מאירי על בבא קמא ע

כבר התחלנו לבאר במשנה שטענו חטים והודה לו בשעורים פטור אף מן השעורים וטעם הדבר שהרי הלה אמר לו בבריא אינך חייב לי שעורים והודאת בעל דין כמאה עדים וכל שכן שפטור מן החטים שהרי כפר בהם ושבועת מודה מקצת אין כאן שהרי אין כאן הודאה ממין הטענה ואע"פ שהנתבע מודה בשעורים היאך נחייבהו על מה שהאחר אומר בבריא שאינו חייב לו וכיוצא בזו אמרו במסכת גיטין מ' ב' האומר נתתי שדה פלונית לפלוני והוא אומר לא נתן נותן אוכל פירות כמו שהתבאר במקומו מ"מ יש דברים בדין שצריך לחקור בהם כדי לידע אמתת הדין על בוריו ואלו הן:

גדולי המפרשים כתבו שלא אמרו בטענו חטים והודה לו בשעורים שפטור לגמרי אף מן השעורים אלא בשחזר וכפר ואמר אין לך אצלי לא חטים ולא שעורים ומשטה הייתי בך הא אם עמד על טענתו משלם לו שעורים בדין והקשו עליו אם כן הרי במשנתנו עומד על טענתו הוא שהרי בבית דין אומר לו כך והיאך הקשו עליה משמועה זו ונראה לי בפירוש דבריהם שאף בעומד על טענתו אינו כופהו בבית דין מצד הודאתו הראשונה אלא כגון שהוא קובל עליו בבית דין ואומר שעורים שיש לי בידך שכבר הודית לי בהן בבית דין ואם חוזר זה ואומר משטה הייתי פטור הא אם כשחזר לתבעו שעורים עומד על טענתו ומודה בהם על הדרך שביארנו או כמו שאמר לו תחלה חטים אתה חייב לי וזה אומר שעורים אני חייב לך ופטרנוהו חזר התובע ואמר חטים ושעורים אתה חייב לי והלה אומר שעורים אני חייב לך חייב ואין אומרים שתביעתו אינה אלא מצד מה ששמע הודאתו:

טענו חטים והודה לו בשעורים שפטרנוהו אף מן השעורים פרשוה גדולי הדורות שלפנינו אפילו יש עדים על השעורים שאין עדות במקום הודאת בעל דין והרי הוא מודה שאין לו אצלו שעורים ראיה לדבר שהרי משנתנו פרשנוה בשיש עדים שאחד מהם הזיק שאם לא כן הרי מודה בקנס הוא ואעפ"כ היינו פוטרין אותו מצד שמועת חטים ושעורים ואיני מודה בזו שמשנתנו אין עדים מבררין עדותם אלא שאומרים שאחד מהם הזיק אבל זו עדות ברורה היא על השעורים ויש בה לדון ולומר שאף הוא תובעו מצד הודאתו אחר שיש עדים אע"פ שאומר שאינו יודע שחייב לו אלא שדבריהם נכונים ומוכרחים מצד מה שכתבו שאין עדות במקום הודאה אע"פ שאין ראיה של משנתנו מספקת:

ומכל מקום למדת ממשנתנו שכל שיש קצת עדות בדבר אע"פ שאינו עדות ברורה אין הודאתו פוטרתו שהרי לפי משנתנו אין עדות שהגדול הזיק אלא שהעידו שהאחד הזיק ואם הודה שהגדול הזיק יפרע מן הגדול שאם לא כן מה לו לומר לא כי יודה ויפטר ואפשר שבשאר קנסות אין אומרין כן:

ממה שאמרנו במשנה בניזקין שנים ומזיקין שנים אתה למד שמי שאומר לחברו מנה אתה חייב לי מצד הלואה והלה אומר לא כי אלא חמשים ומצד פקדון או מנה לי בידך מצד חטים שמכרתי לך אין לך בידי אלא חמשים ומצד שעורים הרי זה כטענו חטים והודה לו בשעורים ופטור שהרי הוא תובעו כל הגדול בנזק הגדול והוא מודה לו מקצת כנזק הקטן ואעפ"כ הוצרכנו להעמידה בניזק שמא שאם לא כן הרי היא כדין טענו חטים והודה לו בשעורים ופטור בין מממון בין משבועה ויש חולקין בה ממה שאמרו בפרק השואל ק' א' בטוענו דמי עבד גדול וכו' כמו שיתבאר שם אלא שהם טורחים לפרשה בדרך מסכמת לזו בדברים שאין מתישבים כל כך ואין צורך בכך שהרי לא נאמרה שם אלא לדעת רב הא לדעת שמואל אף זו אינה הודאה ממין הטענה עד שהעמידה בדרך אחרת כמו שבארנו שם וכבר ידעת שהלכה כשמואל וגדולי הדורות ראיתי שפרשוה אף לדעת רב והוא שסוברים שאין הענין שם בזה אומר מנה אתה חייב לי מצד עבד גדול שמכרתי לך והלה משיב חמשים ומצד עבד קטן שמכרת לי אלא שהוא תובע מנה מסרתי לך ליתן לי בו עבד גדול והלה משיב חמשים נתת ליתן לך בהם עבד קטן שזה ודאי ממין הטענה הוא בלא שום פקפוק כאומר מנה מסרתי לך לקנות לי בו חטים והלה אומר חמשים מסרת לי לקנות לך שעורים או שאתן לך בהם שעורים וכן כל כיוצא בזה אבל מנה אתה חייב לי מצד חטים שמכרתי לך והלה אומר חמשים מצד שעורים שמכרת לי אין זה ממין הטענה וכן בהלואה ופקדון:

אלא שמ"מ לענין שבועת מודה במקצת מיהא גדולי המחברים מחייבים והזכירוה בשם הגאונים ולשטה זו צריך לפרש שלא נקרא דבר זה במשנתנו חטים ושעורים אלא מפני הקטן שמודה לו יותר ממה שתבעו שהוא לא תבע אלא הקטן בנזק הקטן ואע"פ שאיפשר שאינו שוה חצי נזקו והוא מודה לו כל חצי נזקו בגדול אבל הודאת הגדול שהוא תובעו כלו והוא מודה לו מקצתו אע"פ שאין המקצת שהוא מודה בו מצד מה שהוא תובעו אלו לא נתערבה עמו תביעה אחרת היינו מחייבין אותו כגון שהניזק אומר שורך הגדול הזיק שור גדול שלי והלה אומר לא הזיק אלא קטן ואי אפשר לברר שנמצא זה תובעו כל הגדול בשביל היזק שור אחד והוא מודה לו מקצת בשביל היזק שור אחר הואיל ואין כאן טענה אחרת שיהא באפשר שיודה הוא לו יותר מתביעתו אין זה חטים ושעורים וכן במלוה ופקדון וכיוצא בה וכן בתם ומועד ואין צריך לומר במה שכתבו גדולי המפרשים באומר לחברו כור חטים זה שבתיבה זו הפקדתיך והלה אומר לא כי אלא כור זה או חצי כור זה שבתיבה האחרת הואיל ושתיהן ממין אחד וכן מי שאומר מנה אתה חייב לי מצד ביתי שמכרתי לך והלה אומר לא כי אלא חמשים מצד כרמי וכל אלו וכיוצא בהם נכללו במחלקת זו אבל משחמתית ללבנה ודאי הואיל ושני מינין הם אין זה ממין הטענה שהרי לענין מכר מקח טעות הוא מזה לזה אבל מנה שחור ומנה לבן ר"ל שחור מצד מה שהוא ישן ולבן מצד שהוא חדש מין אחד הוא כמו שבארנו בענין עדות מנה שחור ומנה לבן מצטרפים אלמא לאו הכחשה הוא ואף לענין הודאה ממין הטענה הוא וכן כתבוה גדולי המפרשים בתשובת שאלה:

טענו חטים והודה בשעורים שפטרנו אף מן השעורים כבר בארנו שהוא בבריא ובריא וכן הדין אם התובע בריא והנתבע שמא כגון שיאמר איני יודע אם חטים אם שעורים כמו שיראה ממה שאמרו ניזק אומר גדול הזיק וכו' והעמידוה בגמרא בבריא ושמא והקשו אילימא דניזק בריא ומזיק שמא והא טענו חטים והודה בשעורים פטור אף מן השעורים והעמידוה בניזק שמא ומזיק בריא אלא שמ"מ נשבע היסת שאינו יודע אבל אם התובע תובע חטים בשמא והלה מודה בשעורים בבריא או בשמא חייב בשעורים שהרי תביעת התובע נכללת בהודאת המזיק: