מאירי על בבא בתרא ז

כבר ידעת בהרבה עברות שמדרכי השם בעונשיהן שלא להספיק בידו לעשות תשובה לרוב הפלגת המרי וכבד רוע הפעלה היוצאת ממנו ומ"מ כל שעשה תשובה מ"מ אין הפרגוד ננעל בפניה לעולם וכבר ביארנו דבר זה בארכה בחיבור התשובה כל שנתברר לחכם או למוכיח או למנהיג על איזה שהוא מזה הכת אין ראוי לו להשיאו עצה למרוק חטאיו ולהדריכו בדרכי התשובה אלא יתנהג בו במדת קונו והוא שאמרו לא נענש דניאל בירידתו מגדלתו או בהשלכת לגוב אריות אלא מפני שהשיא עצה לנבוכדנאצר דכתוב להן מלכא מלכי ישפר עלך וחטאך בצדקה פרוק ועוייתך במיחן עניין ומ"מ כל שהוא מוטבע בעשיית המצות אפילו באותן שהנשים חייבות בהן לבד אי אפשר להיותו מזה הכת רק על צד רחוק וברוך בעל המאזנים:

כבר בארנו במשנה שכל שהוא נודע ומבורר אצל עדים שהוא משותף בין שנים אע"פ שישנו עכשיו ברשות אחד מהם אינו יוצא בחזקת חברו ואין לו בה חזקה אא"כ הביא ראיה שמכרה או נתנה לו או לאחר חלוקה ר"ל שאם נודע שחלקו הרי הוא כשאר מטלטלין בחזקת אותו שהם תחת ידו ומ"מ כתבו גאוני ספרד שלא נאמר כן אלא שנתברר שבשעה שהעמידו זה בדין על אותן הדברים היו אותן הדברים ברשותו של זה ולא היה יכול לטעון אינן בידי אבל אם אין עדים בכך אע"פ שיש עדים שקודם לכן ראו אותם הדברים בביתו הואיל ואפשר לו לומר לא היו דברים מעולם אלא שכבר החזרתי כשהוא אומר שלי הם או ממך לקחתים נאמן ובשבועה טען ואמר של שתוף הם אלא שאני מעכבם מצד שאני פרעתי הוצאת הכותל אע"פ שהוא בחזקת שנתן כמו שיתבאר יש שכתב שהוא נאמן בשבועת היסת הואיל והיה יכול לטעון לא היו דברים ויש חולקין בזו הואיל וחזקה שנתן:

לפי מה שכתבנו ראוי לשאול שהרי בפרק חזקת הבתים מ"ב ב' אמרו שהשותפין יש להם חזקה זה על זה ומ"מ יש שפרשוה בשלא נודע שתופו לעדים או שלא נודע שהוא ברשותו ומתוך שיכול לומר אין אנו שותפין בה יכול לומר לקחתים ממך ויש שפרשוה דוקא בקרקעות ובחזקת שלש שנים שכיוצא בזו ודאי קפדים זה על זה אבל במטלטלין שחזקתם לאלתר לענין שתוף אינה חזקה:

כבר בארנו במשנה לדעת גאוני ספרד שאין חזות מועיל בו ומ"מ יש מקומות שנוהגין ביניהם שהחזות מועיל בו ודנין לפי המנהג הקבוע לשם ויש מקומות שנוהגין בחלון סתום על ראש הכותל:

הרי שנפל כותל חצר שיש בו חזות לדעת האומר שהחזות מועיל בו או שהיה ידוע על הכותל מ"מ שהוא לאחד מהם ואמר בעל הכותל לחברו נחזור ונבנה הכותל בשתוף בנין ובשתוף מקום יש מי שאומר שאינו כופה בזה את השני אלא החזיק הלה בכך ויחזור לבנותה עמו במקום שהיתה ומביאים ראיה ממה שאמרו למעלה שכל שנתרצו לחלוק במקום שאין בו דין חלוקה שהלך זה והחזיק וכן הלך זה והחזיק אין אחד מהם יכול לחזור ואין זו ראיה כלל ואדרבה חוב היה עליו כמו שכתבתי למעלה וכל שנפל ודאי והיה בידו של זה ספק לעשות כופהו ובונין בשתוף וכך נראה ברור: