מאירי על בבא בתרא סה

זה שאמרו בשמועה זו וכי גדלי יתמי אישתעי דינא בהדיהו ופירשו בו גדולי הרבנים לכשיהו בני שלש עשרה ולא אמרו למכור בנכסי אביו עד שיהו בני עשרים אלא שמוכר לצורך הוצאתו אבל לפרוע חוב אביו בית דין מוכרין משלש עשרה ואילך:

זה שכתבנו במחזיק זה שהיה סבור לומר מתוך שהייתי יכול לטעון לקוחה היא בידי ובלא שבועה אף הוא גובה חובו בלא שבועה ואף בעלי שטה האחרת מודים שכן כל שאין שם לא בירור ולא קול יש לתמוה שהרי הסכימו הגאונים שאין טענת מגו אמורה לפטור משבועה כמו שיתבאר למטה במעשה הנהו עיזי דאכלן חושלא אלא לפטור מממון וא"כ מה הועיל במחשבתו ומתוך כך מפרשים שהיה דעתו לאכול קודם שיודיע להם ומשאכל אינו בא ליטול ונפרע למפרע בלא שבועת המשנה ואף מה שהאחרים מודים לו בדין זה על דרך זה הוא ויש מפרשים שלא היה לו שטר חוב אלא מלוה על פה ובמגו נוטל בשבועה ואלו החזיר אינו נוטל אף בשבועה כמו שביארנו ואע"פ שהביא עליו מה שאמרו הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה אלמא בשיש לו שטר הוא שמא כך היה בדעתו אף בשטר לא יפרע אלא בשבועה וכל שכן אני שאף בשבועה ומתוך כך הייתי כובש שטר המשכונה ליפרע מטענת מגו למפרע שיהו היתומים תובעים ואני נתבע:

מי שצוה בשעת חליו ואמר נכסי לקרובי או קרקע פלני לקרובי ולא פרט לאיזה קרוב הולכין אחרי מי שהוא קרוב יותר מכלם באו שנים או כמה זה אומר אני קרוב יותר או שאני קרוב ולא אתה וזה אומר אני קרוב יותר או שאני קרוב ולא אתה ואין בידינו לברר את הדבר וכגון שבאו מארץ לא לנו הרי הם בדין כל דאלים גבר עד שיתברר הענין נתגבר האחד והחזיק ואח"כ נתברר הדבר על האחר שהוא קרוב יותר מוציאין אותה מידו ומחזירין אותה לזה וכן אם טען שהוא קרוב ולא אתה ואח"כ נתברר על האחר שהוא קרוב מוציאין מזה ונותנין לזה ואע"פ שאפשר שהאחר קרוב יותר הואיל ולא נודע שהוא קרוב כלל ונתברר על זה שהוא קרוב מ"מ:

בירור זה שאנו אומרים שנתברר לנו שהאחר קרוב יותר או שהוא קרוב מ"מ הוא על שני פנים או שבאו עדים על כך או שהודה הוא שכן ר"ל שחברו קרוב ביותר או חברו קרוב ואין הוא קרוב וכל שמוציאין את הקרקע מידו מוציאין ממנו כל הפירות שאכל ואפילו לא נתבררה אכילת הפירות אלא על פיו והיה לנו לומר הואיל והיה יכול לומר שלא אכל אף אנו נאמר הפה שאסר הוא הפה שהתיר אין זה כלום מכיון שהודה באכילת הפירות הודה והואיל ונתברר שלא כדין אכלם חייב לשלם שלא אמרו הפה שאסר וכו' במקום שעיקר הטענה מבוררת שהיא שקר שאם הקרקע לחברו אם על פי עדים אם על פי הודאתו היאך הוא זוכה בפירות והלא כשאומר אין אכלי ודידי אכלי הוא מוכחש לגמרי אם על פי עדים אם על פי הודאתו וזהו מה לי לשקר במקום עדים ומ"מ כל שטען שהוא קרוב יותר ולא בירר האחר אלא שהוא קרוב אע"פ שנתבררה קורבתו של זה ולא של זה הואיל ולא נודעה אכילת הפירות אלא על פיו יראה שאין משלם שהרי אינו מוכחש בכך שאף הוא מודה בקורבתו של זה אלא שהוא אומר שהוא קרוב יותר ולא עוד אלא שיש אומרים בצד זה שאף הקרקע אין מוציאין מידו ולא יראה כן: