מאירי על בבא קמא רה

הלך לוקח זה אצל אותו שכתב השטר בשמו ובקש ממנו שיעשה לו הוא שטר מכירה אין כופין אותו בכך אלא יעמוד על אמונתו או יזהר שלא יפול השטר לידו או ליד יורשיו ויחזיק הוא במקחו ואפילו אמר לו בשעת מכירה הריני כותבה בשמך על מנת שתחזור ותעשה לי עליה שטר מכירה אין כופין אותו אלא אם כן שעבד עצמו על זה כראוי וכתקון המבואר במקומו כשאר שעבוד תנאים:

במסכת בבא מציעא יתבאר שאין פוסקין על הפירות עד שיצא השער ר"ל שיוציא מעות כך וכך על סאה של חטה ואינה ביד המוכר וכן לא יצא השער עדין ולא ימצא למכור לאלתר בשוק הא אם יצא השער והיה מוצא בשוק למכור ולהניח הוא מעכשו באוצרו פוסקין כשער של עכשו ואע"פ שאין הסחורה ביד המוכר ואע"פ שיתן לו זמן לפרעון הסחורה ושמא יתיקר באותו זמן מעתה מי שנתן עשרים סלעים ושיתנו לו עשרים שליפון של פשתן לניסן הבא ולא משכן הלוקח ולא עוד אלא שלא היה שום פשתן ביד המוכר וכשהגיע ניסן נתיקר הרי זה לוקח פשתנו ואינו חושש משום רבית הואיל ויצא השער בשעת מקחו והוציא כשער של עכשו בא המוכר ומכר את הפשתן בניסן וכיון בזה לתועלת הלוקח וליתן לו מעותיו אע"פ שלא נתן אלא מאה ולוקח מיד המוכר בעצמו מאתים מותר הואיל וזכה בפשתן זכה בדמיו וכשם שעושין אמנה בפירות על הדרך שפרשנו שמוציא מעות על הפירות כשער של עכשו ומאמין בו ליתנן לו אע"פ שלא נתחייב שהרי תקנו במעות שאינן קונות ומ"מ כל שהוא נותן רשאי הוא ליטלן לאחר זמן אע"פ שנתיקרו כך עושין אמנה בדמים ר"ל שמוציאין מעות על הפירות כשער של עכשו ולוקח דמיהן לאחר זמן מיד המוכר אע"פ שנכפלו המעות שכך הדין שנוי בבבא מציעא מה לי הם מה לי דמיהם:

המשנה הרביעית והכונה לבאר בה ענין החלק החמישי והששי ואמר על זה הגוזל את חברו שוה פרוטה ונשבע לו יוליכנו אחריו ואפילו למדי ולא יתן לא לבנו ולא לשלוחו אבל נותן הוא לשליח בית דין ואם מת יחזיר ליורשיו נתן לו את החומש ולא נתן לו את הקרן מחל לו את החומש ולא מחל לו את הקרן מחל לו על זה ועל זה חוץ משוה פרוטה שבקרן הרי זה צריך לילך אחריו נתן לו הקרן ולא נתן לו את החומש ולא מחל לו את הקרן מחל לו על זה ועל זה חוץ משוה פרוטה בקרן אין צריך לחזר אחריו נתן לו את הקרן ונשבע לו על החומש הרי זה משלם חומש על חומש עד שימעט הקרן משוה פרוטה וכן בפקדון שנאמר בפקדון או בתשומת יד או בגזל או מצא אבדה וכחש בה ונשבע על שקר הרי זה משלם קרן וחומש ואשם בכסף שקלים היכן פקדוני ואמר לו משביעכני ואמר אמן והעדים מעידים אותו שאכלו משלם את הקרן ואם הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם היכן פקדוני ואמר לו נגנב משביעכני ואמר אמן ובאו עדים ומעידין אותו שגנבו משלם תשלומי כפל ואם הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם אמר הר"ם יש לאדם שיתן הגזלה לבית דין שבעירו ומביא אשמו ומתכפר לו וישאר אותו הממון ביד בית דין עד שיבא בעליו או ישלחוהו בית דין או יעשו בו כטוב בעיניהם ואפילו היה הגזל בעין כיון שלא נשאר עליו מן הקרן אלא פחות משוה פרוטה אינו צריך לילך אחריו ולא נאמר אפשר שהוקר אותו החלק ששוה עתה פחות מפרוטה וישוב שוה פרוטה עד שיתמעט הקרן משוה פרוטה כיצד גזל ארבעה זוזים ישלם חמשה נתן ארבעה ונשבע על הזוז יתחייב זוז ורביע נתן הזוז ונשבע על הרובע יתחייב רובע זוז ומשקלו גרגיר חרוב נתן הרובע ונשבע על החרוב חייב חרוב ורובע חרוב נתן החירוב ונשבע על רבע החירוב אינו חייב אלא רובע חירוב בלבד לפי שהוא פחות מפרוטה ואמנם יתחייב בזה לפי שאמר הכתוב חמישיתיו יוסף עליו וקבלנו בפירוש זה מלמד שמוסיף חומש על חומש וכן כל מי שנתחייב חומש דינן שוה לפי שפירוש חמישיתיו חמישיות הרבה כמו שבארנו תוספת החומש לא יתחייב האדם בו אלא בהודאתו לא על פי עדים שנאמר כי יחטא ואשם אמנם יהיה זה כששב מאליו תשלומי כפל הוא קנס ומעיקרנו אין אדם משלם קנס על פי עצמו וכבר התבאר זה בפרק שלישי מכתובות:

אמר המאירי הגוזל את חברו שוה פרוטה פי' שפחות משוה פרוטה אינו ממון ואין בית דין נזקקים לו לכלום הא שוה פרוטה וממנה ולמעלה הרי הוא ממון והוא בדין גזלה ואם גזל ותבעו חברו הנגזל וכפר ונשבע ואחר כך הודה מחמת עצמו שלא מחמת עדים אין לו כפרה עד שיוליך הגזלה למקום שהנגזל לשם ואפילו למדי מפני שכבר נתיאשו הבעלים ממנה ואינן באים למקום הגזלן לתבוע גזלתם הואיל וכבר תבעוהו וכפר ונשבע הא אם לא נשבע אע"פ שכפר כשהודה אחר כן אינו חייב לרדוף אחר הנגזל אלא תהא בידו עד שיבא הנגזל ויתבע:

ולא יתן לבנו וכו' כלומר הואיל ולא נתכפר עד שיגיענה ליד הנגזל לא יתננה לבנו של נגזל או לשלוחו של נגזל על דעת שיפטר בכך מאחריות הדרך שכל שהוא חייב להוליכה לידו אחריות הדרך עליו אלא אם כן עשה הנגזל שליח בעדים כמו שיתבאר בגמרא אבל נותן הוא לשליח בית דין כלומר שאם הלך גזלן זה והלך לבית דין שבעירו והפקיד להם הגזלה נפטר בכך ותקנה היא שתקנו לו חכמים מפני שאם רב הדרך תהא ההוצאה מרובה והטרח יתר והשבים נרתעים לאחוריהם ולא סוף דבר לבית דין עצמם אלא אף לשליח בית דין ומפרש בגמ' אפילו עשאו גזלן ואין צריך לומר שעשאו נגזל ר"ל שעשה כן במצות הנגזל ובית דין או שלוחם מיטפלין בה עד שתגיע לבעליה ומביא להם גם כן את החומש ומביא אשמו ומתכפר ואין אחריות הגזלה עוד עליו:

ואם מת יחזיר ליורשיו פי' מת הנגזל ויש לו יורשים ואחד מיורשיו בעירו של גזלן או סמוך לו ושאר היורשים בקצוות הרחוקות הרי זה מחזיר את הגזלה לזה שבעירו ונפטר מכלם הואיל ויש לו לזה חלק בה ויש חולקין בזו ומפרשים אם מת מחזיר ליורשיו להשמיענו שאם נשבע ואחר כך הודה ומת מחזיר קרן וחומש ליורשים ויש מפרשים בה להשמיענו שיחזיר ליורשיו אף למדי:

נתן לו את הקרן כלו שגזל וכפר ונשבע והודה ופרע הקרן ולא נתן החומש עדין אינו צריך לילך אחריו לשלם לו החומש אלא יבא הנגזל ויטול מידו החומש בכאן והוא הדין במחל לו את הקרן שמחילתו הרי היא כפרעון וכן אם פרע או מחל את שניהם חוץ מפחות משוה פרוטה אע"פ שהוא קרן אינו ממון ואין חוששין שמא יתיקר ויהא שוה פרוטה אבל אם נתן את החומש ולא הקרן או מחל את החומש ולא את הקרן או נתן או מחל על שניהם חוץ משוה פרוטה בקרן הרי זה צריך לילך אחריו או יתן לבית דין שבעירו או לשלוחם על הדרך שבארנו:

נתן לו את הקרן והמתין לו הלה על החומש ולאחר זמן תבעו בחומש וכפר לו והוא שנשבע לו שכבר פרעו כלו או שלא נתחייב לו בחומש כלל ואחר כך הודה הרי חומש זה נעשה כקרן לכל דבר ומשלם עליו חומש אחר וכן מחומש לחומש עד שיתמעט החומש כשוה פרוטה שאם היתה הגזלה י"ב פשוטים הרי חומש ראשון ג' פשוטים שהחומש הוא אחד מארבעה בקרן והוא חומשא מלבר כמו שיתבאר בפרק הזהב ואם כפר על אותם הג' פשוטים משלם ג' פרוטות שהוא החומש ואם כפר בהם שוב אין בו חומש שהרי לא יגיע החומש לשוה פרוטה וכן הדין בחומש הראשון שאם הגזלה בעצמה אין חומש שלה מגיע לפרוטה וכפר ונשבע והודה אין כאן תשלומי חומש הואיל ואין החומש מגיע לפרוטה ויש מפרשים עד שיתמעט הקרן משוה פרוטה ואע"פ שגורסין עד שיתמעט החומש פירושו על החומש הנעשה קרן הא כל שהקרן שוה פרוטה חייב בחומש לדעתם ואף גדולי המחברים נראין כמסכימים לדעת זה אלא שעיקר הדברים כדעת ראשון: