מאירי על בבא קמא קיט

האש שאין בה כדי להדלק מעצמו או ברוח מצויה ובא זה וליבה וסייעה רוח שאינה מצויה בלבוייו אם יש בלבויו כדי ללבותה בלא רוח חייב ואם לאו פטור ואע"פ שאף לבוי הרוח לבד אינו מדליקו ואין צריך לומר אם לבה הוא מצד אחד ולבתה הרוח מצד אחר שכל שדלק מצד לבויו הוא חייב וכל שדלק מצד לבוי הרוח פטור:

לענין שבת אמרו זורה ורוח מסייעתו חייב אע"פ שאין בזרויו כדי לזרות מפני שמלאכת מחשבתו כך הוא אבל בזו אינה אלא גרמא ופטור ואע"פ שלענין שבת שנים שעשאוה פטורים דוקא בשני בני חיוב יש מקשים לדעת זה אם כן זורה ורוח מסייעתו לענין נזקים פטור והלא בפרק לא יחפור אמרו בבי מר מריון שהיו נופצין פשתן והרקתא הולכת ומזקת ופטר רבינא מחמת שמעשה הרוח הוא ואינו בידים והקשו עליו וליהוי כזורה ורוח מסייעתו אלמא אף לענין נזקים נאמר כן ותרצו גדולי הפוסקים שלא הקשו כך אלא לענין אסור אבל לענין תשלומין פטור ואין אותה סוגיא מוכחת כן אלא שנראה משם שאף לענין תשלומין כן ואף גדולי המפרשים תרצו בה דברים שלא נראו לנו ורבותי תירצו בה עיקר הדברים והוא שזו שבכאן הרוח מסייעת לעשיית גוף המזיק אבל בענין הרקתא כבר נגמר גוף המזיק ואין הרוח מסייע אלא בהולכה ונמצא שנפוצו מסייע לרוח להוליכו ומ"מ המזיק נעשה בלא הרוח ומתוך כך חייב:

המשנה החמישית והכונה לבאר בה ענין החלק החמישי ואמר על זה השולח את הבערה ואכלה עצים או אבנים או עפר חייב שנאמר כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש עברה גדר שהוא גבוה ארבע אמות או דרך הרבים או נהר פטור המדליק בתוך שלו עד כמה תעבור הדליקה ר' אלעזר בן עזריה אומר רואין אותה כאלו היא באמצע בית כור ר' אליעזר אומר שש עשרה אמה כדרך הרבים ר' עקיבא אומר חמשים אמה ר' שמעון אומר ישלם המדליק את הבערה הכל לפי הדלקה אמר הר"ם מה שאמר ר' שמעון הכל לפי הדלקה רוצה לומר שנראה שעור האש שהבעיר ונשער כמה הוא סוף מה שיוכל לצאת ונאמר על דרך משל כי אפשר על הרוב שתדליק בלהב שלה עד מרחק עשרים אמה וכל מה שתאכל באותן העשרים אמה הוא חייב אם אכלה חוץ לרשותו ואם הוסיפה חוץ לעשרים אמה והדליקה במרחק יותר פטור לפי שהוא דבר חוץ מן השיעור הידוע וכאלו עברה נהר או גדר גבוה ארבע אמות והלכה כר' שמעון:

אמר המאירי השולח את הבערה ואכלה עצים ואבנים או עפר חייב כגון לחכה נירו וסכסכה אבניו אע"פ שאין אבנים ועפר ראויים לה והוא שנאמר או השדה:

עברה גדר וכו' כלומר שהדליק בשלו ולא שימר את אשו שלא להתפשט בחוצה לו ומ"מ גדר היה מפסיק בינו לקוצים שחוצה לו והיה טועה בסבתו והיה חושב שלא תעבור הדלקה את הגדר אם היה אותו הגדר גבוה משפת קוצים ולמעלה ארבע אמות פטור ומה שפירשו בגמרא עד ארבע אמות פירושו עד ועד בכלל שהוא חושב מלמעלה למטה שש אמות פטור חמש פטור עד ארבע אמות פטור ועד בכלל ר"ל שאם גבוה ארבע אמות פטור וכן אם היה דרך הרבים מפסקת בין הדלקה לחוצה לה פטור ודרך זה שיעורו שש עשרה אמה כמו שהתבאר במסכת שבת וכן אם היה נהר מפסיק אע"פ שאין בו רוחב שש עשרה הואיל והוא עמוק ומ"מ פרשוה בגמרא ברוחב שמנה אמות ולא סוף דבר בשיש בו מים אלא אף בשאין בו ופירש בגמרא שלא פטרנו בהפסק דרך הרבים אע"פ שהוא שש עשרה אמה אלא בשהדלקה קולחת ר"ל מתמרת ועולה אבל בנכפפת לצדדיה אם היו עצים מצויים לה חייב אפילו עד מאה מיל או יותר:

המדליק בתוך שלו וכו' משנה זו חולקת עם שלפניה שאף שלפניה במדליק בתוך שלו היא ושאל בה עד כמה תעבור הדלקה ויהא פטור ופירש בה רואין אותה כאלו היא באמצע בית כור וכל שיש חצי בית כור לכל רוח פטור בקולחת ור' אליעזר אומר שש עשרה אמה והוא כסתם משנה שלפניה וכן הלכה ור' עקיבא אומר חמשים אמה ור' שמעון אומר הכל לפי הדלקה והקשו בגמרא עליו שהיו מבינים מדבריו שכל שתעבור הדלקה והזיק חייב בין עברה מעט בין עברה הרבה ונמצא שאין לו שיעור לפטור ומתוך כך פרשו לדבריו הכל לפי גבהה של דליקה כלומר שאם הדלקה בהרבה עצים צריך להיות גבוה יותר מארבע אמות ואין בזה אלא מה שעיני הדיין רואות ולא נאמר ארבע אמות אלא להדלקה בינונית וכן הלכה:

זהו ביאור המשנה וכבר למדת מדברינו פסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

כבר בארנו במשנה שאפילו באבנים ועפר אדם חייב בקלקול דליקה כגון ליחכה נירו וסכסכה אבניו וכן בכל דבר אע"פ שהפסדו מועט כגון קוצים וכיוצא בהם וכן אף בבעלי חיים הכפותים:

לעולם אל יתרשל אדם בתוכחת הרעים והרקים ואל ידון בעצמו מכיון שהטובים הולכים בישרת לב מה לנו ולרקים שאין פורענות באה לעולם אלא בשביל הרעים וכשהיא באה אינה מתחלת אלא בצדיקים דרך סמך דרשו כי תצא אש מה הוא סבתו ומצאה קוצים ואמר ונאכל גדיש שכבר נאכל תחלה שכיון שנתנה רשות למשחית אינו מבחין בין צדיק לרשע הדא הוא דכתיב איוב ט' אם שוט ימית פתאום למסת נקיים ילעג ונאמר יחזקאל כ"א והכרתי ממך צדיק ורשע והכל במשפט על צד עונש כמו שבארנו במקומו באחרון של סנהדרין במה שכתבנו שם מעיקרי האמונות ולפעמים קודמת על הצדיק לטובתו שנאמר כי מפני הרעה נאסף הצדיק ונאמר הנני אוסיפך אל אבותיך וגו' ולא תראינה עיניך את הרעה וגו':

כבר בארנו באשו שחיובו אף משום חציו ונמצא שהוא חייב עליו בארבעה דברים אלא שיש בזו תנאים וצדדים ידועים וכבר ביארנו הענין יפה בפרק שני וכן בארנו שם אימתי הוא חייב משום ממונו ואימתי הוא חייב משום חציו:

אסור לאדם שיציל עצמו בממון חברו על דעת שלא ישלם הא מ"מ מותר להציל עצמו בממון חברו על דעת שישלם ודברים אלו דוקא באבדת גופו וכמו שאמרו שיציל עצמו הא הצלת ממונו בממון חברו אפילו על דעת שישלם אסור ודבר זה יתבאר בפרק אחרון:

כשם שאסור להציל ממונו בממון חברו כך אסור לגזלו על דעת להחזיר וכן להחליף את שלו בשלו ואפילו בשויו בלא ידיעתו ואם עשה כן אע"פ שמחזיר נקרא רשע שנאמר חבול ישיב רשע גזלה ישלם אע"פ שמשלם נקרא רשע:

דרך המלך אין לה שיעור ורשאי לפרוץ גדר ולעשות דרך ושביל לו ולסיעותיו ואין ממחין בידו ומ"מ להציל עצמו או ממונו בממון חברו ולהחליף בשוויו אע"פ שאין יד הדין שולטת עליו אסור לו לעשות כן ויזהר מדיני שמים:

ארבע אמות שאמרו אפילו בשדה קוצים פטור ר"ל אפילו היה השדה שקפצה הדליקה לתוכה מלאה קוצים פטור הואיל ויש כאן גדר ארבע אמות משפת קוצים ולמעלה:

שלולית והוא חריץ שמי גשמים שלולים לתוכה אם יש בו רוחב שמונה פוטר בדלקה וחריץ העשוי להשקות את השדות הנקרא אריתא דדלאי אם יש בו מים פוטר ואם לאו אינו פוטר:

אין מניחין פאה משדה זו על שדה אחרת ואע"פ שמ"מ שיעורה בששים ואין השיעור מתנכה בכד מ"מ אמרה תורה לא תכלה פאת שדך הא למדת שצריך שיניח בכל אחד פאה הראויה לו האם הניח מאחד לחברו אינה פאה אלו מפסיקין לפאה ועושין את השדה שתי שדות להניח פאה בכל אחד מהם הנהר והשלולית והיא אמת המים המחלקת שלל לאגפיה ר"ל שכשהיא גדלה מתמלאין ממנה בורות שיחין ומערות ודרך היחיד הרחבה ארבע אמות ודרך הרבים הרחבה שש עשרה אמה ואע"פ שאין דרכים אלו קבועים בימות הגשמים אבל שביל היחיד שאין בו ארבע ודרך הרבים שאין בו שש עשרה הוא תלוי בקביעות אם היו קבועים בין בימות החמה בין בימות הגשמים מפסיקין ואם אינו קבוע בימות הגשמים אינו מפסיק:

לא יעמיד אדם תנור בתוך ביתו אלא אם כן יש על גביו אויר ארבע אמות היה מעמידו בעליה צריך שיהא תחתיו מעזיבה שלשה טפחים ובכירה טפח ואע"פ שהרחיק בשיעורין הללו אם הזיק משלם מה שהזיק ואע"פ שבמשנתנו השיעור פוטר אין התנור דומה לזו שהתנור הואיל ותמיד הוא מדליק היה לו לעיין תמיד אם יוצא ממנו היזק אם לאו וכשנתרשל בכך חייב:

רבותי הורו שיש חלוק בין מדליק לתוך שלו למדליק בתוך של חברו שהמדליק בתוך שלו די לו בהרחקה בלא גדר ונהר ודרך הרבים ולא אמרו גדר גבוה אלא במדליק בסמוך אבל בשל חברו הואיל ושלא ברשות הדליק צריך לגדר ונהר וכל שכן שמדליק בתוך שלו דיו באלו בלא הרחקה וכן הורו שבכלל מה שאמר ר' שמעון שהכל לפי הדלקה הרבה ענינים שלא הזכרנו כגון שלא היה שם הפסק ולא שיעור הרחקה אלא שהדליק בשלו אפשר שהדליקה כל כך מעוטה שאין לחייב בה וכן הרבה דברים כיוצא באלו:

המשנה הששית והכונה לבאר בה ענין החלק הששי ואמר על זה המדליק את הגדיש והיו בו כלים ר' יהודה אומר ישלם כל מה שבתוכו וחכמים אומרים אינו משלם אלא גדיש של חטים או גדיש של שעורים היה גדי כפות לו ועבד סמוך לו ונשרף עמו חייב היה גדי סמוך לו ועבד כפות לו ונשרף עמו פטור ומודים חכמים לר' יהודה במדליק את הבירה שמשלם כל מה שבתוכה שדרך בני אדם להניח בבתים אמר הר"ם כשהדליק בתוך שלו והלכה ואכלה בתוך של חברו בכגון זה חכמים אומרים אינו משלם אלא גדיש אבל לא כלים אבל משערין מקום אותם הכלים והוא מלא גדיש אבל אם הדליק גדיש חברו משלם כלים שבתוכו ובלבד כלים שדרכן להניח בגדיש כגון המחרישות והמזרה אבל זולת אלו המינין מן הכלים אינו חייב אלא בשיעור גופן מן הגדיש כמו שזכרנו ואם הדליק את הבירה ישבע בעל הבירה על מה שהיה בתוכה שבועה בתורה וישלם המדליק כל מה שישבע עליו ובלבד שיהא אמוד שיש לו כמה שטען שאבד בתוך הדליקה ואין הלכה כר' יהודה:

אמר המאירי המדליק את הגדיש והיו בו כלים ר' יהודה מחייב אף על הכלים שהוא מחייב על נזקי טמון באש וחכמים אומרים אינו משלם אלא גדיש של חטים או גדיש של שעורים לפי מה שהיא אם חטים חטים ואם שעורים שעורים אבל על מה שבתוכו פטור שנאמר או הקמה מה קמה בגלוי אף כל גלוי:

היה גדי כפות לו ועבד סמוך לו ונשרף הכל הגדי והגדיש והעבד חייב על הגדי ועל הגדיש שהרי אינו חייב במיתה על העבד הואיל והיה לו לברוח היה עבד כפות וגדי סמוך לו קם ליה בדרבה מיניה על העבד ואע"פ שלא התרו בו ואין כאן מיתה מ"מ דין מיתה יש כאן כמו שהתבאר ופטור על הכל הא אפילו בגדי סמוך אומרים שהיה לו לברוח ואין בו תשלומין ומה שאמרו בפרק שני כ"ז א' שאם הניח עליו גחלת ונשרף חייב בשאינו יכול להסירו ואע"פ שיש פירושים אחרים במשנה זו הן לחייב על הגדי בסמוך הן לדברים אחרים זה עיקר וכבר הארכנו בה בפרק שני ובארנו שם שמשנה זו שנויה לדעת האומר אשו משום חציו:

ומודים חכמים לר' יהודה במדליק את הבית כגון שנכנס שלא ברשות והסיק את האור והודלק ברוח מצויה שמשלם כל מה שבתוכו שכן דרך בני אדם להניח בבתים:

זהו ביאור המשנה והלכה כחכמים וכבר ביארנוה בביאור יותר מרווח בפרק שני ודברים שנכנסו תחת משנה זו בגמרא אלו הן:

זה שאמרו חכמים שהוא פטור על טמון באש בכל הכלים דוקא במדליק בתוך שלו והלכה ודלקה בתוך של חברו אבל אם הדליק בתוך של חברו חייב אף לדעת חכמים בכלים שדרכן להטמין בגדיש כגון מוריגים וכלי בקר ופטור בשאר כלים:

כל שפטרנו בטמון באש רואין מקום הכלים הטמונים כאלו הם תבואה ממין הגדיש וכל שהכלי שוה יותר על התבואה משלם דמי התבואה: