מאירי על בבא קמא קלח

בזמן שלא נעשו הכותיים כגוים גמורים היו מ"מ חשודים והיו דנים תבואתם כטבל גמור ומי שלקח מהם באותם הימים חבית של יין והיה ערב שבת שלא היה לו פנאי להפריש והיה רוצה לשתות על סמך זה שיאמר שיעור הראוי להפריש לתרומה יהא תרומה בשולי החבית וכן למעשר וישתה כל אותה שבת אסור שכל שהוא מן התורה אין בו ברירה ואע"פ שבזמן הזה כבר עשאום כגוים גמורים אתה למד ממנה למי שיש לו חבית של יין של טבל גמור שאינו שותה ממנו על סמך ברירה וצריך להפריש קודם שישתה על כל פנים:

מ"מ מה שאמרנו בכאן שני לוגין על חבית של מאה לוגין הוא אומר כן ועל דרך זה על כל חבית כשיעורה ומה שאמר עשרה מעשר ראשון תשעה מעשר שני אינו חשבון מדוקדק ועל דרך האמת כשיהיו שני לוגין תרומה ישארו תשעים ושמנה לוגין של טבל ויהיה שיעור המעשר עשרה לוגין פחות חומש והמעשר שני שמנה לוגין ושמנה עשיריות ועשירית חומש ומה שאמרו מיחל ושותה מיד פרשו בו גדולי המחברים מתחיל ושותה מיד ויש גורסין מוהל מלשון מהול במים וחכמי הצרפתים מפרשים מלשון חלול ר"ל שמוציא מעשר שני לחולין על מעות שיש לו בביתו שזה אפשר באמירה בעלמא ויש לו פנאי לתקן קודם שיכנס שבת הא משנכנס שבת אסור:

האחים שחלקו לקוחות הן ואין אומרין שהוברר הדבר אחר חלוקותם שזו היא ירושתו של כל אחד ואחד וירושה אינה חוזרת ביובל אלא חלק זה גם כן היה ראוי לאחיו והחליפו זה לזה ונמצאת ירושתם כמקח אצל כל אחד ואחד אא"כ הוא חד בר חד שלא ירד לתורת חלוקה מעולם ומחזירין זה לזה ביובל וחוזרין וחולקים וגדולי המחברים כתבו בזה שלא תבטל חלוקתם בזה מכמות שהיתה וכן היא שנויה בבכורות כמו שכתבנו בפרק רביעי של גיטין ודבר זה יתבאר במסכת בבא בתרא וכבר כתבנוה במסכת יום טוב:

מעשר שני ממון גבוה הוא ואין מקדשין בו את האשה כמו שיתבאר במקומו ומ"מ לענין פדיון הכתוב עשאו שלו והוא שידוע שכל הפודה מעשר שלו מוסיף חומש ואע"פ שאינו מוסיף חומש בשל אחרים שנאמר איש ממעשרו והיה לנו לומר הואיל וממון גבוה הוא אין זה שלו מ"מ לענין פדיון הכתוב עשאו שלו: