מאירי על בבא בתרא עג

זה שכתבנו נאכל עשרה במפוזר ושלא הוציאו האחרים שהחזיק פירושו אף בקרקע הואיל ושדה זה עיקרו לאילנות נמשך הקרקע אחר חזקת האילנות אבל שדה לבן שהיו בה אילנות אין אכילת האילנות חזקה אצל הקרקע והילכך האוכל פירות אילן של חברו שלש שנים וטען שהקרקע שלו אין זה כלום ומ"מ החזיק באילנות ובקרקע הצריך להם לפי מה שהם ר"ל שאם הם שלשה קנה קרקע הצריך להם ואם אינו אלא אחד לא קנה קרקע אלא לכשייבש ילך לו ואם טען שהוא מכר לו האילן וקרקע הנטוע בו לעולם קנה המקום שהוא נטוע בו כעובי האילן עד התהום ואע"פ שהקונה אילן אחד בסתם לא קנה קרקע וכשיקצץ או ייבש ילך לו זה שבא מחמת טענה וטוען שקנה האילן ומקומו לעולם קנה ומ"מ אם לא טען אלא קנין האילן אין לו קרקע ולכשייבש ילך לו שאין חזקתו מועלת לו יותר ממכירה ודאית והוא שאמרו למטה דוקא בבא מחמת טענה ר"ל שטוען שמכר לו האילן ומקום הנטוע בו לעולם אף לאחר מיתת האילן וקציצתו:

מעתה החזיק אחד באילנות ואכל פירותיהן ואחר החזיק בקרקע וזרעו ואכל צמיחותיו וכל אחד משניהם טוען שהכל שלו זה שהחזיק באילנות קנה אילנות וחצי קרקע ולא חצי קרקע דוקא אלא חלק קרקע והוא כמה שצריך להם והוא מקומן וחוצה להם כמלא אורה וסלו אם הם שלשה ומהם ולמעלה וזה שהחזיק בקרקע קנה שאר קרקע ואם לא החזיק אלא באילן אחד אם טען אף על מקומו קנה מקומו כשיעור עביו עד התהום מצד חזקה שיש עמה טענה... שהיה לו למחות מצד גזלנות מ"מ היה לו למחות ולהודיע בתורת מה בא לידו של זה ושאינו שלו אלא שעל דעת כן הוא מניחו לירד שם ואם לא טען על המקום קנה אילנו לכל ימי חיותו של אילן ולכשיקצץ או ייבש נוטל עציו והולך לו ומ"מ אינו מכריחו לעקור כל ימי חיותו של אילן וזה שאמרו לימא ליה עקור אילנך וזיל פירושו שיאמר לו לכשייבש טול עציך ולך ואע"פ שיש מפרשים אותו אף בזמן האילן אין נראה כן ואף המפרשים כן לא אמרוה אלא דרך פירוש סוגיא אבל לא לענין פסק וכן מה שאמרו למטה לימא ליה לכורכמא רישקא זבינית לך עקור כורכמך וזיל פירושו כשם שלפעמים אדם מוכר מקומות היפים שבקרקעו לזריעת כרכום החשוב שאדם מניחו עד שיגמר כרכמו ואחר שנגמר בשולו אדם מכריחו לעקרו ואין לו לזרוע אחר תחתיו מכח אותו שכירות כך לא נמכר לך אילן זה להיות מקום מטעו מכור לך לעולם אלא לכל זמן שהוא צריך לאילן זה ואם יבש או נקצץ אין לך עוד בקרקע כלום ומ"מ שדה שעיקרו לאילן כגון כרם ופרדס וכיוצא בהם כגון כל מטע עשרה לבית סאה קנה הקרקע בחזקת האילנות כמו שביארנו למעלה:

זה שביארנו בהחזיק אחד באילנות ואחד בקרקע בודאי כך הוא הדין ואף לענין פירוש יש מפרשים כן סוגיא זו ר"ל סוגית זה החזיק באילנות וכו' מאחר ותפש בה לשון חזקה ומ"מ יש מפרשים אותה לענין דין אחר והוא בשנים שלקחו מאדם אחד זה אילנות וזה קרקע וזהו שנתגלגל זו בזוכה באילן על איזה צד הוא זוכה בקרקע וכן הדבר מוכרח לענין פירוש ממה שאמרו למטה פשיטא מכר אילנות ושייר קרקע לפניו לר' עקיבא דאמר מוכר בעין יפה מוכר יש לו קרקע ואפילו לרב זביד דאמר זה קנה אילנות וכו' דוקא בשני לקוחות ודבר זה אנו צריכין לברר את דינו והוא נמצא על שלשה דרכים האחד שמכר את האילנות ושייר קרקע לעצמו והאחד שמכר קרקע ושייר האילנות לעצמו ואחד שמכר את הכל קרקע לזה ואילנות לזה או שהחזיק בנכסי הגר באילנות ולא בקרקע או בקרקע ולא באילנות או שהחזיקו שנים זה בקרקע וזה באילנות וצריך שתדע לשיטתנו שהוזכרו בסוגיא זו דברים שאין פירושן כפשטן והוא מה שאמרו בה לימא ליה עקור אילנך וזיל שאין פירושו עקירה לאלתר אלא לאחר שייבשו ועיקר קושייתו אם מכר קרקע לזה ואילנות לזה ודעתך לומר שאין לבעל האילנות בקרקע כלום אם כן לכשייבשו יאמר לו עקור אילנך וכו' כלומר טול עציך ולא תטע אחרים במקומן ואין זה מכירת אילנות ואע"פ שהקונה אילן אחד או שנים בשל חברו אין לו קרקע מ"מ זה שמכר קרקע לאחד ואילן לאחד יראה (שלא)... מוכר הקרקע לעולם כך הוא מוכר האילן לעולם וכן מה שפירש אח"כ שבעל האילנות קנה חצי קרקע פירושו חלק הקרקע ולא חצי דוקא אלא מה שצריך לו והוא מקומו וחוצה לו מלא אורה וסלו וזה שאמר זה החזיק בקרקע וזה החזיק באילנות בשנים שלקחו מאחד זה אילנות וזה קרקע ופסק רב פפא שהלכה כמותו שאף באילן אחד יש לו קרקע הצריך לו לעולם והוא מקומו וחוצה לו כמלא אורה וסלו:

מכר קרקע ושייר אילנות לעצמו אף זה אפילו באילן אחד או שנים יש לו קרקע הצריך להם ואע"פ שהמוכר בעין יפה מוכר ובלא שום עכוב מ"מ מצד שהאילנות מכחישין את הארץ מתירא הוא שמא לכשייבשו לא יניחהו ליטע אחרים תחתיו ומתכוין לעכב קרקע לעצמו ואע"פ שבמוכר את הבית אמרו שלא מכר את הבור ואת הדות ושהוא צריך אח"כ ליקח לו דרך שאם שייר את הבור ואת הדות לא שייר קרקע הצריך להם והוא הדרך טעם הדבר מתוך שאין הבור והדות מכחישין את הארץ אינו מתירא שיהא בעל הבית בא עליו בעקפין ואינו מכוין לעכב הקרקע הצריך להם: