מאירי על בבא קמא קצ

בעל חוב שטרף מן הלוקח יש בו צדדים שאינו נוטל שבח כמו שיתבאר וכל שאינו נוטל אין הלוקח יכול לומר שיתן לו בגוף הקרקע כשיעור זה אלא נוטלו הטורף ופורע חצי השבח הנשאר בדמים ויש בזה תנאים כמו שיתבאר בבבא מציעא:

זה שאמרנו שבעל חוב גובה את השבח לא סוף דבר בשבח שאינו מגיע לכתפים אלא אף בשבח המגיע לכתפים ושבח המגיע לכתפים פרשו בו פירות שנתבשלו והגיעו לינטל ממקומם ולהביאם על הכתף ואע"פ שכל העומד לגדור כגדור דמי והרי פירות התלושים אינו גובה אעפ"כ גובה הוא מזה שעל דעת כן לקח כמו שיתבאר בבבא מציעא מקצת חכמי הצרפתים מפרשים שבח המגיע לכתפים דבר הבא לידי תלישה כגון פירות אע"פ שלא נתבשלו ושאינו מגיע לכתפים דבר שאינו בא לידי תלישה כגון דיקלא ואלים ארעא ומסקא סירטון כמו שיתבאר שם ויש מפרשים שבח המגיע לכתפים שבא על ידי טורח הבעלים ועמל גופם ויש מפרשים מגיע לכתפים שבא על ידי הוצאה וזה אינו שהרי הבא על ידי הוצאה אינו נוטל אלא חציו כמו שהתבאר:

זה שאמרנו שבעל חוב גובה את השבח דוקא בשהלוה כשיעור קרקע ושבחו הא אם לא הלוה כשיעור קרקע ושבחו אינו נוטל אלא כשיעור מעותיו ומ"מ לענין אם מסלק בהוצאה את הלוקח בדמים אם לאו יש בו צדדים והוא שאם לא היה לו אותו קרקע אפותיקי אינו נוטל בקרקע אלא שיעור מעותיו והנשאר אם הוא ראוי לו והוא שיהיה שם תשעה קבין נשאר ללוקח בגוף הקרקע ואם אינו ראוי לו כופהו ונותן לו דמים ואם היה לו אפותיקי מפורש נוטלו ופורעו הנשאר בדמים שמא תאמר מה בין זה לזה אין זו שאלה שכל שלא עשאה אפותיקי הרי הלוקח אומר לו אלו היו לי מעות הייתי מסלקך מכלו עכשו שאין לי לא מן הדין שיהא חלק שלי שמור לי בגוף הקרקע לפי דרכך למדת שבעל חוב שבא לטרוף מן הלוקח ובא הלוקח ורצה לפרוע לו את החוב בדמים הרי זה מסלקו אם ירצה ואם היה הקרקע אפותיקי מפורש למלוה והוא שכתב לו לא יהא לך פרעון אלא מזה אע"פ שהלוה היה יכול לפרעו אין הלוקח יכול לסלקו בדמים:

גדולי הפוסקים יראה בפרק המקבל שאמרו כן אף ביתומים ואי אפשר שהרי יורש במקום אביו הוא לפרוע את חובו ומ"מ פרשו רבים שאם התנה וכתב לו שאם לא יפרענו לזמן פלוני יהא קרקע זה שלו ולא יהא בידו לסלקו בדמים הדין כן ואיני מבין שהרי אף באביו עצמו כן כל שאין הקרקע שוה יותר שאלו היה הקרקע שוה יותר הרי זה גיזום ויש לו בו דין אסמכתא דברים אלו לא באו בכאן אלא על ידי גלגול וביאור שלהם אינו נשלם בכאן ואף אנו קצרנו בהם במקום זה מפני שדעתנו להרחיב בהם את הדרך בבבא מציעא פרק ראשון ושם יתבארו עקרי הדברים על בוריין בע"ה:

כבר בארנו למעלה שגזלה שלא נשתנית והושבחה מאליה אף בשבח שלא מחמת יוקר וזול אלא שבח הגוף שאותו שבח הוא של נגזל ובארנו שגדולי המחברים נטו בה לדעת אחרת וזה שלדעתנו הכל היה של נגזל אף לאחר יאוש שהרי אין יאוש כדי קונה ולדעת גדולי המחברים כל שנתיאשו הבעלים אע"פ שלא נשתנית זכה הגזלן בשבח שהשביחה אחר יאוש ונוטלו מן הנגזל ודבר זה לא מן הדין אלא מפני תקנת השבים מעתה אף אם לא נתיאשו הבעלים אם נשתנית הרשות הדין כן ששנוי רשות בלא יאוש ויאוש בלא שנוי רשות אחד הוא ומתוך כך אמרו בכאן שאם גזל והשביח ומכר לפני יאוש או גזל והשביח והוריש זכה הלוקח או היורש בשבח זה לא מן הדין אלא מתקנת השבים וכן אם השביח לוקח או יורש ואע"פ שאין לנו לתקן ללוקח או ליורש מ"מ מה מכר לו ראשון לשני כל זכות שתבא לידו: