מאירי על בבא קמא כו

בהמת שלמי תודה שהזיקה גובה מבשרה ולא מלחמה שאין הלחם מכלל גופה ודבר זה לא היה צריך לאמרו אלא שמ"מ צריכין אנו לידע בדין זה שהניזק אוכל הבשר והבעלים מביאין לחם ואינו אומר היאך אני מביא לחם ואתה אוכל בשר שהלחם כפרת הבעלים היא ואחר שהוא נתכפר בו שהרי לשמו הוא קרב אף הוא מביא לחם:

שני שוורים שהיו רודפים אחר אחד והזיק אחד מהם ולא נודע איזהו שניהם פטורין ומ"מ אם היו שניהם של איש אחד משלם מגוף הפחות שבשניהם ואם היו מועדין משלם נזק שלם מנכסיו וכן אפילו היו של שנים אם הזיקו שניהם כאחד אין ספק ששניהם חייבים:

שור של זה שנגח שור של הפקר ובא אחר וזכה בו אין ספק שזה פטור שהרי לא היה שלו בשעה שהוזק הזיק זה של הפקר וקדם אחר וזכה בו קודם שיתפשנו זה שהוזק את שלו פטור מלשלם בשעה שהזיק לא היו לו בעלים גדולה מזו שורו של ראובן שהזיק את שורו של שמעון ובא ראובן והקדישו או הפקירו קודם שעמד בדין או אף לאחר שעמד בדין קודם שנגמר דינו וזכה בו אחר פטור שאין חיוב עד שיהיו לו בעלים בשעת ההזק ובשעה גמר דין וגדולי המחברים פרשו דוקא בשעת ההזק ובשעת עמידה בדין וצריך שתדע שלא נאמר כן אלא במועד אבל בתם אע"פ שהקדישו מוקדש אם הפקירו אינו מופקר וכמו שאמר ר' עקיבא בפרק המניח תורא דשותפי נינהו ושם יתבאר וכן יתבאר שם שאם מכרו הניזק טורפו שלא הופקעו מטלטלין מטירפא אלא משום דלית להו קלא והאי כיון דאזיק קלא אית ליה: