מאירי על בבא בתרא סו

זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי זה הביא עדים שמאבותיו היה וזה הביא עדים ששני חזקה דר בה הואיל ולא טען שממנו או מאבותיו לקחה הרי זה חזקה שאין עמה טענה כמו שביארנו למעלה ואין מזכין אותו בדין מטעם מה לי לשקר שאין טענת מה לי לשקר כלום במקום שהעדים מכחישים את טענתו הכל כמו שביארנו למעלה ומחזיר קרקע והפירות שאכל ואפילו לא נתברר לנו אכילת הפירות אלא על פיו הואיל והודה מ"מ אין אומרים כבר היה יכול לטעון שלא אכל ומאחר שכן יהא נאמן שמשלו אכל ולא יחזיר את הפירות שהרי מכיון שהודה שאכל נתברר לנו שלא משלו אכל ואין טענת מה לי לשקר במקום עדים:

מערער שבא אצל המחזיק ואמר קרקע זו שאתה מחזיק בו שלי הוא והביא עדים והלה טוען שלך היה ולקחתיה ממך ואבד שטרי וכבר דרתי בה שני חזקה וכשהלך לחזר אחר עדי חזקה לא מצא עדים אלא לשתי שנים הרי הקרקע עם כל הפירות שאכל חוזרת לבעלים חזרת הקרקע שהרי אין לו עידי חזקה וחזרת הפירות שהרי העידו עדים אלו שאכלו שתי שנים שאלו לא היה לנו עדים על אכילת הפירות הואיל ואין טענת חזקתו מבוררת בשקרות היינו אומרים מתוך שהיה יכול לומר לא אכלתי ממנה פירות היה יכול לומר אין אכלית ודידי אכלית ואין כאן מה לי לשקר במקום עדים שאין כאן עדות שאין קרקע של מחזיק אלא שלא מצא לברר טענתו אבל זה כבר יש עדים על אכילתו ואע"פ שהוא מוציאם לתועלתו מ"מ עדות שלהם אינו אלא לנזקו ונעשה סניגורו קטיגורו ואינו דומה למה שאמרו למטה ל"ד א' הכא סהדא לסיועי קא אתי כמו שיתבאר שם ואפילו לא היה לנו על אכילת הפירות אלא עד אחד הרי זה משלמן שאי אפשר לו לומר לא אכלתי שהרי יתחייב שבועה על פי העד שאינו יכול להשבע שהרי מודה לדברי העד שאכל אלא שטוען שמשלו אכל על הדרך שיתבאר למטה בשמועת דנסכא לא טען שלקחה אלא שמודה שהיא שלו אלא שמכרה לו לפירות נאמן ואפילו היו לזה עדים על אכילת הפירות נאמן על מה שאכל אע"פ שעכשו מסלקין אותו שאין אדם חצוף כל כך לירד לשדה חברו שאין לו עליו שום טענה ולאכול פירותיו ונשבע היסת עליהם וכמו שאמרו על הלוקח סלו וכלי הלקיטה בידו ואמר הריני הולך לגדור פירות דקל של פלני שמכרן לן שאם לקטן נאמן אע"פ שאם לא לקטן עדין או לקטן ולא אכלן מסלקין אותו בערעורו של זה מ"מ אם אכלן נאמן ונשבע היסת על הפירות שלקחן ומ"מ אם טען מתחלה לקוחה היא בידי וכשראה שאין בידו עדי חזקה חזר וטען לפירות ירדתי אינו נאמן וכגון זו ודאי אינו חוזר וטוען ונמצא ענין זה חלוק על ארבעה דרכים הראשון שטען לקוחה היא בידו והביא עדים שאכלה שתי שנים ובזו חוזר קרקע ופירותיו לבעלים השני שאין עדים על אכילתו אלא שהוא מודה כן ובזו חוזר קרקע אבל לא פירות שהרי הוא טוען אין אכלי ודידי אכלי ואין כאן מה לי לשקר במקום עדים שלא נתברר שקרות בטענתו ונשבע היסת שמשלו אכל השלישי שלא טען אלא על הפירות ובזו אפילו היו עדים על הפירות נאמן על מה שאכל ונשבע היסת הרביעי שטען תחלה על גוף הקרקע וכשלא מצא עדים חזר וטען שלפירות ירד ובזו אינו נאמן כלל ומשלם:

זה שאמרו בכאן שכל שהוא אומר לפירות ירדתי נאמן ואין אומרים הבא שטרך שאין דרכן של בני אדם לכתוב שטר על הפירות יש לשאול שהרי משכנתא דסורא אינה אלא לפירות ושטת התלמוד שהיו נוהגין בה לכתוב שטר עליה ומ"מ יראה שכל שהוא לזמן מרובה אדם עשוי לכתוב שטר אף על הפירות אבל זו נראה שאינו טוען על מכר אחד לזמן מרובה אלא שטוען שבשנה ראשונה מכר לו את הפירות ושבשניה חזר ומכרן וכל שבזמן מועט אין אדם עשוי לחוש לשנוי רצון ואין אדם עשוי לכתוב עליהן שטר אבל כל שטוען למכר זמן מרובה יראה שאף לפירות צריך לברר אכילתו ואף לזמן מועט יראה לי שלא אמרו נאמן אלא כשאכלו בפרסום וכדרך שאדם משתמש בשלו וזהו כדרך שאמרו בדקל דנקיט מגלא ותובליא בידיה והם הסל וכלי הלקיטה שכל כיוצא בזה הדבר מפורסם והוא עושה כדרך שאדם עושה בשלו אבל כל שאינו בדרך זה אין דנין כן ואין זה כשאר מטלטלין שהם בחזקת שהם תחת ידו ולא עוד אלא שיראה לי שכל שאדם רואה שרבו הרמאין כגון דורות הללו אף בפרסום ואף לפירות של זמן מועט יברר אכילתו שאף המוכר אינו מעיז פניו לומר לא מכרתי ואין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות:

זה שאמרנו במי שאומר הריני הולך לגדור דקל של פלני שמכרן לי שאם לקטן ואכלן פטור דוקא על הפירות והוא [שאמר] ואגדריה לדקלא דפלניא שלקיטת התמרים נקראת בלשון תלמוד גדירה אבל על גוף הדקל אינו נאמן ויביא ראיה או ישלם שכל שבגוף הדקל ודאי אדם עשוי לכתוב שטר עליו ומתוך כך הזהר שלא לגרוס כגירסא הכתובה במקצת ספרים ואגזריה לדיקלא וכו' אלא ואגדריה ועל הדרך שפירשנו ומ"מ גדולי המחברים כתבוה אף בגוף הדקל שמכיון שנכרת הרי הוא כשאר מטלטלין ולא יראה לי כן שאם כן לא היה תופס לדעתי מגלא ותובליא אלא לשון נרגא ולשון קטלא וכמו שאמרו בפרק כל הנשבעין מ"ו א' בנסחאות מדוייקות האי מאן דנקיט נרגא ואמר איזיל ואקטליה לדיקלא דפלניא ואשתכח דקטיל ושאדי לא אמרינן דהוא קטליה עביד איניש דגזים ולא עביד והרי נשתנה הלשון לנרגא ולקטלא ועוד שאם כדבריהם למה הוצרכנו לטעם עביד איניש דגזים וכו' נאמינהו שלא קצץ מתוך שיכול לומר שקצץ ושלו קצץ ועוד שבפרק החובל אמרו שורי הרגת נטיעותי קצצת אתה אמרת לי להרגו אתה אמרת לי לקצצן פטור והקשה א"כ לא שבקת חיי לכל בריה והעלינו שם שכל שיש עדים בדבר שאין שם מתוך שהיה יכול לומר לא קצצתי חייב ואם כדבריהם הרי יש כאן מתוך אחר והוא שהיה יכול לטעון קצצתי ומכרתו לי לקוץ:

מערער שבא אצל המחזיק ועדיו עמו וטען המחזיק שממנו לקחה ושדר בה שני חזקה והלך לחזר אחר עדיו ולא מצא אלא עד אחד והביא עד זה והעיד לו שאכלה שלש שנים הרי אין עדותו כלום ומחזיר את הקרקע ומ"מ אינו מחזיר את הפירות שהרי הוא אומר שלי אכלתי ואע"פ שיש כאן עד אחד שמביא לידי שבועה וזה אינו יכול לישבע מ"מ עד זה לא בא אלא לסייעו עד שאילו היה לו עד אחר כמהו היינו מעמידין את הקרקע בידו ודיו שלא יועילנו דין הוא שלא יזיקנו ומעתה מחזיר קרקע ואינו מחזיר פירות וישבע אוכל שבועת היסת שאינו חייב ליתן לו בפירות ויפטר וגדולי המחברים כתבו שהמוכר נשבע מפני עדותו של זה שלא מכר ואח"כ תחזור לו השדה הביא המחזיק עד אחד שאכלה שתי שנים הרי אין עד זה בא לסייעו ואדרבה אלו היה אחר מצטרף עמו היה מחזיר קרקע ופירות ואף עכשו מחזיר קרקע ופירות ולא מן הדין שהרי באיזה צד אתה דנו אם לחייבו מן הדין אין כאן שני עדים ולא הופקע מכל וכל דין מתוך שהיה יכול לומר לא אכלתי יהא נאמן באכלתי ושלי אכלתי וליפטר מכל וכל אי אפשר שהרי יש כאן עד אחד ואין כאן דין מתוך לגמרי שהרי מ"מ אם היה טוען שלא אכל היה נזקק לישבע שבועת התורה נמצא שהיה בדין לישבע שלא אכל ואי אפשר לו לישבע שהרי אף הוא מודה במה שהעד מעיד ואין שבועה אלא למי שכופר במה שהעד מעיד ונשבע שאינו כמו שהעיד ונמצא שהוא מחוייב שבועה שאינו יכול לישבע ומתוך כך משלם ושמא תאמר ישבע מ"מ שאינו חייב להחזיר לו פירות כמו שכתבנו בעד אחד של שלש שנים ובהיסת מ"מ אין שבועת התורה בעד אחד אלא בנשבע לכפור מה שהעד מעיד ונמצא שאין לו צד ליפטר בשבועה אא"כ היה טוען שלא אכל ואינו יכול לישבע כן שהרי הודה:

כל שנתחייב להחזיר פירות אם לא היתה שומת הפירות ידועה ולא היה ביד בית דין שיעור ואומד על כך כתבו גדולי המחברים שהוא משלם מה שהודה שאכל ומחרימין על מי שאכל יותר ואינו משלם: