מאירי על בבא קמא קפו

הגוזל עצים וכו' כבר בארנו בתחלת המסכתא שהחלק הרביעי בזאת המסכתא הוא לבאר בתביעות הבאות על ידי היזק הבא מאדם לחברו דרך גזלה והוחל בפרק זה לבאר עניני זה החלק ונשלם הבאור בו בפרק האחר ועל זה הצד יחלקו עניני זה הפרק לשמנה חלקים הראשון בגזל ונשתנית הגזלה בידו הן לשבח הן לקלקול הן שנוי מאליו הן שנוי על ידי מעשה על איזה צד משתלם ועל איזה צד אינו משתלם השני שלא נשתנה גוף הדבר בידו אלא שנפסד ביד הגזלן לסבה אחרת שלא מחמת קלקול גוף הדבר כגון חמץ והגיע זמן אסורו על איזה צד משלם השלישי שלא גזל אלא שנמסר בידו על מנת לתקן וקלקל על איזה צד חייב הרביעי בנמסר בידו לתקן וכבר תקן אלא שהעביר על דעתו של בעל הבית החמישי בגזל ונשבע ורוצה לשוב ולהשיב את גזלו מה הוא חייב להחזיר ועל איזה צד ויתכפר לו הששי שלענין זה קבלת שבועה כשבועה ושכפירת הפקדון כגזלה לענין זה השביעי בגוזל לאדם והגיע לו חלק אחר כן באותו דבר שגזל מה דינו כגון גוזל את אביו ויתגלגל עם זה דין אחר הדומה לו שלא ממין הענין השמיני בגוזל את הגר ואין לו יורשים ומת על איזה צד גזלו משתלם זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים כמו שיתבאר:

והמשנה הראשונה ממנו תכוין לבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר הגוזל עצים ועשאן כלים צמר ועשאו בגד משלם כשעת הגזלה אמר המאירי הגוזל עצים ועשאן כלים או צמר ועשאו בגדים משלם כשעת הגזלה ואינו מחזיר כלי או בגד שנעשה ממנו מפני שקנאו בשנוי מעשה ואע"פ שלא נתיאשו הבעלים ששנוי מעשה קונה בלא יאוש ומכיון שקנאה אינה חוזרת בעין לבעליה אלא מחזיר כמה שהיתה שוה בשעת גזלה וגזלן מעכב את הגזלה בין שנפחתה בין שנשבחה:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

לא סוף דבר בעצים ועשאן כלים או צמר שעשאו בגדים שקנה אלא אף עצים ששיפן ר"ל שתקנן והחליקן לעשות בהם כלים וכן צמר שלבנו לעשות ממנו בגד ואין צריך לומר צבעו הרי זה שנוי מעשה וקנאו וכן באבנים וסיתתן ובפשתן ונקהו מן הנעורת ואין צריך לומר בעצים ששיפן ונעשו כלי בשיפויין כגון בוכנא וצמר שעשאו בגד בלא טויה ואריגה כגון לבדים שקנה שהרי אין אלו חוזרין לברייתן:

שנוי החוזר לברייתו כשהיה אינו שנוי מעתה גזל נסרים ועשה מהן תיבה אע"פ שדבקן במסמרים לא קנה שכל זמן שירצה מנתקן וחוזרין נסרים כשהיו ואין הדין כן בצמר טווי ועשאו בגד אע"פ שאפשר לסתרו ולהיות חוטין כבתחלה שכל כיוצא בזה פנים חדשות הם כמו שיתבאר שכבר נפסדה צורת החוט כשהיה בגד:

לענין ראשית הגז כבר בארנו שהשנוי מפקיע את החיוב לגמרי שאינו חייב להחזיר את הדמים והוא שאמרו שאם לא הספיק ליתנו לו עד שצבעו פטור ומכל מקום לבנו ולא צבעו חייב בראשית הגז:

כבר ידעת שאין חיוב בראשית הגז עד שיהיו לו חמש צאן ושתעלה גיזתן למשקל ששים סלעים כמו שהתבאר במקומו מאחר שהצבע מפקיע את החיוב היו לו חמש וגזז את האחת וצבעה הרי כלן פטורות וכן גזזה וטואה או ארגה אבל הלבון אינו מפקיע כמו שבארנו ומצטרף עם האחרות לחייבו:

צבע זה שהוא נקרא שנוי לענין ראשית הגז ולענין גזלה דוקא צבע שאינו יכול להעבירו על ידי צפון ר"ל בורית או בדבר אחר כגון שצבעו בקלא אילן או כיוצא בו בצבעים שאין יכול להעבירם הא צבע שיכול להעבירו חוזר לברייתו הוא ואינו נקרא שנוי לא לענין ראשית הגז ולא לענין גזלה:

לבון זה שאמרנו לענין גזלה בצמר שהוא שנוי יראה מסוגיא זו שאף בלבון לבד הוא אע"פ שלא נפצה ביד ולא סרקה במסרק ולא לבנה בגפרית אלא לבון במים לבד והוא הנקרא בכאן חוורא חוורויי ולענין ראשית הגז אינו שנוי אף בנפוץ או סירוק או לבון בגפרית ויש שמשוים את המדות בין גזלה לראשית הגז ומפרשים שזה שבגזלה החזקנוה בשנוי דוקא בסירקה או בלבנה בגפרית וזה שאמרנו שבראשית הגז לא החזקנוה בשנוי בלא סירקה או שלא לבנה בגפרית וגדולי המחברים נראה מדעתם שבגזלה נקרא שנוי בנפוץ ובראשית הגז אינו שנוי בשום דבר וחכמי הדורות שלפנינו פסקו שאינה שנוי לעולם לא בנפוץ וסירוק ולא בלבון על ידי גפרית ונראין הדברים כשטתנו ואע"פ שהקשו בגמרא מזו לזו ר"ל מראשית הגז לגזלה אינן דומות זו לזו על הדרך שבארנו:

כבר בארנו באתנן זונה שכל שנשתנה או נתחלף כשר למזבח שלא חל איסור אתנן אלא על גוף הדבר לא על שנויו ולא על חלופו מעתה נתן לה חטים ועשאתן סלת זיתים ועשאתן שמן ענבים ועשאתן יין כשרים ואין צריך לומר בולדות בהמת אתנן שכשרים כמו שהתבאר: