מאירי על בבא קמא טו

מעתה מי שהיו עליו נזקין ובעל חוב וכתבת אשה והיו לו עדית ובינונית וזבורית ניזקין נוטלין בעדית שלו ובעל חוב בבינונית שלו וכתבת אשה בזבורית שלו כמו שבארנו לא היה לו אלא עדית כלם נוטלין מן העדית ואין ממתינין לו עד שיקח וכן לא היה לו אלא בינונית כלן נוטלין מן הבינונית וכן אם לא היה לו אלא זבורית כלן נוטלין מן הזבורית ואין מחייבין אותו ליקח היו לו עדית ובינונית נזקין בעדית ובעל חוב וכתבת אשה בבינונית:

היו לו בינונית וזבורית ניזקין בבינונית ובעל חוב וכתבת אשה בזבורית שאף הבעל חוב בדין תורה ראוי היה בזבורית שנא' בחוץ תעמוד וגו' ומה דרכו של בעל הבית להוציא פחות שבכלים ולא אמרו בבינונית אלא שלא תנעול דלת בפני לווין ומאחר שאין כאן אלא בינונית וזבורית אף הוא נוטל בזבורית ואין כאן נעילת דלת אחר שאין לו אלא בינונית וזבורית ועל זה אמרו רבינא אמר לעולם בשלו הם שמין ובדעולא קא מיפלגי מר אית ליה דעולא דדבר תורה בעל חוב בזבורית:

וגדולי הגאונים פסקו שבעל חוב בבינונית מפני שהם סוברים שמן התורה בעל חוב בעדית וחכמים הורידוהו לבינונית שלא יהא אדם קופץ להלואה מתוך חמדתו לשדה חברו וכמו שפסקוה גדולי הפוסקים במסכת גיטין והילכך אף בזו בבינונית ועל זה אמרו דלית ליה דעולא ומ"מ גדולי המפרשים נוטים בה לדברינו ולדברי כלם אין צריך לומר שאם היו לו עדית וזבורית שהניזקין בעדית ובעל חוב וכתובת אשה בזבורית:

ולגדולי המחברים ראיתי שפסקו בבינונית וזבורית שדינו של בעל חוב בבינונית אע"פ שפסקו שדבר תורה בזבורית נראה שהם מפרשים כאן דמאן דאמר מבינונית קא גבי אית ליה דעולא כלומר אית ליה דתקנתא דעולא שייכא אף בבינונית וזבורית דכמה בני אדם אין להם אלא שני מיני קרקע ר"ל בינונית וזבורית ואי לא גבי מבינונית איכא נעילת דלת ומאן דאמר בזבורית סבר דתקנתא דעולא לא שייכא אלא לרובא דעלמא דאית להו כולהו גווני דארעא אבל דלית ליה אלא בינונית וזבורית לא שייכא תקנתא דמילתא דלא שכיחא ולא עבדו בה רבנן תקנתא כך נראה לי בפירושה לפי דעת גדולי המחברים וראיה אצלי לפירוש זה שאם כפירוש שפרשנו תחלה היה לו לומר מר סבירא ליה כעולא דאמר דבר תורה בזבורית ומר סבירא ליה כר' שמעון דפליג בפרק הנזקין ואמר דבר תורה בעידית אלא שהעקר כפירוש זה שנתחדש לנו:

ולענין ביאור בגוף דבריו של עולא מה ראיה מקרא דבחוץ תעמוד שיהא גובה מן הקרקע בזבורית והא קרא במטלטלי כתיב ובמטלטלי כל מידי מיטב הוא תדע שאין לומר מיטב הוא אלא בפרעון שיכול למכרו ואי לא מזדבן הכא מזדבן הכא אבל קרא במשכון כתיב שאינו עומד לימכר ואין לומר בפחות שבו שהוא מיטב וזהו שאמרו בתלמוד המערב למדו הקרקעות מן המשכונות:

כתבו הגאונים שכל שיש ללוה עדית במקומו ובינונית במקום אחר מגבהו מעידית שבמקומו ואינו דוחהו לבינונית שבמקום אחר:

מה שביארנו לדעת ראשון בבינונית וזבורית שהבעל חוב נוטל בזבורית לא סוף דבר שלא היה לו עדית מעולם ר"ל אחר שלוה אלא אף אם היה לו עדית אחר שלוה שנמצאת בינונית זו משועבדת למלוה ומכרה אנו אומרין כן הואיל ועכשיו מ"מ אין לו עדית וכל שאנו מזכירין לשון זבורית פירושו ארץ שעושה פירות אבל כל שאינה ראויה לעבודה אינה בכלל זה כלל:

מי שהיו עליו נזקים ובעל חוב וכתבת אשה והיו לו עדית ובינונית וזבורית ומכרן לשלשה בני אדם כאחד שלא נמצא אחד מהם קודם לחברו שיוכל לומר הנחתי לך מקום הרי שלשתן נכנסים תחת הבעלים לגבות מהם כדרך שהיו גובים מן המוכר ניזקין מזה שלקח העדית ובעל חוב מזה שלקח הבינונית והאשה מזה שלקח הזבורית ופרשוה גדולי הרבנים אע"פ שאי אפשר בלא קדימת שעה הואיל ולא נזכר בשטרות מי הוא הקודם ולמדו רבים מדבריהם שאף בזה אחר זה כל שאין קדימת אחד מהם נכרת כך הוא הדין כגון שאין זמן בשטרות או שכתוב בכלן בניסן סתמא ומכל מקום עיקר הדברים דדוקא בששטרי המכירה ביום אחד ובמקום שאין כותבין שעות שנמצאו כלם שוים אפי' נתבררה שעת הקדימה אלא היה בה קנין שבודאי משעת הקנין קנה והרי בשני שטרות היוצאים ביום אחד אמרו כתובות צ"ד א' חולקין או שודא דדייני ובזו אם מדין חלוקה אם מדין שודא מעמידין אותם על חזקתם וגובה כל אחד כדינו אבל בניסן סתמא או שאין זמן בשטרות כלם נדחין דזיל הכא מדחי ליה לומר אני ראשון והנחתי לך מקום וזיל הכא וכו' עד שיביא ראיה אי זה מאוחר ויטרוף הימנו וראיה לזה ממעשה האמור בגמ' כתובות בהנהו תרי שטרי דחד כתוב ביה בחמשה בניסן וחד כתוב ביה בניסן סתמא וזו שבכאן בשכלן ביום אחד ולא נתבררה הקדימה ולפיכך כלם נוטלין כדינן:

ואע"פ שהניזקין מיהא מלוה על פה היא ואינה טורפת ממשעבדי פרשוה כשעמד בדין בשעת המכירה או שמא ניזקין קלא אית להו טפי משטרא וגבי ממשעבדי או שמא מלוה הכתובה בתורה כמלוה בשטר דמיא:

מכרה להם בזה אחר זה לזה באחד בניסן ולזה בשני לו ולזה בשלישי כלם גובין מן האחרון שהרי הראשונים אומרים הנחתי לך מקום ואם היה זבורית אחרון אף הניזק אינו גובה אלא ממנו ואפילו נמכר הזבורית אחר כן ושמא תאמר נזקין מיהא יגבו מעדית אע"פ שכשנמכר העדית נשאר שם זבורית ואין נפרעין מן המשועבדים במקום שיש בני חורין שהרי אף ביתומים אמרו שאין נפרעין מהם אלא מזבורית ואעפ"כ ניזקין גובין מהם מן העדית הואיל ודינם מן התורה בעדית וכן חוב שיש בו שבח ר"ל שהותנה בשטר שיגבה מן העדית כמו שהתבאר בחמשי של גיטין וא"כ אף בלקוחות נאמר כן אין זה כלום שהיתומים יורשים הם ויורש כרעיה דאבוה הוא וראוי לפרוע חוב אביו מן הדין ומאחר שהכל ברשותם דין הוא שיפרעו מן העדית הן ניזק הן בעל חוב שיש בשטרו שבח אבל לוקח שלא הלוו לו כלום אף הניזק אינו נפרע ממנו במקום שיש בני חורין אלא מן הזבורית שהוא אחרון ואם לקח העדית אחרון אף כתבת אשה גובה הימנו וזהו שאמרו ברביעי של גיטין העושה שדהו אפותיקי ומכרה גובה משאר נכסים ואפילו היה האפותיקי בינונית ושאר הנכסים זבורית ויש חולקין לומר שהניזק גובה מן העדית אף מן הלקוחות ואף במקום בני חרי וזה שאמרו כאן גובין מן האחרון אף מן הזבורית הם מעמידין אותה שלא כהלכה כדעת ר' ישמעאל שאמר בדניזק שיימינן וכגון שעידית של ניזק כזבורית דמזיק שהיה הדין לשום בשל ניזק ותקנו לנזיקין לשום בשל מזיק אף לר' ישמעאל בדרך זה ובמקום לקוחות העמידוה על דין תורה וכן זו של אפותיקי מפרשים אותה בשהאפותיקי ושאר הנכסים שוים ואינן אלא דברי נבואות דחויות מאליהן שהרי הברייתות הן זו שבכאן הן זו של אפותיקי סתם נאמרו אלא שכלן גובין מן האחרון אפילו מן הזיבורית:

אין לאחרון שיעור שיספיק המוקדם גובה הימנו כמה שאפשר לו והנשאר וכן האחרים גובין משלפניו ואם עדין אינו מספיק גובין משלפני פניו ופרשו בתוספות שכל שבאו שלשתן כאחד כל הקודם גובה משל אחרון תחלה אפילו היה הניזק קודם וכתבה אחרונה כל שבאו כאחד גובה הנזק תחלה מן הזבורית שנמכר אחרון והאשה מן העדית אם לא הספיקו האחרונים והוזקקה לחזור לשלפניהם ואין הניזקין יכולים לומר מאחר שאנו נוטלים את הכל יחזור כל אחד לדינו ויש מפרשים שאם כל הקרקעות צריכים לטירפת שלשתם חוזרין לדינם אבל כל שנשאר מהם ביד הלוקחים גובין לפי קדימתם על הדרך שביארנו אחר שבאו כלם כאחד שאם אין באים כאחד נפרע זה שבא עכשו מן האחרון ואין משגיחין לאותם שאין תובעים ולכשיתבעו נחזירם למה שראוי מן הדין:

מכרן לאחר אם בבת אחת כגון בשטר אחד או ביום אחד שלא הובררו בשעות אין צריך לומר שהוא נכנס תחת הבעלים לפרוע לכל אחד כדינו אבל אם מכרם לו בזה אחר זה יום אחר יום אם לקח זבורית באחרונה כלם נדחים אצל הזיבורית שאף הוא יש לו על עצמו דין הנחתי לך מקום אבל אם לקח עדית באחרונה בזה נשתנה הדין והוא שאם הלוה שמכר קיים יראה מן הסוגיא שהוא יכול להוריד את הניזק לבינונית אע"פ שלקח העדית אחרון שאומר לו אי שתקת שתקת כלומר ותטול מן הבינונית ואי לא מהדרנא שטרא דזיבורית למריה עד שתהא אותה הזבורית אצלו בני חרי ותדחה אצל הזיבורית ואע"פ שאין אותיות נקנות במסירה אין הכונה חזרת השטר לבד אלא הקנאה במתנה או מכירה ומצד שכבר היתה שלו ושהוא מחזיר לו עם הקנאתו שטר המכר הוא אומרה בלשון מהדרנא והוא הדין שאם לא לקח הוא זבורית מצי אמר יהבנא ליה מדילי שבכל צד שיבאו לו נכסים בני חורין המלוה נפקע מן המשועבדים ומתוך כך אף בלא הקנאה דוחהו לבינונית אבל אינו מוריד בעל חוב לזיבורית מטעם מהדרנא וכו' ואף הוא טוענו לכי עבדת עבדת דהא אי מהדרת הכא זיבורית והכא זבורית אבל דלא עבדת שקילנא בדינא וכתובה מיהא הואיל ודינה בזבורית נוטלת הזבורית אף בלא החזרת זבורית למריה:

ונמצא שאף בלא החזרת שטר אלא בהפחדה בעלמא מוריד את הניזק לבינונית ומעמיד בעל חוב כדינו בבינונית גם כן וכתבת אשה בזבורית ואם רוצה ליתן או למכור ללוה בזול זבורית דוחה את כלם אצלו למדת לפי מה שכתבנו שזה שהקשה אי הכי לניזקין נמי פירושו שידחהו מעדית לבינונית:

ומכל מקום יש פוסקים שבטעם אי שתקת מחזיר את כלם לזיבורית ופרשו אי שתקיתו ושקליתו מזבורית מוטב ואי לאו מהדרנא וכו' ואתם גובים זבורית כמו שאני רוצה ליתן ועומדים בספק ערעור שמא יצאו שם בעלי חוב אחרים ומפרשים אי הכי לנזקין נמי שידחהו אצל זבורית ועיקר הדברים כדעת ראשון לגבות ניזק ובעל חוב בבינונית וכתבת אשה בזיבורית: