מאירי על בבא קמא קעז

אשה שנתגרשה ובאו עדים והעידו שנפרעה כתבתה והוזמו הרי אלו משלמין כל כתבתה שהרי כלה היו מפסידין אותה אבל אם לא נתגרשה ובאו עדים והעידו שנתגרשה ונפרעה והוזמו אין אלו משלמין כל הכתובה שמא אינה עתידה ליטול כתבתה מעולם שהרי עומדת בספק שתמות ויירשנה בעלה לפיכך אין משלמין אלא טובת הנאת כתבה:

וכיצד משערין טובת הנאת כתבה אומדין כמה אדם רוצה ליתן בכתבתה של זו שאם נתארמלה או נתגרשה יטול הוא כתבתה ואם מתה יירשנה בעלה והוא יפסיד ושמין דבר זה והוא פורע כמה ששמין:

טובת הנאה זו אם מכרה האשה את כתבתה בדמי טובת הנאה זו הרי אותם הדמים לאשה ואין הבעל אוכל בהם פירות חד פירא תקינו ליה רבנן פירא דפירא לא תקינו ליה ומה שאמרו במסכת כתובות שהבעל אוכל פירי פירות פירושו שאם כתב לה שלא יהא לו דין ודברים בפירות נכסיה ולקחה קרקע מאותן הפירות שהוא אוכל פירות קרקע זו אבל מכרה בטובת הנאה אינו אוכל בה פירות כלל:

זה שבארנו במשנה שהאשה שחבלה באחרים פטורה מצד שאין לה במה לשלם דוקא בשאין לה נכסי מלוג שאם יש לה נכסי מלוג כופין אותו למכרם בטובת הנאה ר"ל שאם מתה בחייו יפסיד הלוקח ואם מת הוא בחייה יטלו את הנכסים וישלם דמי אותו הנזק לנחבל:

שמא תאמר אף בשאין לה נכסי מלוג נאמר כן בכתבתה ואפילו היתה כתבתה מועטת וצריכה למכור את כלה שהרי אין כאן טענה מצד שאסור לשהות עם אשתו בלא כתבה שהרי אם יוציאה בא הלוקח ומוציאה ממנו תדע שאין כופין אותה למכור כתבתה ואפילו בכתבה מרובה מפני שחוששין שמא תמחול כתבתה לבעלה ונמצינו מפסידים את הלוקח בידים ושמא תאמר תמכרנה לנחבל עצמו מ"מ כל לגבי בעלה ודאי מוחלת ואין בית דין טורחים בכדי וללא כלום שמא תאמר היאך מוחלת מה שמכרה כבר ידעת שהמוכר שטר חוב לחברו וחזר ומחלו מחול ואין כח ביד הלוקח לגבות מן הלווה שמכירה זו לא היתה מכירה גמורה שאין מטבע נקנה בחליפין אפילו היה בעין וכל שכן בהלואה שאינה בעין ואע"פ שקנאו במסירה וכתיבה לא הועיל אלא לענין שיכול לתבוע את שמעון בדין שיפרענו ולא יהא רשאי לומר לו לאו בעל דברים דידי את אבל מ"מ אם רצה למחול מוחל אלא שמ"מ לוקח גובה מן המוחל כשיעור כל החוב לדעת רבותי אלא שיש חולקים בזו כמו שיתבאר בראשון של מציעא ולא סוף דבר שמוכר בעצמו רשאי למחול אלא אף היורש מפני שהיורש זכה בשטר זה מדין ירושת התורה והלוקח אינו זוכה בה זכיה גמורה כמו שבארנו:

מ"מ מי שהקנה לחברו חוב שחברו חייב לו במעמד שלשתן אינו יכול למחול הואיל ושלשתם היו לשם ונקנה לו במעמד שלשתן והרבה שואלין בה אם כן באשה שחבלה תמכור כתבתה במעמד שלשתן שאין כאן עוד תשש מחילה ופרשו בה שאין כופין את הבעל להיות באותו מעמד וכן פרשו בכל לוה ומלוה שרצה המלוה למכור שאין כופין את הלוה להיות באותו מעמד וחכמי הדורות שלפנינו כותבין שכופין ומביאין ראיה ממה שאמרו בפרק מי שמת ב"ב קמ"ח א' האומר הלואתי לפלוני הלואתו לפלוני ופרשו שם משום דאיתיה בבריא ואם אין כופין את הלוה בכך אינו בבריא אלא שמ"מ הם מפרשים שאין דין מעמד שלשתן אלא במלוה או פקדון שעומד לגבות בודאי אבל כתבה שאפשר שלא יתחייב לה בעל ואין כאן תנהו לפלוני בודאי אין דין מעמד שלשתן מועיל כלום וכעין מה שאמרו בהמחהו אצל חנוני בפרק המקבל ב"מ קי"ב א' שאין דין מעמד שלשתם מועיל בו הואיל ואין חייב לו כלום כמו שיתבאר במקומו וכן הדברים נראין וראיה לדבר שהרי במסכת גיטין י"ג ב' נחלקו בה אם דוקא בפקדון שהוא בעין או אפילו במלוה ואע"פ שמ"מ העלו שם שאף במלוה נאמר כן מ"מ מאחר שהיו מפקפקים בה מפני שאינה בעין הדברים מוכיחים שפשוט היה להם שבדבר שגוביינתו בספק אינו בדין זה וכן נראה לי ברור: