתפשו ניזק נסתלקו בעלים משמירתו וחלקם שמור להם ואין הבעלים מסייעין לניזק ראשון לפרוע נזקו של שני ואף אם עלה נזק האחרון יותר מן הראשון הוא משלם מגוף השור וחוזר ומשלם חלקם לבעלים וזה שלא העמיד דבר זה לדעת ר' עקיבא מפני תחלת המשנה והוא בשלא תפשו ניזק שלדעת משנה זו ראשון ראשון נשכר וידעת ר' עקיבא אף בזו אחרון אחרון נשכר כמו שיתבאר בדבריו של ר' שמעון זהו דעת גדולי הפוסקים אלא שגדולי תלמידיהם כתבו שר' עקיבא חולק אף בתפשו ניזק לומר שנעשין כשותפים דעלמא ונעשין שומרי שכר זה לזה כל שלא אמר לו שותפו שמור לי היום כמו שיתבאר במקומו ולעולם הלכה כר' עקיבא אם שיחלוק בה ואם שיודה בה אלא שלדברי הרב שומעין:

ר' שמעון אומר וכו' פי' ר' שמעון בא לדעת ר' עקיבא שאמר שהמזיק והניזק נעשים שותפים בשור ומעתה שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים ואין הנבלה יפה כלום נעשו מזיק וניזק שותפים בשור וכשחזר ונגח שור שני בערך זה נתחייבו שניהם והרי חצי השור לניזק שני וחציו בין ניזק ראשון ובעלים נמצאו בו לניזק שני מנה ולבעלים ולניזק ראשון לכל אחד חמשים חזר ונגח שור שלישי בערך זה הרי זכה ניזק שלישי בחציו שכלם שותפים להיזקו וניזק שני שהיה לו בו מנה חזר לחמשים ובעלים וניזק ראשון כל אחד דינר זהב וכן אם חזר ונגח שור רביעי בדרך זה זכה רביעי בחציו וחזר שלישי לחמשים ושני לעשרים וחמשה דינרין וראשון ובעלים כל אחד לחצי דינר זהב וכן לעולם וכן הלכה:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא עם מה שנתחדש בה אלו הן: