מאירי על בבא קמא קכג

השאיל מקום לחברו להגדיש והלך המשאיל והדליק את הגדיש אע"פ שמכיון שהשאיל נעשה כמדליק בשל חברו פטור על הכלים ר"ל אף באותם שדרכם להטמין השאילו להגדיש חטים והגדיש שעורים שעורים והגדיש חטים או הגדיש חטים וחפן בשעורים או הגדיש שעורים וחפן חטים בכל אלו אינו משלם אלא דמי שעורים חוץ מן האחרונה שמשלם בכדי החפוי בחטים:

כל שבארנו שהוא פטור על הכלים באורו בשכלו חציו כגון שלא היה לו להעלות על לב בשעה שהדליק להיות הדלקה מתפשטת באותם הכלים ונתחדש דבר אחר כך שראוי להעלות כך על לב קודם שתגיע לשם והיה לו להזהר שלא תמשך לשם וכמו שבארנו בפרק שני הא אם לא כלו חציו חייב אף על הכלים כמו שהתבאר בפרק שני מעתה מדליק בתוך שלו הדבר קרוב להיות חציו כלים וכגון שהיה שם גדר ונפל שלא מחמת הדלקה והיה לו לגדרה קודם שתעבור שאין כאן חיוב חציו שהרי כלו כשהגיעה למקום הגדר אבל מדליק בתוך של חברו היאך אתה פוטר את שאין דרכו להטמין על כרחך צריך אתה לפרש שלא הדליק על אותו גדיש שהכלים בתוכו אלא במקום אחר שכלו חציו כשהגיע לאותו גדיש ומתוך כך פטור על הכלים אפילו נודע בעדים שיש שם כלים:

המפקיד דינר זהב לחברו לשמרו ואמר לו הזהר בו שהוא של כסף והלך והזיקו בידים חייב לשלם של זהב אע"פ שהוא אמר לו של כסף הוא שמ"מ מה היה לו להזיקו בידים אבל אם אבד מחמת פשיעה אינו משלם אלא של כסף שמ"מ הוא אומר שמירת כסף קבלתי עלי ולא של זהב:

מי שנכנס לבית חברו בפני עדים ולא היה מביא תחת כנפיו כלום וראוהו יוצא וכלים תחת כנפיו ובעל הבית תובעו כך וכך גזלתני הן שיאמר הוא לא גזלתיך כלום הן שיאמר לא גזלתיך אלא כך וכך תקנו חכמים שיהא הנגזל נשבע בכל מה שיטעון ונוטל וקראו לתקנה זו תקנת נגזל ובלבד שיטעון בדברים שהוא אמיד שיש לו אותו הדבר או שהוא כדאי להפקידם אצלו:

נסתפקו חכמים אם נתפשטה תקנה זו אף במסור שכל שמסר ממון חברו למלכות בעדים על הצדדים שהוא חייב כמו שיתבאר ענינם במסכתא זו ולא ידעו העדים כמה הפסידו והנמסר טוען כך וכך הפסדתני והוא כופר או בכל או במקצת אם יהא נשבע הנמסר ונוטל אם לאו ולפיכך אין מוציאין מן המוסר אלא בראיה ואף שבועת היסת במסור בכמה מסרו אין כאן ויש מצריכין שבועת היסת בכמה מסרו ואינו נראה שהרי פסול לשבועה ולשכנגדו אין כאן שבועה דתקנתא לתקנתא לא עבדינן כמו שיתבאר בראשון של מציעא ואם תפש הנמסר אין מוציאין מידו ויש פוסקין להוציא מן המסור חצי מה שנשבע זה הנמסר ואין מפקיעין לה לפי שהוא קנס ואין מגבין אותו שהרי מסור מעשרים וארבעה אבות הוא:

המזיק הרי הוא כגזלן לענין זה וכל שלא נודע לעדים כמה הזיק נשבע הניזק ונוטל והוא שיטעון דברים שהוא אמיד עליהם אם בשלו ואם בפקדון וכן שיהא דרכן של בני אדם להצניע אותם הדברים שהוא טוען בכלי זה מעשה היה ודחף אחד ארגז של חברו בים ואלו טען הניזק שמעות היו לו לשם היה נשבע ונוטל בכדי מה שהיה אמיד עליו אלא שהוא טען מרגליות ונסתפקו חכמים אם דרכן של בני אדם להצניע מרגליות בארגז אם לאו ולא רצו להגבותו ומ"מ אם תפש לא היו מוציאין מידו הא מ"מ הגע עצמך שהיה בקבוק מלא או חמת או כיוצא בו וטען עליו מעות או מרגליות אין שומעין לו שאין דרכן של בני אדם להצניע מעות או מרגליות בכלים אלו היו שם עדים שכך היה משלם את הכל ואע"פ שאין דרך להצניע את אלו שם שהרי לא היה לו להזיקם בידים ומ"מ נפקד שפשע בכך פטור שלא קבל עליו אלא שמירה הראויה כמו שכתבנו בשל זהב ואמר לו של כסף ואם יש עדים שהוא יודע בכך אף לענין שמירה יראה שהוא חייב:

כבר בארנו שהמדליק את הבירה משלם כל מה שבתוכו אף לדעת הפוטר בטמון הואיל והדליק בתוך של חברו שדרכן של בני אדם להניח את שלהם בבירה אף בזו עשו תקנת נגזל ונשבע בכל שטוען שהיה שם ונוטל ובלבד שיהא אמיד בכך או בשלו או בפקדון וכן הדין במדליק בשל חברו בכלים הראויים להטמין והכל לפי ראות עיני הדיין וכל שהוא מפקפק בשקרות לא יוציא אלא בראיה:

כתבו חכמי הצרפתים שלא עשו תקנת נגזל באשו אלא בשהוא טוען איני יודע הא אם אמר בבריא חפשתי בה ולא היה בה מה שזה טוען אין מוציאין שלא בראיה ואע"פ שבתקנת נגזל הגזלן טוען בבריא ואעפ"כ עשו תקנה לנגזל הגזלן חשוד וזה ר"ל המדליק אינו חשוד וכן יש שהעמידוה דוקא במודה מקצת ואין הדברים נראין:

חכמי הדורות שלפנינו כוללין בדין זה שכל שהדליק בתוך שלו וכלו חציו או שעשה באונס ונתפשטה הדליקה בתוך של חברו פטור על כל טמון אפילו בדרכו להטמין ואפילו נודע בעדים שהיו אותם כלים לשם הדליק בתוך של חברו או כל שלא כלו חציו והדליק בפשיעה חייב על כל כלים שדרכן להטמין ואם בבירה על כל מה שהוא אמוד בו מדין תקנת נגזל ואם יש עדים חייב אף על מה שאינו אמוד בו ואע"פ שלא היה לו להעלות על לב מ"מ לא היה לו להזיק:

המדליק בשל חברו במזיד חשוד הוא ואם הודה במקצת משלם בכל כדין חשוד על השבועה שכנגדו נשבע ונוטל וכשמודה על הגדיש וכופר על הטמון הרי זה מודה מקצת כדין טענו חטים ושעורים והודה באחד מהם ואם מודה על הגדיש ואומר על הטמון איני יודע יש מי שאומר שכנגדו נוטל שלא בשבועה כדין חמשין ידענא וחמשין לא ידענא שמתוך שאינו יכול לישבע משלם ואף הם דחו סברא זו לומר שבחמשין ידענא וכו' טענת הנתבע רעועה וחלושה שהרי היה לו לידע אבל זה שלא היה לו לידע אינו נוטל אלא בשבועה ואף זו מתקנת נגזל ובמדליק בתוך שלו שאין כאן חיוב על הטמון כלל ואין כאן חשוד אלא פושע עשו תקנת נגזל בגדיש עצמו ודברים אלו כלם כשיש עדים על ההדלקה שכלל הנזק ידוע שאלמלא כן כלל גדול בדין המוציא מחברו עליו הראיה ואפילו מזיק שמא וניזק בריא:

יש מי שאומר במפקיד אצל נפקד שאם פשע הנפקד ולא ידע כמה נתחייב שהמפקיד נשבע ונוטל ואע"פ שגדולי המחברים כתבוה דוקא בדברים שהוא אמוד בהם יש חולקים בה לחייב בה בכל שהוא טוען וראייתם ממה שאמרו בתלמוד המערב חד בר נש אפקיד גבי חבריה שק צרור ואירעו אונס פירוש בפשיעה או בתחלתו בפשיעה וסופו באונס שאם היה הכל באונס פטור היה חד אמר מטקסין הוה מלא וחד אמר סיגין הוה מלא אתא עובדא קמיה דרב אמר הרי זה נשבע ונוטל ושאלו טענו בדברים שאין ראויים לו מאי והשיבו נשמעניה מן הדא אריסיה דבר זיזא אפקיד גבי חד בר נש ליטרא דדהבא מית בר זיזא ומית אריסיה אתא עובדא קומי ר' ישמעאל בר' יוסי אמר מאן לא ידע דכל דאית ליה לאריסה דבר זיזא הוא יתיהבון לבנוי דבר זיזא הוה ליה לבר זיזא בנין דקיקין ורברבין אמר יסבון רברביא פלגא ודקיקייא כי רבן יסבון פלגא ויש שואלין למה לא העמיד ר' ישמעאל אפטרופסין לאותם הקטנים שיזכו בשבילם והגדולים פירשו שאף לאריס היו בנים קטנים שלא היו יכולים לדון עמהם בחלקם דמך ר' ישמעאל אתון קומי ר' חייא אמר מן הדא לית את שמע כלום אית בר נש לא בעי למפרסם נפשיה וכמו שאמרו במקום אחר בתלמוד המערב אית בר נש עתיר גו ביתא ומסכן גו שוקא עתיר בשוקא ומסכן גו ביתא יתיהבון לבנוי דאריסא אמר מריה דפקדונה כבר יהבית פלגא אמר מה שנתת על פי בית דין נתת ומה שאתה נותן על פי בית דין אתה נותן מהו דיימרון בנוי דאריסא לבנוי דבר זיזא הבו לן מאי דנסבתון יכולין מימר על פי בית דין נטלנו מהו דיימרון דקיקין לרביבין הבו לן פלגא במאי דנסיבתון אמרין מציאה מצאנו הא למדת מ"מ שעשו תקנה במפקיד אצל נפקד אף במה שאינו אמיד בו ומ"מ חכמי לוניל פירשו שמחלוקת זה בין מדליק ומפקיד היה שבא אחד והדליק בביתו של נפקד ונשרף השק הצרור ומדין תקנת נגזל באשו באו עליה וכל שהפקיד אין בו אומד שאין אדם מפקיד אלא דברים היקרים הא אצל נפקד אין תקנה למפקיד אלא בראיה ומ"מ אף במפקיד פרשו גדולי המפרשים שאם נודע בודאי שאינו אמיד לכך אף אצל מדליק אין לו תקנה במה שנודע בודאי שאינו אמוד לו וכן יוכיחו מעשה חסא ור' מיאשא האמור בכתובות:

לדעת המפרשים דברי תלמוד המערב שהזכרנו בתביעת מפקיד לנפקד יש שואלים בה מפני מה חייבוהו והרי הוא כמנה לי בידך והלה אומר איני יודע שפטור שהרי זה אומר סיגים בטענת שמא אומר כן שאם בודאי הרי זה טוען חטים ומודה בשעורים שפטור אלא שהוא אומר כן בשמא והרי הוא אומר על טענתו איני יודע שהרי השק ודאי אינו בכלל הטענה ותרצו בה רבותי שבמנה לי בידך היה לו לידע ומאחר שאינו יודע פטור ושמא תאמר משום הערמה אומר שאינו יודע אין אדם מעיז וכו' ויש מפרשים אותו בשזה מודה בשק ואין זה כאיני יודע אלא דחמשין ידענא וחמשין לא ידענא שאם לא כן אף בשמא ראוי לפטור מטעם טענו חטים והודה לו בשעורים כמו שכתבנו ושמא תאמר ישלם בלא שבועה שהרי אינו יכול לישבע והוא מחוייב שבועה שהרי טוענו שק ומטקסין ומודה בשק וכדין חמשין לא ידענא שאתה אומר כבר תירצנו למעלה על חמשין לא ידענא שהיא טענה חלושה ואינה ראויה לקבל שמאחר שהוא יודע במקצת היה לו לידע הכל אבל זה שלא היה לו לידע מה שבתוכו דינו שיטול בשבועה ועיקר הדברים שלא נאמרה מתביעת מפקיד לנפקד כמו שכתבנו וכבר הרחבנו את הדרך בעיקרי דברים אלו בששי של שבועות:

לא סוף דבר שהגזלה קרויה גזלה כשאדם גוזל ואינו נותן דמים אלא אף בגוזל ונותן דמים אלא שזה שנותן דמים נקרא חמסן ושאינו נותן דמים נקרא גזלן ומ"מ חמסן שנתן דמים ואנס את האחר עד שאמר רוצה אני במכירה זו יצא לו מדין גזלן וחמסן והמכר קיים כבר אמרו ב"ב מ"ח ב' תלוה וזבין זביניה זביני הא כל שלא נתרצה עומד באיסור חכמים ויש שואלין אם כן כשאמרו בראש מציעא אלא הא דאמר רב הונא משביעין אותו שאינה ברשותו נימא מגו דחשיד וכו' ותריץ משום דמורי ואמר דמי קא יהיבנא מה הרויח והרי מ"מ פסול לשבועה מעבירת סופרים תרצו שמ"מ כשר הוא עד שיכריזו עליו וכמו שאמרו בפרק בורר גזלן דרבנן בעי הכרזה: