מאירי על בבא קמא קעה

כבר בארנו במשנה שהעבדים בכלל דין בשת ואע"פ שלענין בשת נאמר כי ינצו אנשים יחדו איש ואחיו הרי העבד בכלל אחוה כנשים וכן הדין בעדים שהעידו על העבד שהרג והוזמו שהם נהרגים עליו ואע"פ שבעדים זוממין נאמר לעשות לאחיו הרי הן בכלל אחוה מ"מ אין ממנין אותו מלך ואע"פ שנאמר בו מקרב אחיך לא נאמר מקרב אחיך אלא ממובחר שבאחיך ולא עוד אלא שהגר הגמור בדין זה אא"כ אמו מישראל כמו שיתבאר במקומו וכן העבד פסול לעדות ואע"פ שנאמר שקר ענה באחיו מפני שאינו אלא במדרגת הנשים וקל וחומר הדברים שהרי עבד אינו ראוי לבא בקהל ואשה ראויה לבא בקהל:

הקטן אין צריך לומר שהוא פסול לעדות שהרי אינו בכלל מצות אלא אף הגזלן אם הוא גזלן מן התורה פסול מן התורה ואם הוא גזלן מדבריהם פסול מדבריהם כמו שיתבאר במקומו:

עבד כנעני אין בנו מתיחס אחריו והרי הוא כאמו מכל וכל אבל הגר כשר לעדות ובנו מתיחס אחריו אבל הוא אינו מתיחס אחר אביו גוי שהרי אין לו קורבה כלל עמהם כמו שיתבאר במקומו:

הקרובים פסולין לעדות שנאמר לא יומתו אבות על בנים לא יומתו אבות בעדות בנים ודבר זה מסתעף לכמה ענפים והכל יתבאר במסכת סנהדרין בע"ה:

המבייש את הגר חייב לא יהא גרוע מעבד שפסול לעדות ואעפ"כ יש לו בשת כמו שהתבאר: