מאירי על בבא קמא ג

והמשנה הראשונה תחל בענין החלק הראשון לבאר אלו הן נכסים שהוא חייב בנזקיהן והוא שאמר ארבעה אבות נזיקין הן השור והבור והמבעה וההבער לא הרי שור כהרי המבעה ולא הרי המבעה כהרי השור לא זה וזה שיש בהם רוח חיים כהרי האש שאין בו רוח חיים לא זה וזה שדרכן לילך ולהזיק כהרי הבור שאין דרכו לילך ולהזיק הצד השוה שבהן שדרכן להזיק וממונך ושמירתן עליך וכשהזיק חב המזיק לשלם תשלומי נזק במיטב הארץ אמר הר"ם אלו הארבעה עיקרין מן הנזיקין ההוים מממונו והשור ר"ל רגל השור כלומר הנזק ההוה מדריסתו ושברו מה שישבר ויקלקל בדרך הלוכו ברגליו והמבעה ר"ל השן והוא הנזק המגיע מאכילתו במה שיאכל ממנו ונקראת השן בזה השם מעין פעולתו לפי שהיא תשרש ותבקש מה שתאכל כמו שנאמר איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו לא הרי השור כהרי המבעה ר"ל כי מה שהוצרך הכתוב למנות אלו הארבעה נזיקין אחד אחד לפי שאי אפשר להתלמד קצתם מקצתם בקל וחומר לפי שבכל אחד מהם יש ענין שאין כן באחר על זה ההקש לא ראי הרגל שהזיקה מצוי כראי השן שאין הזיקה מצוי ולא ראי השן שיש הנאה להזיק כראי הרגל שאין הנאה להזיק ולא ראי זה וזה שיש בהם רוח חיים כהרי האש שאין בו רוח חיים ולא זה וזה שדרכן לילך ולהזיק כראי הבור שאין דרכו לילך ולהזיק ולפי שבכל אחד ואחד מהם יש ענין שאינו באחר הוצרך הכתוב לבאר בכל אחד מהם שהוא חייב בהזק וזה הצריכות אינו לפי שאלו כתב השם ית' הדין בבור ובאחד מאותם השלשה הנשארים היינו לומדים מהם השנים הנותרים בדרך הצד השוה כמו שזכר ואמנם חלקם הכתוב לארבעה דינים ליחד כל מין מהם בדין זולתי האחר שן ורגל לפוטרן ברשות הרבים בור לפטור בו את הכלים אש לפטור בו את הטמון ועוד יתבאר כל זה ולא הוצרך למנות בכלל האבות קרן לפי שיש בו חלוק מועד ותם כמו שיתבאר בכתוב ואמרו הצד השוה שבהם וכו' ר"ל אף כל שדרכו להזיק ושמירתו עליך אם הזיק חב המזיק לשלם תשלומי נזק במיטב הארץ כמו שנאמר מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם וכבר ביארנו זה בחמישי מגיטין ולאלו אבות תולדות תולדות דרגל הם הזיקה בגופה או בשערה דרך הלוכה תולדה דשן נתחככה בכותל להנאתה וטנפה פירות להנאתה תולדה דהבער אבנו סכינו ומשאו שהניחן בראש הגג ונפלו ברוח מצויה והזיקו תולדה דבור רוקו וניעו וכיוצא בהן ועוד יתבארו דיני אלה העיקרים ותולדותיהם:

אמר המאירי ארבעה אבות נזיקין הם פי' שהם אבות לכל הנזיקין וכל שאר הנזיקין נכללים בהם וזה שתפס לשון נזיקין ולא מזיקין מפני שמלת מזיקין משמע שכונתו להזיק ואלו אין בהם שכונתן להזיק אלא קרן ואדם לדעת האומר מבעה זה אדם וכן לא לשון נזקין ושתהא הא' של אבות קרויה בחטף פתח שמלת נזקין אמורה על הנזק בלא שום רמז על המזיק ואלו כלם הם הם המזיקים ומפני זה תפש לשון נזיקין שיש בו רמז על המזיק שהוא כעין תאר על משקל נזירים נביאים ומכל מקום אנו מפרשים נזיקין כמו נזקין על משקל פסילים וקוראין הא' של אבות חטופה:

וארבעה אבות אלו הן הראשון השור הן שור שהזיק אדם והוא שנאמר עליו וכי יגח שור את איש או את אשה הן שור שהזיק שור והוא שנאמר עליו וכי יגוף שור איש את שור רעהו ב' הבור והוא שנאמר עליו וכי יפתח איש בור או יכרה איש בור ג' המבעה ולדעת רב הוא אדם שהזיק את השור והוא שנאמר עליו ומכה בהמה ישלמנה ולדעת שמואל הוא נזקי השן והוא שנאמר עליו ושלח את בעירה ובער בשדה אחר ד' ההבער והוא שנאמר עליו כי תצא אש וכו':

וזה שהזכרנו בענין מבעה מחלקת רב ושמואל הוא שבגמ' נחלקו בענינו שלשמואל לפי מה שפירש רבא בגמרא את דבריו הוא היזק הבא על ידי השן ופירש במלת השור נזקי רגל והוא שנאמר עליו ושלח את בעירה ולא הוזכרו לדעתו נזקי קרן במשנה זו בפרט אחר שאינו מועד מתחלתו אלא שנכללו במה שאמר אחר כן וכשהזיק חב המזיק וכן לא הוזכרו לדעתו במשנה זו נזקין הבאים על ידי אדם כלל שלא דברו אלא בנזקי ממונו ולדעת רב השור כולל הקרן והשן והרגל והמבעה הוא אדם ר"ל אדם שהזיק ממון חברו שאין עקר הכונה בכאן אלא בנזקי ממון ומכל מקום נכללו בו ממילא כל נזקים הבאים על ידי אדם אפילו אדם באדם במה שהדברים חוזרין לתביעת ממון כגון החובל בחברו וגנב וגזלן וכן נזק הבא על ידי אדם מאליו כגון ארבעה שומרין וכן נזק הבא על ידי דבורו כגון עדות מוזם ומסור וכן נזק שאינו נכר שחייב מדברי סופרים כגון מטמא ומנסך ומדמע כמו שיתבאר במקומו ובכלל כל נזק הבא על ידי אדם ומכל מקום פרטים אלו שבנזקי אדם לא נתפרשו בכאן שאין עיקר הכונה בכאן לבאר בשלמות אלא הנזקין הבאים על ידי ממונו אלא שרצה לכלול כל עניני המסכתא במשנה זו ולברר אחר כן פרטיהם על הדרך שהזכרנו בהקדמתנו:

וצריך שתדע שהשור יש בו שלשה אבות נזיקין הקרן והשן והרגל וכלן נכללו במשנה זו שהרי לדעת רב כלן נכללים במלת שור ולדעת שמואל לפי מה שפירש רבא את דבריו נכללו נזקי רגל במלת השור והשן במלת המבעה והקרן במה שאמר כשהזיק חב המזיק ולא הזכירו בפרט הואיל ואינו מועד מתחלתו ונמצא לדעת רב שמשנה זו כוללת ארבעה אבות שהם ששה השור שהם שלש והבור והאדם והאש ולשמואל נכללו בו חמשה הקרן והבור והשן והאש והרגל:

ואע"פ שלענין פסק אין לנו במחלוקת זו דין ודברים ודברי שניהם אמתיים הם מצד עצמן מכל מקום לענין ביאור הסוגיא מוכחת כרב כדי שיהא השור כולל כל אבות שבו וכל שכן למי שאינו גורס במשנה זו ממונך כמו שיתבאר ואין לפקפק מדין הלכתא כשמואל בדיני שהרי לענין הלכה אין לנו בה דין ודברים כמו שכתבנו אלא שאתה צריך לפרש המשנה לדעת שניהם ולברור לעצמך הביאור הבא בשיטתו של רב:

ודע שחכמי התוספות מחקו ממשנה זו מלת הן מפני שמלה זו מורה דיוק מנין כלומר ארבעה הם ולא עוד כמו ארבעה ראשי שנים הם ארבעה שומרין הם וכבר נזכרו הרבה מהן עוד בגמרא ואיני נזקק לדבריהם כלל שאם כשמואל ארבעה הם בנזקי ממונו שהם מועדין מתחלתן ואין עוד אחת בהן שהקרן שהוא נכלל לדעתו במה שאמר כשהזיק חב המזיק תם ולבסוף מועד הוא ולא בא דיוק המנין אלא למועדין מתחלתן ואם לשטתו של רב הרי כל השאר שהוזכרו בגמרא נכללו בכלל המבעה שהרי כלם בנזקי אדם ואעפ"י שעקר הכונה במבעה הוא באדם שהזיק שור בידים או שאר ממון מכל מקום כל אותם שהוזכרו נכללו בו ממילא ועוד שכל אותם שהוזכרו בגמרא לא מצינו בהם תולדות ומעתה אינם נקראות אבות לגמרי אלא שהם כאבות לשלם ממיטב כמו שהוזכר בגמרא ומעתה דיוק מנין בזו כראוי הוא בא ויש אומרים שאין בדיוק זה הכרח שהרי מצינו דיוק מנין בלא הן כמו שאמרו בכריתות ח' ב' ארבעה מחוסרי כפרה ואין נראה שבזו אינו מכוון למנין אלא לומר שאותם הארבעה מביאין על הזדון כשגגה וכמו שאמר אחר כן ואלו הן זב וזבה ויולדת ומצורע אלא שעקר הדברים נראה לי כדעת ראשון:

אלא שמכל מקום הרבה מפרשים טורחין על סדור המנין שהרי לא נזכר על סדר המקראות כמו שפרשו גדולי הרבנים שאם המבעה הוא אדם הרי הקדימו בכתוב וכי יריבון אנשים וגו' כי ינצו וגו' וא"ת שעקר הכונה במבעה באדם שהזיק שור היה לו להזכירו אחרון שהרי ומכה נפש בהמה הוזכר אחרון לנזקין וכן שאר דינין שבו כגון ארבעה שומרין ועוד שמ"מ הואיל והוזכר בתורה אדם תחלה לאיזו תביעת ממון שבו היה לו להזכירו תחלה אף בזו שהרי השור פירושו בשור שהזיק שור והבור קודם לו בתורה ואעפ"כ הואיל והוזכר בתורה שור תחלה לענין שור שהזיק אדם הזכירו בכאן תחלה ומ"מ לדעת האומר שהמבעה זה השן יפה הם נזכרים כסדרה של תורה ואע"פ שפירשנו במלת השור שעל נזקי רגל היא אמורה מ"מ הואיל והוזכר השור תחלה לאיזה ענין שבו הקדים משנתנו רגל שבו תחלה מפני שהיזקו מצוי ואחריו הבור שכתוב אחריו בתורה ואחריהם מבעה והבער כסדר הכתוב בתורה אבל לדעת רב היה לו להזכיר אדם תחלה אלא שנראה לפרש לשטה זו ר"ל לדעת רב שהקדימו את השור מפני שבמינו גבוה מכלן ר"ל שהוא כולל שלשה אבות שכלן מופרשות ומובדלות זו מזו וסמך לו הבור להיותו נזכר בתורה אחר שור שהזיק אדם והזכיר אחריו מבעה הואיל ומצא אחריו כי יגנוב איש שור או שה וטבחו או מכרו וגו' ואחריו ההבער כמו שכתוב אחר כל אלו כי תצא אש:

ומעתה רצה לפרש הטעם במה שהוצרכה תורה לבאר את כלם ולא הניחה את קצתם להיותם למודים אחד מחברו ואמר לא הרי שור וכו' ר"ל לא ראי השור כראי המבעה וסמך בזה שור למבעה שלא כסדר שהוזכר תחלה כדי שיזכיר אחריהם לא ראי שניהם כהרי האש שאין בו רוח חיים ופירוש הענין לא ענין השור כענין המבעה כדי ללמוד אחד מחברו שהרי מצינו בכל אחד מהם ענין הראוי לחייבו יתר על חברו ולא הזכיר אותם הדברים במשנתנו מפני שלא נתברר לו עדיין ענין מבעה ומ"מ כשאתה בא לפרשו על איזה צד שתרצה אי אתה יכול להביא אחד מחבירו שאם תפרש מבעה זה השן והשור זה הרגל לפי מה שפירשנו בדבריו של שמואל לא ענין רגל שהזקו מצוי כראי השן שאין הזיקו מצוי ולא ראי השן שיש הנאה להזקה כראי הרגל שאין הנאה להזקה ואם תפרש מבעה זה אדם אתה מפרש לא הרי שור שמשלם את הכופר כהרי אדם שאינו משלם את הכופר ולא הרי אדם שחייב בקצת נזקים ארבעה דברים יתר על נזקו והם צער ובשת ושבת ורפוי כהרי השור וכו' ושמא תאמר יזכיר שנים מהם ויבא השלישי מבין שניהם הרי יש בצד השוה צד חומרא שמעכבת את השלישי מלבא והוא שאמר לא ראי שני אלו שיש בהם רוח חיים כראי האש וכו' ולא ראי שלשתן שדרכן לילך ולהזיק כראי הבור שאין דרכו לילך ולהזיק שאע"פ שדרכו להזיק אינו מתפשט אילך ואילך ומתוך כך הוצרכו כלם:

ומכל מקום בגמרא פירשו שיש בששה אבות שהזכרנו שנים שהשאר באים מכחם מן הדין חוץ מן הקרן והם הבור עם אי זה שתרצה מחבריו כמו שנאמר שם דרך הצעה בבור וקרן לרבות את האחרים ומה בור שאין דרכו לילך ולהזיק חייב שן ורגל ואש ואדם שדרכן לילך ולהזיק לא כל שכן מה לבור שכן תחלת עשייתו לנזק קרן יוכיח מה לקרן שכן דעתו להזיק בור יוכיח וחזר הדין וכו' הצד השוה שבהם שדרכן להזיק ושמירתן עליך אף אני אומר וכו' והרי אין בצד השוה חומר שלא יהא באחרים וכן בכלם כשתעיין בחומר שבכל אחד מהם כמו שהוזכרו למטה ואע"פ שאף מקרן ואש יבאו כלם חוץ מן הבור מ"מ הבור אין אתה צריך לצרפו באחד מחביריו לבד אלא באיזה שתרצה אבל קרן צריך אתה לצרפו עם האש ואם תצרפהו באחד מהשאר לא הועלת כלום ולעולם כל שתצרף אחד עם חברו ואתה רוצה להביא את האחרים יחסרו לך שנים שאי אתה רשאי להביאם עד שתצרף קרן ואש או בור עם איזה שתרצה שכלם באים חוץ מאחד והוא הבור בצירוף קרן ואש או הקרן בצירוף בור עם איזה מחבריו ונמצא שכח הבור גובר בזו הואיל והברירה בידך לצרפו עם איזה שתרצה ומ"מ אין כלם באים אף בצירוף השנים שהרי מכל מקום חסר הקרן בצירוף בור עם אחד מחבריו שיש להשיב עליהם מה להנך שכן מועדים מתחלתם ובקרן ואש שכן דרכן לילך ולהזיק והילכך ראוי היה לכתוב את כלם ולא עוד אלא שאף אם היו כלם באים מן הדין והוא על דעת ר' טרפון שאמר שצד החומר שבקרן והוא שכונתו להזיק עולה ליותר מצד חומר שבחבריו שהוא ההעדאה מתחלתם הואיל ובמקום העדאתם של אלו ר"ל ברשות הניזק אף הוא משלם נזק שלם לדעתו אעפ"כ צריך היה לכתוב את כלם שאם היו למדין אחד מחבריו היינו משוין את המדות ביניהם:

וכבר נודע בהם שכלם חלוקי המדות ויש באחת מה שאין בחברותיה אם להקל אם להחמיר כמו שתאמר דרך משל שהקרן יש בה חלוק בין תם למועד ושן ורגל ליפטר ברשות הרבים ובור לפטור בו אדם וכלים ואדם לחייבו בקצת נזקיו ארבעה דברים ואע"פ שהמשנה עיקר כונתה באדם לא היתה אלא באדם שהזיק שור מכל מקום הואיל והוצרך להזכירו בקצת נזקיו הזכירו לכלם ואש לחייבו אף בדבר שאין ראוי לה כגון ליחכה נירו וסכסכה אבניו שמכל מקום אע"פ שלא נשרפו לגמרי הרי קלקלן וכן לפטור בו את הטמון כמו שיתבאר והוא שאמרו בגמרא להלכותיהם עד שמתוך כך הקשו בתוספות במה שאמר לא זה וזה וכו' שאף בלא טעם זה לא היו למדין זה מזה שאם כן היינו נותנין לאחד כל דינין שבחברו עד שמתוך כך כתבו שאין לדקדק במשנה זו כל כך שלא באה אלא ליתן פתח ומבוא לדברים ואף במה שהתחיל לא סיים שהרי היה לו לומר לא הרי האש כהרי שניהם שיש כח אחר מעורב בו אלא שאין לדקדק בה כל כך וכל שכן במה שאינו מעלה ומוריד לענין פסק:

ונמצא מכל מקום העולה ממשנה זו שכתבנו שששה אבות נזיקין הם לענין ממון ונכללו בארבעה ושכלם הוצרכו לכתוב ושכל שאר הנזקים המתפרשים במקום אחר נכללו באלו אלא שכל המפורשים בכאן יש להם תולדות מה שאין כן באותם המתפרשים במקום אחר כמו שיתבאר בגמרא:

ואח"כ כלל את דין כלן שהצד השוה שבכלן הוא שדרכן להזיק לפעמים כגון הקרן במועד והאדם בישן והשאר בכל צד ואין לגרוס בכאן וממונך שהרי הבור אינו ממונו שהרי בבור ברשות הרבים אנו עסוקים שאם ברשותו הרי הוא אומר לו תורך ברשותי מאי בעי כמו שיתבאר ואע"פ שאפשר לפרש בה שמכל מקום הכתוב עשאו כאלו הוא ברשותו והרי הוא ממונו מ"מ למה שפרשנו במבעה זה אדם היאך הוא ממונו והיאך לא שאלו זה לרב כמו ששאלוהו במה שאמר ושמירתן עליך עד שהוצרך לתרץ בו ושמירתן עליך חוץ מאדם ששמירתו על עצמו ומ"מ יראה לי הואיל ונזקי אדם לא נתפרשו בכאן לא חש לכלול בדין זה אלא נזקי ממונו ועליהם נאמר וממונך אבל ושמירתן עליך על כרחך חוזר על כלם אחר שאמר ושמירתן בלשון כנוי לרבים כלומר שמירת כל הנזכרים והוא שהקשו ממנה לרב ואמר שכל שהוא בדרך זה שדרכו להזיק עד שהזיקו ראוי לעלות על לב והוא ממון שלו או גופו ושמירתו מוטלת עליו כשהזיק חייב המזיק והוא הבעלים שהתרשלו בשמירה המוטלת עליהם ומשלמין תשלומי נזק במיטב הארץ והוא עדית שבנכסיו אם יפרע לו קרקע שהרי כתוב בשן ורגל מיטב שדהו וגו' והאחרים למדין מהם הא אם יפרע לו מטלטלין פורעו במה שירצה שכל דבר המטלטל מיטב הוא שאם אין קונים קופצים עליו בכאן מוליכן למקום אחר ומכל מקום הקרן התמה אינה בכלל זה שהרי אינו משלם אלא מגופו כמו שיתבאר אלא שכלל דבריו על צד רוב הדברים:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה פסוקה היא ודינין שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

אבות אלו שהוזכרו במשנה צריך שתדע קודם שתכנס בביאורה של הלכה שכלן יש באחת מהם חומר שאינו כלל בחברותיה והוא שהקרן כונתו להזיק והשן יש הנאה להיזקה והרגל היזקו מצוי והבור תחלת עשייתו לנזק שמתחלת עשייתו הוא מכשול לעוברים והאדם חייב בקצת נזקיו בארבעה דברים יתר על נזקו והאש מועד לאכול בין דבר הראוי לה כגון עצים בין שאין ראוי לה כגון לחכה נירו וסכסכה אבניו ואין צריך לומר שיש בשנים מהם או בשלשה צד חומר שאינו באחרים שהרי השור והמבעה יש בהם רוח חיים מה שאין כן באש ובור וכן השור והמבעה והאש דרכן לילך ולהזיק מה שאין כן בבור אלא שאותם שפרשנו הם חומרא אחת לכל אחת מהם שאינו כלל באחת מן האחרות ומ"מ בקצתם חומרות אחרות שהוזכרו בגמרא שאינן בשום אחת מן האחרות אלא שאותם שהזכרנו הם מיוחדות להם ביותר ויש כאן אחת שפעמים באה להקל ופעמים באה להחמיר והיא באש שכח אחר [מעורב בו כשאתה דן] על אבנו וסכינו שהניח בראש גגו ברוח מצויה אתה מביאו להחמיר כלומר שהנחתו לשם כדין אשו שהרי רוח מצויה עוררתו להזיק כאש וכשאתה... על רוח ויהיה להקל מפני... נעשה ההזק...

צריך שתדע גם כן שכל אבות שהזכרנו כלן יש להם תולדות והם נזקים הדומים להם ואלו הן:

כל שמכונת להזיק בדרך שאינו מצוי הוא תולדה של קרן אפילו לא נעשה בקרן ולא עוד אלא אפילו נעשה בשן ורגל מעתה נגיפה והוא דחיפה בראש או בגוף בכונת היזק וכן נשיכה בשנים וכן רביצה תחת רגליה דרך כונת היזק וכן הבעיטה כלן תולדה של קרן ונעשית כל אחת לעצמה תם ולבסוף מועד לא שיהא מועד מאחת לחברתה אפילו משלש נגיחות לאחת בין האחרות:

כל שיש הנאה להיזקה עד שכונתה באותו הנזק אינו אלא להנאתה הוא תולדה של שן אפילו נעשה בגופה כגון נתחככה בכותל להנאתה ומחקה את ציוריה או הפילה צרור על הכלים או הפילה הכותל וכן טנפה את הפירות להנאתה כגון שנתגלגלה עליהם להנאתה וטובתה ויש מפרשים שהתיזה עליהם גלליה אלא שאנו אומרים שזו בכלל אחרות הם:

ותולדה דרגל כל שהזיקה דרך הלוכה אפילו בשערה או באוכף שעליה או בפרומבייא שבפיה וכל שכן ברגליה דרך הלוכה היא תולדה של רגל:

כל שהניח מכשול ברשות הרבים ונתקל בו שור והוזק בין שהפקיר אותו המכשול בין שלא הפקירו הרי היא תולדה של בור שכל תקלה שברשות הרבים בין הפקירה בין לא הפקירה בור הוא אפילו שפך מים ברשות הרבים והוחלק בו בור הוא ומה שהקשו בסוגיא זו ואימא מבעה זה המים לא דרך הזק נאמרה שהרי אין כתוב בתורה להביא הזק של מים והתנא לא הזכיר אלא אותם הכתובות בתורה אלא שדרך שקלא וטריא נאמרה שתמה על שהזכיר לשון שאינו ברור ושיש לפקפק בו:

כל שרוח מצויה מוליכתו ממקום למקום והזיק דרך הליכתו הרי היא תולדה של אש כגון אבנו וסכינו שהניחן בראש גגו סמוך כל כך שהיה לו לעלות על לב שרוח מצויה מפילתו והפילן רוח מצויה והזיקו דרך נפילתן הא אם הזיקו לאחר נפילתן דרך מכשול בור הוא ועל זה אמרו כלם מבורו למדנו כלומר שיש להם דין בור לפטור בהם אדם וכלים שנכשלו בהם:

כיחו וניעו של אדם הם תולדות שלו וכיחו הוא הרוק העבה היוצא מן החזה בכח וניעו הוא הליחה הגסה היוצאת דרך האף ומי האף שנזכרו במקום אחר בענין משקה הזב עם כיחו וניעו פירושו המים היוצאים שלא בכח ואמר על כיחו וניעו שהזיקו דרך הליכתן או בשעת נפילתן כגון שנפלו במשקה ופסלוהו וכל כיוצא בזה הרי זה תולדה שבנזקי אדם הא אם הזיקה לאחר נפילתה בור הוא:

וכשתצרף דברים אלו עם מה שכתבנו בביאור המשנה שכלם חלוקים המדות כלומר לפטור האחת מה שיתחייב באחרת אם מצד הדבר בעצמו אם מצד המקום תמצא באבות אלו שיש בכל אחת מהן תולדות בפני עצמה וחומרא בפני עצמה ודין חלוק בפני עצמו:

תולדות אלו כלן כיוצא באבותיהן לכל דבר לשלם כדרך שמשלם באב שלה ומכל מקום יש ברגל תולדה אחרת והוא שנתזו דרך הלוכה צרורות מתחת רגליה והזיקו ותולדה זו אינה כיוצא בה שאינו משלם בה אלא חצי נזק והוא הנקרא בכל התלמוד חצי נזק צרורות ומ"מ משלם אותו חצי נזק מן העליה כשאר נזקים ואין מדמין אותו לחצי נזק של קרן תמה לשלם מגופה שהרי תולדה של רגל היא ולא של קרן ופטור ברשות הרבים כרגל:

לענין שבת אמרו שאבות מלאכות והם אותן שנעשו במשכן ארבעים חסר אחת וכלן יש להם תולדות ותולדותיהן כיוצא בהן לאותו חיוב בעצמו אם לחטאת בשוגג ואם לסקילה במזיד ומכל מקום יש ביניהם קצת חלוק והוא שאם עשה שני אבות מחולקים או שתי תולדות מחולקות בהעלם אחד חייב שתים ואם עשה אב ותולדה שלו בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת: