מאירי על בבא קמא קצה

יתבאר בסמוך שכל שאין המעות במקום שיהא אפשר לבא בידו שאין פודה עליהם שנאמר וצרת הכסף בידך מן המצוי בידך מכאן אמרו היו לו מעות בגיסתרא ובהר המלך אין פודין עליהם ופרשו חכמי הצרפתים שהם מקומות שיש בהם סכנת דרכים ואין שיירות מצויות שם וכן אם נפל כיסו לים הגדול ואע"פ שאפשר להחזירם על ידי בר אמודאי הואיל ודבר רחוק הוא אין פודין עליו הא אם נפל לבור ויכול להוציאו פודה בו מפני שהוא ברשותו:

הזורק מטבע של חברו לים הגדול חייב ואפילו היו המים צלולים שאפשר לומר עליהם שיבא בר אמודאי ויטלם כל שלא עשה כן חייב ואף אם נעשה כן חייב בשכר בר אמודאי ואפילו לא זרקה בידים אלא שהיה הכיס ביד בעליו והכהו על היד עד שנתזה לים:

השף מטבע של חברו והוא שפחס צורתה עד שאינו יכול להוציאה חייב ואפילו פחסה דרך הקשה בקורנס שלא חסרה ואין צריך לומר אם פחסה דרך פחת וחסרון:

כבר בארנו במי שהכה את עבדו על עינו וסמאה על אזנו וחרשה שהעבד יוצא בה לחירות כנגד עינו ואינו רואה כנגד אזנו ואינו שומע אין העבד יוצא בה לחירות וכן בארנו במי שהכה את אביו על אזנו וחרשו שהוא נהרג אי אפשר לחרשות על ידי הכאה בלא חבורה:

הצורם אזן פרתו של חברו עד שנחסרו דמי מכירתה מצד מה שאינה ראויה עכשו למזבח חייב לשלם אותו הפחת העושה מלאכה במי חטאת ובפרת חטאת כבר בארנו את דינם בפרק הכונס:

השורף שטרותיו של חברו חייב לשלם דמי כל אחת ומ"מ אם עדי השטר קיימים וזוכרים עדותם הואיל ונתברר להם שבאונס נאבד השטר ראיתי בפירושי הלכות גדולי הפוסקים שהם חוזרים וכותבים לו שטר אחר כמו שיתבאר במסכת גיטין שכל שברור להם שלא נפרע כותבים ונותנין אפילו מאה פעמים ויש אוסרין מטעם עדים שעשו שליחותם אין חוזרין וכו' אלא יעידו בבית דין ויכתבו לו מזמן שני ואין הדברים נראים ואע"פ שבגט אמרו כן טעם הדבר מפני שצריך שיהא נכתב במצות הבעל אבל זו אינה כן והילכך מותר אחר שמזמן ראשון כותבים שיש לומר בה היא היא כמו שנכתוב בסמוך:

ואם מתו או שלא זכרו עדותם אם יש עדים אחרים שראו אונס השטר וראו סך השטר לכמה הוא עולה חוזרין בית דין ומכתיבין לו שטר אחר על פי עדותם וכך אני מפרש אי דאיכא עדים ליכתבו ליה שטרא אחרינא רוצה לומר שיכתבו לו בית דין שטר אחר על פי עדותם ואין זה עד מפי עד שכל עדים החותמים בשטר כנחקרה עדותם בבית דין היא ויראה לי בשני אלו שמזמן ראשון כותבים שאם לא כן כשהוא מקשה ליכתבו שטרא אחרינא היה לו להשיב שהיה מוקדם ונתאחר והפסיד בלקוחות ועוד שהרי זה שליחות אחרת היא אחר שישנו הזמן לא ראו עדים סך השטר אין כותבין לו שטר אחר ומשלם זה השורף כשיעור חובו אם הוא מודה לו ששטר מקויים היה וכך וכך היה מחזיק הא אם לא האמינו אינו משלם לו אלא דמי הנייר ולא עשו בו תקנת נגזל להאמינו בשבועה היה נודע בחוב שמחמת תוקף הלוה היה מעכבו או מחמת עוני אין משלם לו כל החוב אלא שמין כמה הפסידו ומשלם לו כפי ראות עיניהם של בית דין: