מאירי על בבא קמא קטז

שומא זו שהזכרנו שהיא בששים לא סוף דבר בנזקי ממונו אלא אף בנזקי גופו ר"ל במה שמזיק בגופו מעתה אדם שקצץ אילן של חברו או השחית פירותיו המחוברים וצריכים לקרקע שמין אותם בששים על הדרך שהזכרנו בנזקי בהמתו ומ"מ בפירות גמורים ואין צריך לומר בתלושים שמין אותם על פי עצמן אם כן למה אמרו באילן עצמו ששמין בששים והלא כפירות גמורים הם יראה לי מפני שמ"מ צריך הוא לקרקע ואילן שאמרנו דוקא באילן בינוני אבל אילן החשוב במינו כגון זה שנאמר עליו בסוגיא זו דיקלא פרסאה שמין אותו על גבי שדה שניטע בו ולא בששים ולענין פירוש קשבא הוא דקל זקן ותילתא הוא דקל בחור כמו שאמרו בפרק החובל צ"ב א' חזא תילתא ביני גופני:

גדולי המחברים נוטים בזו לדרך אחרת ונראה שלדעתם אילן עצמו אינו בדין זה אלא ששמין אותו בפני עצמו ולא נאמר לדבריהם דבר זה אלא בפירות אילן שאם אכלתם בהמתו או קצצם הוא לחברו אם פירות של אילן בינוני הוא שמין אותם בששים ואם של אילן חשוב שמין אותם על גבי האילן:

כל פירות שאינן גמורים שאכלתם בהמתו או דרסם הוא הואיל והקלנו עליהם לשומם בששים מחמירין בהם מצד אחר ורואים אותם כאלו נגמרו ושמין כמה קרקע בששים של ערוגה זו נפחת מדמיו בחסרון פירות גמורים שבערוגה זו ואין כאן חומר למזיק אע"פ שאפשר שהם נושרים ברוח שהכל נבלע בשומא שהלוקח שם בעצמו ונותן עיניו בכל: