מאירי על בבא קמא קכד

המשנה השביעית והכונה לבאר בה ענין החלק השביעי ואמר על זה גץ היוצא מתחת הפטיש ויצא והזיק חייב גמל שהוא טעון פשתן ועובר ברשות הרבים נכנסה פשתנו לתוך החנויות ודלקה בנרו של חנוני והדליק את הבירה בעל הגמל חייב הניח חנוני נרו מבחוץ החנוני חייב ר' יהודה אומר בנר חנכה פטור אמר הר"ם ואין הלכה כר' יהודה:

אמר המאירי גץ היוצא וכו' כלומר שביב היוצא מתחת הפטיש ונתאחז בפשתן העובר ברשות הרבים והזיק חייב שהיה לו להכנס בתוך שלו עד שלא יזיק:

גמל טעון פשתן ועובר ברשות הרבים ונכנסה פשתנו בתוך החנות מצד אורך המשוי ודלקה בנרו של חנוני והדליק את הבירה בעל גמל חייב ואפילו לא פשע בעמידת הגמל ועכבתו כגון שעמדה להטיל מימיה שאין בידו להעבירה ואם הוציא חנוני נרו בחוץ חייב ור' יהודה אומר בנר חנכה פטור מפני שברשות בית דין עשה ולא עוד אלא שהוא רשות של מצוה ואינו בכלל אותם שאמרו פותקין ביבותיהם וכו' בימות הגשמים אע"פ שיש להם רשות אם הזיקו חייבים לשלם ולדעת חכמים אף ברשות מצוה אומרים כן והלכה כדבריהם וזהו שאמרו בתלמוד המערב אלו שעושים סוכתם בפתחי חנויותיהם מבחוץ הוזק בה אדם חייבים:

זהו ביאור המשנה ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא:

נר חנכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה כסכה וכמבוי אבל למטה אין לה שיעור ויש מצריכים בגובה עשרה טפחים כדין סכה ולענין הדור מצוה כך הוא הראוי ומ"מ אין בזה הכרח:

ונשלם הפרק תהלה לאל:

מרובה מדת תשלומי כפל וכו' כבר ביארנו בראש המסכתא שהחלק השני בזאת המסכתא הוא לבאר בתביעות הבאות על ידי היזק מאדם לחברו מצד גופו דרך גנבה ובא זה הפרק לבאר עניני זה החלק כלם על שלמותם ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לששה חלקים הראשון במינים שתשלומי כפל לגונב ותשלומי ארבעה וחמשה לטובח ומוכר נוהגים בו השני לבאר בו סבות הפוטרות מתשלומי כפל וארבעה וחמשה אע"פ שגנב וטבח ומכר ואיזו סבה אינה פוטרת השלישי בעדים שהוזמו על איזה צד משלמים לזה שהעידו עליו שגנב או טבח ומכר הרביעי על איזה צד יתחייב בכפל ולא בארבעה וחמשה אע"פ שטבח ומכר ואע"פ שנתחייב בכפל החמישי על איזה צד ואימתי קנאו הגנב להתחייב בכפילו ובתשלומי ארבעה וחמשה שבו הששי בקצת דברים שאסור לגדלם בקצת מקומות וקצת דברים שנאסרו בכל מקום זהו שרש הפרק כלו אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כמו שיתבאר:

והמשנה הראשונה ממנו תכוין לבאר עניני החלק הראשון והוא שאמר מרובה מדת תשלומי כפל ממדת תשלומי ארבעה וחמשה שמדת תשלומי כפל נוהגת בין בדבר שיש בו רוח חיים ובין בדבר שאין בו רוח חיים ומדת תשלומי ארבעה וחמשה אינה אלא בשור ושה בלבד שנאמר כי יגנוב איש שור או שה אמר הר"ם אמרו בספרא על כל דבר פשע כלל על שור על חמור על שה על שלמה פרט על כל אבדה חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו ממון אף כל דבר המטלטל וגופו ממון יצאו קרקעות שאין מטלטלין יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות יצאו שטרות שאע"פ שהם מטלטלין אין גופן ממון ומזה הדין יתבאר לך כי תשלומי כפל נוהג בדבר שיש בו רוח חיים ובדבר שאין בו רוח חיים:

אמר המאירי מרובה מדת תשלומי כפל לגונב ממדת תשלומי ארבעה וחמשה לטובח ומוכר שמדת תשלומי כפל לגונב נוהגת בין בדבר שיש בו רוח חיים בין בדבר ואין בו רוח חיים שהרי בטוען טענת גנב כתוב על כל דבר פשע ואין יוצא מכלל זה לא דבר שיש בו רוח חיים ולא דבר שאין בו רוח חיים חוץ מעבדים וקרקעות ושטרות שאין בהם דין כפל בגנבתם כמו שהתבאר בגמרא וגניבת קרקע אתה מפרשה בהשגת גבול או בגניבת גפנים טעונות שאין עומדות ליבצר ומדת ארבעה וחמשה אינה נודעת אלא בשור ושה בלבד אפילו בשאר בעלי חיים הטהורים שהם בכלל טביחה אין מדה זו נוהגת בהם ואין צריך לומר בבעלי חיים הטמאים ובדבר שאין בו רוח חיים:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

תשלומי כפל לגנב עצמו לשלמם לכל הדברים לא נתבררו כל כך שהרי בפרשת טביחה ומכירה שנאמר בה אם המצא תמצא בידו הגנבה משור עד חמור עד שה חיים שנים ישלם לא הוזכרו בה אלא פרטים וגם בפרשת כי יתן איש וכו' שנאמר בה על כל דבר פשע וכו' ישלם שנים הרי בטענת גנב היא אמורה וכמו שדרשו אם לא ימצא הגנב כמו שהוא טוען אלא שהוא גנבה ואם שתביא גנב עצמו מטענת גנב מקל וחומר הרי דיו לבא מן הדין להיות כנדון וטענת גנב אינו אלא בשבועה אלא שיש באותה פרשה פסוק אחר והוא אם ימצא הגנב שבברייתא אחת שהעמידוהו לטענת גנב שאלו בגמ' תשלומי כפל לגנב עצמו לכל הדברים מהיכן והעלוה מדחזקיה וכו':

ולענין ביאור הסוגיא מבולבלת אלא שאפשר לישבה בנקל ובקצור דברים אומר נאמר בפרשה ראשונה שור וגנבה וכו' ומקשה ואלו נאמר כן הרי הכלל מוסף על הפרט ורבי כל מילי אלא גנבה ושור קאמר כדכתיב קרא כתיבא ברישא גנבה והדר שור והקשה וא"כ הוה ליה כלל ופרט ואין בכלל אלא מה שבפרט ותירץ דאחיים קא סמיך והכונה שיהא גנבה ושור וחיים כלל ופרט וכלן וכן כלם כל חד וחד בהדי חיים ואע"ג שכלל אחרון אינו דומה לראשון שהרי חיים אינו כולל אלא בעלי חיים וגנבה כולל כל דבר איכא ר' ישמעאל דדריש כי האי גונא אשר לא כרעים כלל ארבה סלעם פרט למינהו חזר וכלל והרי למינהו כולל יותר מכלל ראשון והכונה שכל שהכללים מוסיפים על הפרט דיו אע"פ שאין הכלל האחד כולל כמו השני והכי קאמר יאמר שור וגנבה וחיים והכל בכלל לרבות כל שבמין הפרט אלו כן וכו' ומ"מ בסוף הסוגיא סובב את הכל לומר דאי אפשר שתהא מלת חיים מרבה מה שאינו בעל חיים מצד איזה דמיון שבפרט והוצרך על כל פנים להמצא תמצא והאי דאמר בכל חדא מינייהו לרבות כל דבר לאו דוקא אלא כלומר דאתי לטפויי מילתא אחרינא עד דאתא חיים וטפי כל מלי והוא ששאל אם כן המצא תמצא למה לי והשיב דאי אפשר שתהא מלת חיים כוללת מה שכנגדה ר"ל מה שאינו בעל חיים עד שמתוך כך הוזקק להם המצא וכו' כל שהוא בר מציאה דהיינו כל מילי ומה ששאל אי הכי שה למה לי לאו דוקא דהא גנבה נמי מייתר אלא דחד מניהו נקט ומתוך כך נעתק לומר דלאו בכללי ופרטי דריש אלא בריבה ומיעט שהרבוי מרבה כל דבר אע"פ שלא כעין הפרט שהרי אף הפרט כולל במדה זו כל שכעין פרט ואין כל אחד מהם ממעט אלא צד רחוק שברחוקים ואתי שור ושה וחמור למעוטי עבדים וקרקעות ושטרות וגנבה וחיים לאחייה לקרן על הדרך שיתבאר:

ויש קורין בכלם מה יש לך להביא דרך קושיא כלומר המצא למה נאמר יאמר שור וגנבה וחיים אלו כן וכו' כלומר להכי אצטריך המצא ומקשה ומה יש להביא בכך מכח כעין הפרט שה והרי כשהוא אומר שה הרי שה אמור וא"כ שה בא לרבות כל דבר ואכתי המצא מאי איצטריך וכן בכלם ושאר הסוגיא פשוטה היא:

כשם שגנב עצמו משלם תשלומי כפל בכל הדברים ותשלומי ארבעה וחמשה בשור ושה בטבח ומכר כך מי שהיה בידו פקדון וטען שנגנב והוא הנקרא טוען טענת גנב ונמצא שהוא גנבה משלם תשלומי כפל ואם טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה ומ"מ דוקא כשנשבע שנגנבה הימנו ואח"כ באו עדים שהיא אצלו אבל אם באו עדים קודם שישבע אינו משלם אלא קרן כמו שיתבאר:

כבר ביארנו במשנה שאע"פ שמדת תשלומי כפל נוהגת בכל דבר יצאו מכלל זה עבדים ושטרות וקרקעות ודבר זה יצא לנו מן המקרא שנאמר על כל דבר פשע כלל על שור על חמור על שה על שלמה פרט על כל אבדה חזר וכלל כלל ופרט וכלל אין אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר המיטלטל וגופו ממון אף כל דבר המטלטל וגופו ממון יצאו קרקעות שאין מטלטלין יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות יצאו שטרות שאע"פ שמטלטלין אין גופן ממון ולענין טענת גנב אין צורך שהרי אין נשבעין עליהם וטענת גנב אין חיובה אלא כשנשבע ויש מזקיקין למעטן כגון שכפרו והוצרכו לישבע על ידי גלגול כדקיימא לן זוקקין את הנכסים שיש להם אחריות לישבע עליהם ושמא תאמר ובקרקע מיהא היאך אתה מוצא טענת גנב ופירשוה כשאמר עשר גפנים טעונות שאין עומדות ליבצר מסרתי לך והלה אומר נגנבו וכן שמא תאמר בשטרות מיהא מה תועלת בתשלומי כפל והיאך שייך לומר בהם כפל אפשר בנתינת סך מעות כמה שמחזיק השטר:

אף הגונב מן ההקדש אינו משלם תשלומי כפל שנאמר כי יתן איש אל רעהו ולא של הקדש ואין צריך לומר שכן הדין בתשלומי ארבעה וחמשה:

כבר בארנו בפרק חמישי שבהמה וחיה נבלתם מטמאה במגע ובמשא ועוף טהור נבלתו מטמאה בגדים בבית הבליעה מה שאין כן בנבלת עוף טמא וכן בארנו שם איזה מין ראוי למזבח ואיזה אינו ראוי וכן איזה מין קדוש בבכורה ואיזה אינו קדוש בבכורה וכן בארנו שם הדברים שהם נקחים בכסף מעשר שני: