מאירי על בבא קמא קעו

הבעל יורש את אשתו בכל נכסיה אפילו נכסי מלוג ולא ירושה בלבד עד שלא יירש אלא הנמצא בנכסי מלוג שלה שלא מכרתן וכן שבלשון ירושה לא תהא רשאה להניח לאחרים הא בלשון מתנה או מכירה תהא רשאה אלא אף מה שמכרה מנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא כל זכות הלקוחות מידם ונשארים הנכסים בידו שכך התקינו באושא האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה אע"פ שידוע שלא היה לבעלה בהם אלא קנין פירות וידוע בקנין פירות שאינו כקנין הגוף ונמצא שהגוף שלה ומכרתה הן בלשון מעכשו לגמרי הן מעכשו לאחר מיתת בעלה והיה ראוי לומר שיהו הלוקחים במקומה עד שאם תמות היא בחיי בעלה לא יהא הבעל יורש אלא יחזיק בהם לפירות כאלו היא חיה עד שימות וכשימות יזכו הם במקום האשה כאלו היא חיה שהרי במקומה הם מ"מ כח התקנה מפקיע מדבר זה שלא יורש בלבד עשאוהו אלא אף לוקח ר"ל שמשעה שנשאה נעשה לוקח בנכסיה מעכשו ולאחר מיתתה והרי הוא לוקח ראשון וכשמתה בחייו מוציא זכות הגוף שמכרה מיד הלוקח ונשאר הקרקע בידו לחלוטין ומ"מ אם מת הוא בחייה הרי זכתה היא בנכסיה וכשזכתה היא זכו הלוקחים ממנה ונכסי צאן ברזל אף הדין בהם כך הוא אלא שלא הוצרכו בהם לתקנה שהרי קנין הגוף יש לו בהם ואין מכירתה בהם כלום אף מן הדין לענין שאם תמות היא בחייו יהו הם במקומה אלא שמ"מ כשתזכה היא יזכו הם במה שהיא זוכה מה מכר לו ראשון לשני כל זכות שתבא לידו:

הכותב נכסיו לבנו מהיום ולאחר מיתה ר"ל שיקנה לו הגוף מהיום והפירות לאחר מיתה כך צריך לפרש לפי מה שכתבו גדולי הדורות בראשון של מציעא שסוברין שאף בשטר שכתוב בו מהיום ולאחר מיתה אם רצה לחזור חוזר עד שיזכיר שם גופא קני מהיום ופירא לאמר מיתה ולדעתנו אינו צריך שאף במהיום ולאחר מיתה אינו יכול לחזור ולענין הדין מיהא מר כדאית ליה ומר כדאית ליה האב אינו יכול למכור מכירה מוחלטת לעולם שהרי גוף הנכסים של בן ואין לאב בהן אלא קנין פירות והבן אינו יכול למכור עד שיעמידם ביד הלוקח מעכשו שהרי הן ברשות האב ויש לו בהן קנין פירות כל ימי חייו מעתה מכרן האב מכירתו מכירה לענין מה שיש לו בה והוא קנין פירות ואע"פ שמכר בטעות שהרי נתכוון למכור גוף ופירות מעכשו שכל המוכר דבר אע"פ שהמכירה אינה לענין מה שמכרה מ"מ הרי היא מכירה לענין מה שיש לו בה:

מכרן הבן אין ללקוחות כלום עד שימות האב ומ"מ כשימות האב קנה לוקח ואין זה בדין מה שאירש מאבא מכור לך הואיל ונכתבו לו ולא סוף דבר שמת האב בחיי הבן וזכה הבן בנכסים ובשעה שזכה הוא זכו לוקחיו אלא אף במת הבן בחיי האב שלא הגיעו הנכסים ליד הבן מעולם קנה לוקח לכשימות האב מפני שהוא במקום הבן לזכות תחתיו לכשימות אביו שקנין פירות שיש לאב בהם בשעה שמכר הבן אינו כקנין הגוף שאלו היה כקנין הגוף היינו אומרים בשעה שמכר לא היה לבן בהם שום זכות אפילו בגוף ומת בחיי האב ולא הגיע להיות לו בהן שום זכות נמצא שאין ללוקח זכות בהם כלל ואין הלוקח זוכה במה שאין המוכר זוכה אבל מ"מ קנין פירות אינו כקנין הגוף והרי בשעה שמכר היה הגוף למוכר ונמצאת מכירתו חלה מיהא לאחר מיתת האב שהרי אף באשה היה הדין כן אלא שתקנת אושא הפקיעה כמו שבארנו ואלו היה קנין פירות כקנין הגוף לא הוצרכנו לתקנת אושא אלא באשה שנתנו לה על מנת שלא יהא הבעל אוכל פירות ולא הפקיעוהו משאר דברים:

דבר זה שכתבנו שקנה לוקח אע"פ שלא באו ליד הבן לא סוף דבר בכותב נכסיו לבנו שהוא ראוי לירשו ויש לנו לומר בו שאפילו נאמר בשאר מקומות שקנין פירות כקנין הגוף בזו ודאי כונתו להקנות הגוף בחייו שאם לא כן מה נתן לו והלא אף הוא ראוי לירשו אין הדבר כן אלא אף בכותב נכסיו לאחר על דרך זה כך אנו דנין שהרי אף בבן אפשר שהוא בן בין הבנים ועיקר כונתו להבריח הנכסים משאר בנים ולא להקנות הגוף בחייו לבנו: