מאירי על בבא קמא קפז

מאחר שהשינוי קונה הרי שגזל סאה של חטה וטחנה ולשה ואפאה רשאי לאכלה ולברך עליה דמים הוא חייב לו וכן אחרים מזמנים עם זה וכל שלא נשתנה והוא רוצה לאכלה אע"פ שהוא עובר עברה וברכתו קללה ותועבה ונאוץ אינו רשאי ליהנות בלא ברכה ומברך הן המוציא הן ברכת המזון הן שאר ברכות הכל כפי הברכה הראויה לו ומכל מקום יראה לי שאין מצטרף עם האחרים לזמון שאין קבע לאוכל בעבירה כמו שכתבנו בברכות וכן אינו מברך על החלה הואיל ואין כאן הנאה אלא ברכת מצוה ואין ברכה לעשיית מצוה בעבירה ויש חולקין שלא לברך אף ברכת המוציא:

מי שגזל בהמה והשביחה ביד הגזלן אם על ידי פטומו השביחה הרי השבח של גזלן והבהמה חוזרת בעינה שאין זה שנוי שכל שבח אפשר שיחזור לפחיתותו ונוטל שיעור שבח מן הנגזל ואם הושבחה מאליה פסקו גדולי הדורות שלפנינו שהוא לנגזל וגדולי המחברים נוטים בה לדעת אחרת כמו שיתבאר הוכחש ביד הגזלן אם כחש החוזר הוא אומר לו הרי שלך לפניך אלא שאם הכחישה הוא משלם עוד שיעור הכחש ואם מאליה אינו משלם כלום ואם כחש שאינו חוזר כגון כחש שאין לו רפואה קנאה בשנוי ומשלם דמיה כשעת הגזלה מכל מקום עמדה הבהמה על עמדה אלא שהוזלה או הוקרה הכל לנגזל כמו שבארנו בפרק מרובה:

מצות פאה להניחה בקמה ואם לא הניחה בקמה מפריש מן העמרים לא הפריש מן העמרים מפרישו מן הכרי ואפילו מרחו לא הפריש מן הכרי מפריש מן הקמח לא הפריש מן הקמח מפריש מן העיסה לא הפריש מן העיסה מפריש מן הלחם כמו שיתבאר במקומו ואע"פ ששנוי קונה כל מקום תעזוב יתירא כתיב:

המפקיר את כרמו והשכים בבקר וזכה בו ובצרו חייב בפרט ובשכחה ובעוללות הואיל ושלו היה ופטור מן המעשרות ומן התרומות ואם זכה בהפקר של אחר פטור בכל:

כל שנשתנית הגזלה ביד הגזלן קנאה על הדרכים שבארנו ואם נפחתה הרי הגזלן מעכבה ומשלם דמיה ואין שמין לו להיות בעלים מטפלין בגזלה שאין שמין לא לגנב ולא לגזלן אלא תהא הנבלה או השברים שלו וישלם דמים ויש נוטין בזו לדעת אחרת כמו שכתבנו בפרק ראשון וסוגיא זאת מוכחת כמו שכתבנו: