מאירי על בבא בתרא ח

המשנה השניה והכונה לבאר בה ענין החלק השני בשלא רצה האחד לבנות ובנה האחר מעצמו על איזה צד יתגלגל אחר הבנין חיוב תשלומין לחברו ואמר על זה המקיף את חברו משלש רוחותיו וגדר את הראשונה ואת השניה ואת השלישית אין מחייבין אותו ר' יוסי אומר אם עמד וגדר את הרביעית מגלגלין עליו את הכל אמר הר"ם מה שאמר ר' יוסי אם עמד וגדר את הרביעית וכו' בין שהיה זה שגדר הרביעית אותו שגדר השלש רוחות בין שהיה האיש ההוא שהוקף משלים רוחותיו הוא שהקיף רוח רביעית כיון שנבנית הרביעית ונגמרה התועלת לדעת ר' יוסי מגלגלין עליו את הכל וענין הגלגול שיראה כמה הוציא בארבע הרוחות ומשלם החצי וזה הבנין הוא כשיהיה לצד רשות הרבים וכל זה שלא בנה הרוח הרביעית אינו חייב כלום לפי שלא הגיעה לו תועלת שהרי קרקעו פתוח כמו שהיה והלכה כר' יוסי:

אמר המאירי המקיף את חברו משלש רוחותיו וגדר את הראשונה ואת השניה ואת השלישית אין מחייבין אותו ר' יוסי אומר אם עמד וגדר את הרביעית מגלגלין עליו את הכל משנה זו וסוגיא שלה מבולבלת ביד מפרשים בהרבה פנים וקבלנו פירושה על אחת מארבעה דרכים הראשונה לגאוני ספרד והוא שדעתם במשנה זו שמתורת היזק ראיה אנו באים עליה ואין הפרש לדעתם בביאור משנה זו בין מקום שנהגו לגדור למקום שנהגו שלא לגדור שאין היקף זה עשוי לעיקר היזק ראיה והוא היזק ראיה שמזה לזה אלא מהיזק ראיה של בני רשות הרבים ומעתה אם נהגו לגדור הרי מ"מ נתרצו זה בזה שלא לעשות מחיצה ביניהם ומחיצות אלו שבין חיצון לבני רשות הרבים אינו כופה החיצון את הפנימי בהם מן הדין שאף הוא אומר איני קפיד בהיזק זה ואין כפיה מן הדין אלא ביניהם למנוע ראייתו של זה בשל זה ואם לא נהגו לגדור שאין כופין זה את זה לעשות מחיצה בין שניהם אין צריך לומר שאינו כופהו מתחלה בהיקף שבינו לרשות הרבים ומ"מ הואיל ומהנהו והגיעו חסרון בסבתו כמו שיתבאר מגלגלין עליו את הכל ולא נאמר במקום שאין כופהו מן הדין שזה בונה משלו ואינו כופהו לפרוע אלא בשלא ההנהו או שההנהו ולא הגיעו חסרון בסבתו של זה:

ומעתה נתחיל בביאור המשנה לדעתם והוא שאמר המקיף את חברו משלש רוחותיו שהיתה שדה המוקף מובלעת בין שלש שדות של מקיף אחת לדרומו ואחת לצפונו ואחת למזרחו על הדרך שאתה מבין בצורה זו וגדר המקיף בינו ובין בני רשות הרבים בכל שלש צדדין והרי שמנע אף מחברו היזק ראיה של בני רשות הרבים משלש צדדין אין מחייבין את המוקף בכלום שהרי אף זה אומר לו אע"פ שנמצאת חסר בסבתי בהוצאה שהרי אילו היו שדותיך סמוכים ולא היה זה שלי באמצע לא היית צריך להיקף מרובה כל כך מ"מ לא נהניתי בהקפתך שהרי עיקר הזק ראיה שלך לא נפקע בכך ואף של רשות הרבים לא נפקע מכל וכל שהרי רואין בה דרך צד רביעי ר' יוסי אומר אם עמד וגדר את הרביעית מגלגלין עליו את הכל פירשו בגמ' לדעת ר' יוסי לפי גירסתם בין שעמד מקיף בין שעמד ניקף שאם בעמד ניקף הרי גלה בדעתו שנוח לו בהקפתו ומשתמש בה ואם עמד מקיף הרי מ"מ ההנהו ונמצא זה נהנה וזה חסר וכל שזה נהנה וזה חסר מגלגלין עליו את הכל ופירש רב הונא בגמרא לדעת ר' יוסי הכל לפי מה שגדר ר"ל שמחייבין את הניקף לשלם מה שהגיע לו מהוצאת הבנין כלו ויראה לי שלא בכלו דוקא אלא על הדרך שהיו חולקין ויצאה זו ביניהם אילו עשאוה מתחלה כאחד לפי ענין השדות והלכה כר' יוסי וכדעת רב הונא על הדרך שביארנו ולמדת מ"מ לפי מה שכתבנו שכל שאינו חסר בכך כגון שהיתה שדהו של זה המקיף סמוכה לרשות הרבים וזו של מוקף פנימית לו אע"פ שנהנת הפנימי בגדרו של חיצון הואיל ומ"מ אין המקיף חסר בסבתו שהרי לא גרם לו הקף מרובה כלל אין מחייבין אותו ואף במקום שנהגו לגדור שהרי עיקר היזק ראיה שלו ואותו שכופה את חברו עליו לא נסתלק ואותו של בני רשות הרבים כבר ביארנו שאינו כופה עליו אלא שאחר שגדר מגלגלין עליו חלקו מצד שנהנה זה וזה חסר זהו פירוש גאוני ספרד ופסק שלהם:

אבל גדולי המחברים פירשוה בהיקף שבינו לבינו ואף הם חדשו בדין זה שאין מגלגלין עליו את הכל אלא שהיה מקום המחיצות של שניהם והואיל והניחו המוקף לבנות בשלו אף ההוצאה מתגלגלת עליו מכל וכל עד גובה ארבע אמות אבל אם בנה הלה בחלקו לבד הואיל ואין זה יכול להשתמש בכותלים אין מגלגלין עליו אלא דבר מועט:

וסוגית פרק כיצד הרגל ב"ק כ' ב' מעקרה על פירוש זה שכתבנו בשם גאוני ספרד במקצת והוא שנראה שמצד נהנה וחסר אנו באין בה אלא שחולקת עמה שבאותה סוגיא הביאו לדעת ר' יוסי שאין מגלגלין אלא בעמד ניקף וכנסחת גדולי הצרפתים על הדרך שיתבאר בסמוך ומפרשים אלו גורסין לדעת ר' יוסי בכאן בין שעמד מקיף בין שעמד ניקף אלא שזה דרך התלמוד להיות הגרסאות מתחלפות תמיד ממסכתא למסכתא ומ"מ קשה לי מאחר שאנו באים בחיוב גלגולו מצד שזה נהנה וזה חסר היאך מגלגלין עליו יותר ממה שלא חסרו יתן לו בכדי חסרונו ודיו ועוד קשה לי לדעת זה במעשה של רוניא הואיל והקיפו רבינא מארבע רוחותיו מה הוצרכו להמתין בחיובו עד שגלה דעתו שנוח לו בכך ויראה לי בשטה זו שלא נאמר במעשה של רוניא מה שאירע שם מגלוי הדעת אלא דרך ספור ומעשה שהיה לא שגלוי הדעת זה חדש כלום בדין זה ולא היה הענין אלא שהיה גס בו מתוך שהיה אריסו והיה מחזר עמו שלא לבא עמו לדין ושיתפייס עמו עד שהיה זה אומר שלא נהנה בכלום ומתוך כך רצה להראותו שהוא נהנה כדי לרצותו שיפרעהו בלא בית דין וכשראה שלא ניסת לו קבל עליו לבית דין וכן הדעת נוטה וכי איזה גלוי דעת הוא אם היה גוער במי שמזיקו ועוד אף רבא היאך לא היה דנו לחיוב לאלתר אלא שמ"מ עיקר הדין בחיובו מצד שהקיפו מארבע רוחותיו היה אלא מתוך שראה רבא שאף רבינא לא היה רצונו לבא לדין עמו סייע עמו בכך ונתן עצה לרוניא להתפשר עמו:

הדרך השני לגדולי הרבנים ואע"פ שבקצת פירושיהם נמצאו דברים חצים אמורים לשטה אחת וחצים לשטה אחרת מ"מ המכוון בדבריהם הוא שהם פירשוה מצד היזק ראיה הגמור ר"ל שבינו לבינו ובמקום שלא נהגו לגדור או בסתם בקעה ואחר שהם מפרשים אותה בעיקר היזק ראיה והוא ראיה שממנו לחברו אתה צריך לפרש בהיקף זה שהקיף בינו לבין חברו ואמר שאם גדר את הראשונה ואת השניה ואת השלישית אין מחייבין אותו מטעם שלא נהגו לגדור והם גורסין בגמרא לדעת ר' יוסי שבעמד ניקף לבד וגדר את הרביעית הוא שמגלגלין עליו את הכל הואיל וגלה בדעתו שנוח לו בכך הרי הוא כמי שנתרצה בבנינו של זה והרי הוא כאלו עשאו בשליחותו הא אם עמד מקיף אין מגלגלין עליו בכלום עד שיראה לנו גלוי דעתו מצד אחר ופסקו כר' יוסי ומ"מ כל שגלה דעתו מצד אחר אף בעמד מקיף מגלגלין עליו והוא שהוצרכו במעשה של רוניא לגלגל עליו גלוי הדעת מצד אחר שאלמלא גלוי דעתו לא היו מחייבין אותו מצד ההקף שהרי עמד מקיף היה:

ויראה לי לשטה זו שאף בעמד מקיף לבד בלא גלוי הדעת שמצד אחר יש צדדין שנגלגל עליו את הכל שאף בזו יש בה צד שיש כאן גלוי דעתו של מוקף וכגון שהמקיף אין לו שדה מאותו הרוח רביעית והיה בידו של זה לעכב שלא לגדור מצד רביעי שמא יארע לו מקח באותו צד והכותל מפסקת ואם תשיבני ממה שאמרו ברבינא שהקיף את רוניא מארבע רוחותיו והצריכוהו לפייסו והודיעוהו שאם לא פייס היו מגלגלין עליו את הכל ומ"מ לא דנוהו כך אלמלא שגלה דעתו מצד אחר שנוח לו בבנין נראין הדברים שהיו לרבינא ארבע שדות לסביבותיו של רוניא ולא היה בהקפו גלוי הדעת אצל רוניא שהרי לא היה יכול לעכבו מלבנות הא כל שאין למקיף שדה ברוח רביעית והלה מניחו להקיף מגלגלין עליו את הכל ויראה לפי שלא מטעם נהנה וחסר באין עליה אלא מן הדין ומ"מ קשה לי אם מן הדין אנו באין עליה ולא מטעם נהנה וחסר מה לנו ולגלוי דעתו ואפי' גלה דעתו שנוח לו בכך אין לנו לחייבו מן הדין אלא שמתוך כך פירשנו שטתם שכל שגלה דעתו הרי הוא כנתרצה בכך ומ"מ הם משתפים בה דין נהנה וחסר וכעדותה של סוגיא האמורה בפרק כיצד הרגל ואין מחייבין בגלוי הדעת שנוח לו בכך אא"כ יש הנאה לזה וחסרון לזה:

הדרך השלישית לחכמי הראשונים שבקטאלונייאה והוא שאף הם באים עליה מצד היזק ראיה ובעיקר היזק ראיה שממנו לחברו וההקף בין חיצון לפנימי כדברי חכמי הצרפתים אלא שהם מפרשים אותה במקום שנהגו לגדור והיה כופהו לגדור מן הדין ולא באה משנה זו אלא להודיע שאם עמד זה וגדר משלש רוחות בהבטחה שזה יפרע לו חצי הוצאתו אין מחייבין את זה בכלום הואיל ולא נשאר גדור מכל וכל ואע"פ שבחצר אין מדקדקין בכך וכופהו במחיצה שבינו לבינו אע"פ שנשאר פרוץ לרשות הרבים סתם חצר סתומה היא לרשות הרבים ואע"פ שזו פרוצה עומדת היא ליסתם ומ"מ אף בזו אם תבעו מתחלה כופהו ובצד רשות הרבים יסתום אם ירצה אבל מ"מ כשקדם זה וגדר אין מחייבין אותו וכשנגדרה הרביעית מיהא מחייבין אותו והם גורסין כגאוני ספרד שלדעת ר' יוסי אף בעמד מקיף מגלגלין עליו את הכל ולא היו חכמים חולקין עליו אלא מטעם שמאחר שקבל עליו בהוצאת השלשה ויצא זכאי קם דינא ולדעת ר' יוסי שהלכה כמותו הדר דינא:

זו היא שטת פירושם ואין הדברים מתישבין עלי ומהיכן יצא לומר שכל שהוא כופהו לעשותו אם קדם הוא ועשה לא יכריחהו בפרעון ההוצאה ואפילו היה לו לזה שדה ברוח רביעית שיש עליו עדיין היזק ראיה שלו מ"מ יהא אף הוא כופהו בכך ויראה לי שזה קדם וכנס בשלו ומאחר שאין לו לזה בכותלים כלום אין מגלגלין עליו עד שיהנה בחסרונו של זה וחזר הענין לצד נהנה וחסר שתלוי בגלוי הדעת והוא הוא מעשה של רוניא:

ונמצאת למד לדעת כולם ששמועה זו מצד היזק ראיה היא מתפרשת אם מהיזק ראיה של בני רשות הרבים אם מעיקר היזק ראיה שמזה לזה על הדרכים שביארנו ומ"מ קשה לי לדברי כלם מהו שנתגלגל בכאן אגר נטירא לדעת תנא קמא וכן שאמרו בפרק כיצד הרגל עליה לדידי סאגי לי בנטירא בר זוזא ומה ענין נטירא בר זוזא להיזק ראיה ומ"מ אפשר לפרש שכל שיש שם שומר העוברים מתיאשים ואין נותנים עיניהם לשם או שמא כך פירושו אין גלוי הדעת שלם מצד היזק ראיה אלא מפני שיש בזה קצת שמירה ומ"מ יראה לי שזו היא שהביאה גדולי המפרשים לפרש שמועה זו בדרך אחרת על הדרך שאנו מזכירים עכשו:

הדרך הרביעית לגדולי המפרשים והוא שלא באו לדעתם בשמועה זו מצד היזק ראיה כלל ואע"פ שבענין היזק ראיה היא שנויה מתגלגלת היא על ידי מה ששנה בראשונה אם רצה כונס בתוך שלו וכו' ועיקר משנה זו מיהא במקום שלא נהגו לגדור ואין לו הכרח על חברו לא בינו לבינו ולא בינם לבין רשות הרבים לא מתחלה ולא בסוף אלא שהיא שנויה לענין נזקי בהמות ובמחיצה עשרה ואף הם מפרשים שכל גדר שלשה זה (שאנו) [שאין] מחייבין אותו מפני שלא חסרו בכלום שאף בלא הוא היה צריך לכך ואלו היה לו שדה ברוח רביעית אפילו הקיפו אין מגלגלין עליו כלום שמאחר שכן אף בזה לא חסרו ולא נאמר לגלגל עליו חיוב מצד היקף רביעית אלא בשלא היה לו שדה מאותו רוח והקיף בו לצרך חבירו לבד וזו שאמרו על רבינא שהקיף את רוניא מארבע רוחות וחייבוהו בכל אף רבינא לא היה לו שדה ברוח רביעי ומה שאמרו אקפיה מארבע רוחותיו ר"ל בהקף גדר לא הקף שדות:

וקשה לי לדבריהם והיאך לא חסרו מ"מ והלא גרם לו הקף יתר ועל הדרך שאמרו בפרק כיצד הרגל את גרמת לי הקפא יתירא ויראה לי שהם מפרשים את גרמת לי הקפא יתירא שלא נצטרכה לי כלל ולא עשיתיה אלא בשבילך וכן פירשו במה שאמרו מגלגלין עליו את הכל במה שגדר דוקא במה שכנגד שדהו ולא מחצה למחצה דוקא וכבר רמזתיה למעלה על הדרך שכתבתי וממה שקשה לי לפירוש זה שאם כן מה הטעם למי שאומר דוקא בעמד ניקף ולדבריהם עיקר הדברים בעמד מקיף שכל שעמד ניקף הרי מ"מ אין חסרון למקיף כלל ומ"מ יראה שאין חוששין לזו הואיל וחלוק זה לא נאמר אלא לדעת חייא בר רב שאין הלכה כמותו שלדעת רב הונא אין חלוק בין תנא קמא ור' יוסי אלא בין גלגול כל ההוצאה לגלגול דמי קנים בזול וכל זה אינו שוה לי שהרי מ"מ לענין פסק בין עמד מקיף בין עמד ניקף חייב ולדבריהם עמד ניקף למה והרי מ"מ לא חסר המקיף בזה כלל הואיל ואין בזה אצלם גרמת היקף יתר אלא שיראה לדעתם שכל שמגלה דעתו שרוצה להשתמש בבנין הראשון עד שמשלים מה שחסר לו ממנו אין צריך בו לנהנה וחסר וא"כ עיקר הדין של נהנה וחסר אינו אלא בעמד מקיף:

ואף הם מגלגלים על עצמם קושיות מצד אחר ממה שאמרו בתוספתא ב"מ פי"א ה"י כופין בני בקעה זה את זה לעשות חריץ ובן חריץ ר"ל בינו לבינו וכן אמרו ק"ז ב' במוכר חצי שדה לחברו ומקבל עליו מקום הגדר חריץ ובן חריץ ואחר שיש שם גדר וחריץ מה לו עוד להקף שמבחוץ ושמא חריץ ובן חריץ אין שמירתם מספקת מכל וכל אלא שמועלת שלא ליכנס שם להדיא ואף אותה שאמרו ומקבל עליו מקום הגדר שמא אם ירצה לעשות גדר משלו יעשהו ומ"מ הם מחזרים לפרש מתוך קושיא זו שמקיף זה בינו לבינו גדר ובמקום שלא נהגו לא בגדר ולא בחריץ ותוספתא במקום שנהגו מיהא בחריץ ואף בזו הם מגלגלים על עצמם קושיות שאין צריכות לדעתי והוא שמקשים על עצמם אם לא בגדר המקיף מבחוץ הרי זה שוטה שיגדור עצמו מבפנים ולא מבחוץ ולדעתי אין זה קושיא שמא שתי שדות אלו מקום מרעה שלהם והנזק מצוי מזה לזה תמיד יותר מנזק בני רשות הרבים וכן מה שהם מקשים על זה אם הוא נגדר מבחוץ כשיגדור את הרביעית מה לו לגדור כנגד האמצעי לא יגדור אלא כנגד שלו איני מבין והיאך יהא זה שימור אם לא יגדור אף כנגד חלק חברו אחר שמשלש רוחותיו הוא מקיפו ומ"מ הם סותרים את דבריהם בטענה חזקה והיא ששמועת חריץ ובן חריץ נשנית בתוספתא עם הדברים שאינן תלויות במנהג אלא הלכות פסוקות כמו שאמרו כופין בני מבוי זה את זה לעשות לחי וקורה ובני הכנסת זה את זה לעשות ספר תורה והם מחזרים לתרצה בדברים אחרים שאינן נראין ועיקר הדברים לשטה זו לדעתי הוא מה שכתבתי שאין שמירת חריץ ובן חריץ מספקת מכל וכל ולא עוד אלא שלדעתי חריץ ובן חריץ לא בין אדם לחברו הוא אלא חריץ לשפת כל הבקעה בין כל הבקעה לבין רשות הרבים:

ומאחר שפסקנו כר' יוסי ולדעת רב הונא אתה מבין בכל שטה ושטה איזהו פסק שלה ואין תועלת בכפול דברים שלא לצורך:

כבר ביארנו למעלה בשטה שלישית דעה קצת מפרשים במחלקתם של תנא קמא ור' יוסי שהוא תלוי בענין קם דינא והדר דינא שלדעת חכמים אין מגלגלין עליו את הכל שמאחר שכבר עמד בבית דין על שלש הכותלים ויצא פטור קם דינא ואין חיובם מתגלגל עוד עליהן ולדעת ר' יוסי הדר דינא וכל שיתחדש שם היקף רביעית הדר דינא וחיוב כלן מתגלגל ובא יש מקשין בזה והיאך אנו פוסקים כאן הדר דינא והיא במסכת יבמות פרק החולץ ל"ז ב' בענין ספק ויבם פסקו גדולי הפוסקים קם דינא והוא שאמרו שם שאם מת האח ונשאר אחיו היבם ורוצה לירשו ובא אדם שהוא ספק אם הוא בן המיתנא או בן היבם וספק אומר בריה דמיתנא אנא והיבם אומר בראי דידי את ממון המוטל בספק הוא וחולקים ואמרו שם עוד מת היבם אח"כ ובא הספק לבני היבם אחר שחלק עם אביהם בנכסי המת מה נפשייכו אי אחוכון אנא הבו לי מנאתי ר"ל והוא יחזיר חלוקתו שמנכסי המת וכגון שחלקו בנכסים אלו מרובה ואי בריה דמיתנא אנא הבו לי מאי דפלג אבוכון בהדאי ונחלקו שם ר' אבא ור' ירמיה ר' אבא אמר קא דינא ור' ירמיה אמר הדר דינא ופסקו גדולי הפוסקים כר' אבא וא"כ קשיא הלכתא אהלכתא ומתוך כך פסקו הרבה מן הגאונים שם כר' ירמיה ומ"מ מה נעשה לגדולי הפוסקים שפסקו כר' אבא ולא ראיתי בזה בדברי המפרשים תירוץ מספיק כלל ומ"מ יראה לי שלא נאמר קם דינא אלא בדין הניתן בדבר שיש בו ספק ושהוא דבר שאי אפשר לבא לידי בירור ואע"פ שמכח מה נפשך מיהא ראוי לשנות את הדין לאיזה צד מ"מ הואיל ואין כאן בירור לאיזה צד קם דינא בכל צד שהוא נאמר כענין חד דאתי מכח ארבעה האמור בסוף כתובות ק"ט ב' וביבמות וכעין מה שכתבנו בבבא קמא סוף פרק הכונס ס"ב ב' באריסו של בר זיזא שאמרו לו מה שנתת על פי בית דין נתת והטעם מפני שלא נתברר אם של אריס היו אם של בר זיזא היו וכי אלו נודע בבירור שהדמים היו של אריס לא היינו מוציאים אותם מבניו של בר זיזא אבל זו שהחיוב בא לידי בירור ע"י גלוי הדעת אין ספק שחזר הדין ולא ראי זה כראי זה כלל וכעין מה שאמרו סנהדרין ל"א א' כל זמן שמביא ראיה סותר את הדין וכמו שאמרו בפרק חזקת הבתים ל"א א' בענין מחזיק אומר של אבותי ומערער אומר של אבותי והביא המערער עדים והפקענו את המחזיק מחזקתו ואח"כ הביא המחזיק הראשון עדי אבות ואמרו שם אנן אפקיניה ואנן מהדרינן ליה ולזילותא דבי דינא לא חיישינן: