מאירי על בבא בתרא סד

הרי שהיה מחזיק בקרקע ובא המערער בתוך שלש וטען עליה שהיא שלו בעדי אבות וטען המחזיק שממנו לקחה ואע"פ שלא דר בה שני חזקה מ"מ שטר יש לו והוציא שטר מקחו ובית דין רואין בו שאפשר לו לקיימו כהלכתו בלא שום פקפוק או שכבר קיימו כהלכתו וטען המערער ששטר זה מזוייף הוא ר"ל שלא עשאו אלא דרך אמנה והברחה ובא המחזיק והודה שזהו שטר אמנה אלא שאחר אמנה זו כתב לו שטר מכר גמור ואבד הימנו ומתוך שראה שאבד שטרו האמתי החזיק בזה של אמנה אין מוציאין את המחזיק מחזקתו שהרי היה יכול לטעון ששטר אמתי היה ומה לו לשקר ואע"פ שיש לפקפק בה שבמה לי לשקר דעלמא אפשר שטענתו אמתית ואנו דנין ודאי אמת הוא טוען שהרי היה יכול לטעון כן אבל זה כבר הוא מודה בזייפה והרי זה כמה לי לשקר במקום עדים מ"מ דנין בה דין מגו הואיל ושטר זה נתן ליכתב ומעמידין את הקרקע בחזקתו טען המערער שהוא שטר מזוייף ושלא נעשה מעולם אלא זה הוא שכתבו וזייף חתימת העדים בידו או שהחתים עדים שקרים יש אומרים שאם נתקיים השטר מ"מ דנין בה כדין זה ויש חולקין בדבר מפני שכל כיוצא בזה מתירא הוא שמא ידקדקו בית דין בכתיבה על ידי טענתו של זה או יחזרו אחר העדים ויתברר להם הענין ואין כאן מה לי לשקר וכזה ראוי לדון אלא שלבי נוקפי בה מצד שלדעתי סוגית השמועה מוכחת כראשונה שנראה ממנה שהשטר האמתי היה מקודם זה וכמו שאמר שטרא מעליא הוה לי ואירכס ואמינא אינקוט בידי כל דהו נראה שמחמת שאבד שטרו האמתי הוא משתדל להיות בידו שטר כל דהו אלא שמ"מ ראוי לדון כן בכל שטר שלא ניתן ליכתב שלא יהא חוטא נשכר מ"מ אם דר שם שני חזקה על כל פנים זכה בדין אע"פ שבא מכח השטר הרי זה כמי שאמר שטר היה בידי ואבד והרי החזקתי:

היה כענין זה בהוצאת ממון דנין בה בהפך כיצד הרי שתבע לחברו מנה בשטר וטען הנתבע ששטר מזוייף הוא אם של אמנה אם בדרך אחרת על הדרכים שפירשנו והודה התובע שכן אלא ששטר אמתי היה לו ואבד והחזיק בזה המזוייף אין מוציאין מן הנתבע כלום שאפילו היתה טענת מה לי לשקר שבכאן כמה לי לשקר האמור במקומות אחרים מ"מ לא נאמר דין מגו אלא להעמיד ממון בחזקתו ולפטור את הנתבע אבל הוצאת ממון אינה באה בטענת מגו ומה לי לשקר בשום מקום וכן כללוה רוב מפרשים וכבר היה לבי חוכך עליה ממה שאמרו בכתבות פרק ראשון בסוגית הנושא אשה ולא מצא לה בתולים היא אומרת משארסתני נאנסתי ולא הפסדתי כתבה רבן גמליאל אומר נאמנת וגלגלו עליה סוגית מנה לי בידך והלה אומר איני יודע רב הונא אמר חייב רב נחמן אמר פטור ואמרו לימא רב הונא כרבן גמליאל ומטעם בריא ושמא ותרצו אמר לך רב נחמן אנא דאמרי אפילו לרבן גמליאל עד כאן לא קאמר רבן גמליאל התם אלא דאיכא מגו ר"ל שהיתה יכולה לטעון מכת עץ אני אבל הכא במנה לי בידך גבי תובע מאי מגו איכא אלמא שאלו היה שם מגו היה ראוי לחייב ומ"מ דרך הסוגיאות לכתוב דברים שלא כהלכה דרך דחיה וכל שכן בזו שזה שמא וראוי היה להאמין בריא כנגד שמא במקום מגו אבל במקום אחר ובבריא שריא אין לומר מגו להוציא ממון המשל בזה שאילו נתחייב ראובן מנה בשטר ומנה על פה ותובע לו את שבשטר ומודה ותובעו את שבעל פה וכופר בו ופרעו את שבשטר בלא עדים והניח השטר בידו ובא זה ותבעו שבעל פה וכפר בו אין אומרים יהא נאמן מתוך שאם רצה כפר בפרעונו ותבע את שבשטר אלא מכיון שהודה פרעון השטר וזה כפר בשבעל פה הפסיד:

לדעת המפרשים במעשים אלו שטרא זייפא על שטר אמנה יראה לי מדבריהם ששטר אמנה שנעשה ואח"כ נמלכו בעלי דבר לעשות מה שנכתב דרך אמנה שאין סומכין על אותו שטר וצריכים לכתוב שטר אחר מתחלה שאם לא כן מה הוצרכו לשטר מכר אחר שטר האמנה ואע"פ שאפשר לומר שכל שלא עשו כן ביומו יש לבא בפסולה מצד אחר ושטר זה השני אחר יומו של ראשון נכתב מ"מ הדין נותן שלא לסמוך עליה אף ביומא שהרי שטר שנמחל שעבודו אע"פ שנמלכו בעלי דבר להחזיר את השעבוד אף ביומו שאין בה משום מוקדם אין גובין בו אף בזו הואיל ולא נעשית לשם שעבוד אין סומכין עליה ואפילו ביומה ואין צריך לומר לאחר יומה שאתה יכול לבא בפיסולה מצד קדימתה וכן הדברים נראין ממה שסמך לו מעשה ההוא ערבא וכו' כמו שאנו מזכירין את דינו עכשו וסמכו את הדין על טעם הנזכר ר"ל דהיכא דקיימי זוזי ליקום כטעם הנזכר באותם שהזכרנו:

אחד שנכנס ערב לחברו והוזקק לפרוע את החוב בכח בית דין ומסר לו המלוה שטר החוב והרי הלוה משועבד עכשו לערב וערב תובע את חובו ושמא תאמר מאחר שיש בידו של לוה כדי לפרש היאך הוזקק ערב לפרעו אפשר שהיה קבלן או שהתנה ליפרע ממי שירצה תחלה או שבאותה שעה תבעו המלוה לערב ולא היה בידו ועכשו השביח ועמד על כדי שיעור פירעון וטען הלוה שפרעו והודה הערב שכן אלא שחזר ולוה אותו מנה ממנו ואע"פ ששעבוד השטר נמחל מ"מ הוא תובע לגבות מבני חרי כמלוה על פה והלה כופר בה אינו גובה כלום שהרי מה לי לשקר אינו בא להוציא ממון כמו שביארנו ומכיון שהודה שנפרע אינו נאמן בחזרת הלואה לגבות ממנו אף מבני חרי ומ"מ אם אמר לו החזרתים לך מחמת שהיה מטבע ישן שנפחתה צורתו הרי זה כאומר בפירוש לא נפרעתי שלא נמחל שעבוד השטר עד שיפרענו מטבע היוצא וגובה כמתחלה זה שכתבנו בדין זה של ערב זה שבכח בית דין פרעו הוא מפני שכתבו קצת גאונים שאם פרעו מעצמו אף הוא נעשה כפורע חובו של חברו שלא מדעתו ואבד את מעותיו ויש לפקפק בה שהרי הערב אף הוא משועבד ובקבלן מיהא או במי שהתנה ליפרע ממי שירצה תחלה יראה לי שאף הוא נעשה בעל חוב ולוה משתעבד לו אע"פ שלא הוכרח בפרעון זה מצד בית דין:

זה שכתבנו שבשעת תביעת הערב ללוה מוציא שטר חובו תדע שאלו לא הודה לו הלוה שפרעו אין יציאת השטר מתחת יד הערב ראיה לכוף עליה את הלוה שמא נפל מיד המלוה ולא פרע בו כלום אלא צריך הוא להביא ראיה שפרעו בין שבא ליפרע מן הלוה בין שבא ליפרע מיורשיו או שיוציא שטר הרשאה או התקבלתי מן המלוה או שיודה לו הלוה שפרעו ואף בזו במקום שחב לאחרים יראה שאין הלוה נאמן עליו וחוששין לקנוניא:

מי שירד לקרקע של אחר בתורת משכונה ועמד שם שני חזקה אע"פ שהדבר ידוע שבתורת משכונה ירד ואין צריך לומר בשלא נתברר אלא שיצא קול על כך יש אומרים שיש לו חזקה ויכול לטעון חזרתי ולקחתיה ממנו אא"כ כתב מחזיק לממשכן שטר הודאה שבתורת משכונה הוא מוחזק ושיתנה בה עמו שלא תועיל לו חזקה לטענת מקח ואינו דומה למטלטלין ויש עדים וראה שאין לו חזקה שמ"מ היה לו למחות וכן אינו דומה לכל אותם האמורים למטה שאין להם חזקה כגון אריסין ושותפין ואפטרופין ובעל בנכסי אשתו וכל אותם הנזכרים שם מפני שאותם שהוזכרו שם אין מקפידין זה על זה ואין מחאתם מצויה אבל ממשכן אצל מקבל המשכונה מקפיד הוא עליו והיה לו למחות כל תוך שלש ולומר שדירת פלני בקרקע זה אינה אלא מתורת משכונה וראיה ברורה לדעת זה מה שלא הזכירו מקבל משכון עם אותם שאין להם חזקה בפרק זה ועוד ראיה ממה שאמרו בפרק המקבל ק"י א' הני משכנאתא דסורא דכתיב בהו במישלים שנייא אילין תיפוק ארעא דא בלא כסף אלו כבשה לשטר משכנתא ואמר לקוחה בידי נאמן ותקינו רבנן מילתא דאתו בה לידי פסידא כלומר שבמשכון הגמור אינו מביא עצמו לידי כפירה במעט ריוח הואיל ומעותיו רבוצים על המשכונה ואינם כלים אבל זו כשיראה שמעותיו כלים מכל וכל יביא עצמו לידי כפירה ויטעון טענת מקח ותירץ איבעי ליה למחויי ואי אתה יכול לפרש שיכבוש שטר המשכונה מכל וכל עד שלא יודע שבתורת משכונה ירד שאם כן היה להם [לתקן] שיעשה המקבל המשכונה שטר לממשכן להודאה שבתורת משכון ירד אלא שפירוש הדבר שנעתק מטענת כח משכונה לטענת מקח ולשון כבישת השטר פירושו העלמת הטענה ואם אתה רוצה לפרש בה כבישת השטר ממש אתה מפרשה שהוא כובשה כדי להסיר תלונת ההמון וחשד שלהם מעליו שלא יחשדוהו ויאמרו שטר המשכונה קיים והוא אומר שלקח והוא כובשה עד שיאמרו החזירוה ועשה שטר מקח ומ"מ לא שמציאות שטר המשכונא תעכב טענת מקח:

מעתה ראוי לתמוה במעשה הנזכר בנסח זה רבה בר שרשו נפק עליה קלא דאכיל ארעא דיתמי אמר ליה אביי אימא לי גופא דעובדא היכי הוה אמר ארעא במשכנתא הוה נקיטנא מאבוהון דיתמי והוו לי זוזי אחריני גביה ואכלתה שני משכנתא ואמינא אי מהדרנא לארעה ואמינא דאית לי זוזי יתירי עליהו הא אמור רבנן הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה איכבשה לשטר משכנתא ואוכלה שיעור זוזאי ומגו דאי בעינא אמינא לקוחה היא בידי ומהימננא כי אמינא אית לי זוזי יתירי מהימננא אמר ליה לקוחה היא בידי לא מצית אמרת דהא נפק עליה קלא דארעא דיתמי היא אהדרא ניהליהו וכי גדלי יתמי תא אישתעי דינא בהדיהו זהו תורף השמועה ולדברינו היאך אמר לו לקוחה היא בידי לא מצית אמרת והלא אע"פ שנתברר שבתורת משכונא בא לידו הואיל והחזיק שלש בחיי האב יכול לטעון טענת מקח ואף הוא מה היה צריך לכבישת השטר והלא אף על פניו של אותו שטר יכול הוא לומר במשכונה ירדתי וחזרתי ולקחתי תדע שדבר זה מבולבל ביד מפרשים עד שרבים רצו לבטל דעת שכתבנו תחלה מכח שמועה זו אלא שלדעת מפרשים שהזכרנו פירוש שמועה זו הוא שזה המחזיק קבל קרקע זה במשכנתא דסורא ומת הממשכן והחזיק בה לאחר מיתת הממשכן אף לאחר שכלו ימי המשכונה ויצא הקול שבתורת משכונה ירד ושכבר כלו ימי המשכונא עד שהגיע הדבר אצל היתומים וקרוביהם ותבעוהו לדין לפני אביי להראות לפניו שטר המשכונה ואם מלאו ימיה שיצא ואילו טען לקוחה היא בידי הואיל ודר בה שני חזקה בחיי האב היה נאמן לגמרי כמו שכתבנו אלא שהיה מגמגם בטענותיו מצד שהיה בוש בהדיא לומר לקוחה היא בידי ואמר לו הדיין לברר טענתו ואל יפחידהו האמת כי הוא הנוצח ואמר לו שבאמת ירד בה בתורת משכונה ולא חזר ולקחה וכלו ימי המשכונה אלא שהיו לו מעות בשטר חוב מצד אחר אצל הממשכן וחשב בעצמו אילו אני מחזיר את הקרקע וחוזר ומזמין אותו לדין על שטר החוב הרי אמרו שהבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה ואצטרך לדון ולישבע שבועת המשנה בנקיטת חפץ ומה אני להטריח את עצמי ומצד אחר אני מוצא מקום לגבות חובי בלא דין ודברים ובלא שום שבועה ואע"פ שאיני מוצא את עצמי לומר בהדיא לקחתיה מ"מ אכבשה לשטר משכנתא ר"ל הריני מעלים עצמי מטענת המשכונה ומסלק השגחתי ממנה שלא לטעון עוד שאני מחזיק בה מצד המשכון והריני טוען שאני מחזיק מצד המעות האחרים ומתוך שהייתי יכול לומר לקוחה היא בידי והייתי נאמן שלא בשבועה אף בזו מתקבלים דברי להעמידני על חזקתי שלא בשבועה עד שאוכל כשיעור מעותי או שמא כבישת השטר ממש כלומר עד שלא יחשדוני הבריות לומר היאך לקח ושטר המשכונה קיים בידו והשיבו הדיין שטעם לקוחה היא בידי אע"פ שאלו טען כן בהדיא היתה מועלת לו מ"מ אינה מועלת לטענה אחרת לבא ממנה בטעם מגו וענין לקוחה היא בידי לא מצית אמרת פירושה טענת לקוחה היא בידי לא מצית אמרת לבא ממנה מדין מגו לטענה אחרת אע"פ שהיתה מועלת מצד עצמה אילו טענת כן בפירוש שמא טענה זו שאתה טוען חביבה עליך יותר מטענת מקח מצד שאתה בוש עליה אחר שידעת שיצא קול או נתברר שקרקע של יתומים הוא ושבתורת משכונה בא לידך ואפילו כבשת השטר מ"מ אתה בוש מן הקול או מן הידיעה ומעתה החזר הקרקע ליתומים עם כל הפירות שאכלת מאותה שעה ולא תפרע מהם בעודם קטנים שאין נזקקין לנכסי יתומים אלא אם כן רבית אוכלת בהם אלא לכשיגדלו תבא עמהם לדין וזהו (שלא) אמר לקוחה היא בידי לא מצית אמרת כלומר אי אתה יכול לטעון טענה זו על הצד שאתה סבור ר"ל לעשותה מגו לטענה אחרת ולמדנו שאע"פ שמקבל משכון נאמן בלקוחה היא בידי מ"מ אינה נעשית מגו לטענה אחרת מפני שאפשר שהוא בוש עליה ונמצאת פחותה מטענה שאתה סבור להאמינה מתוכה ואין טענת מגו במה שטענת המגו חלושה יותר מן הטענה שהוא בא להאמינה אגבה ואפילו ביצא עליה קול שבתורת משכונה ירד לבד ואין צריך לומר בנתברר שכן ומ"מ לקוחה היא בידי נאמן אף בנתברר כמו שכתבנו וכן אפשר לפרש לקוחה היא בידי לא מצית אמרת כלומר אי אתה מוצא עצמך להעיז ולומר כן אחר שהכל יודעים שבתורת משכונה באה לידך מ"מ לשטה זו כל שטען לקוחה היא בידי נאמן לאחר שלש אף בתוך זמן המשכונה וכן הדין בשכירות ושאלה ובכל דבר שהוא יכול למחות ומה שאמרו בסוף פרק השואל בענין שכירות האי דכתבי לך שטרא כי היכי דלא תיחזיק עלאי הוא לא שלא יהא נאמן בכך אלא שמ"מ כל שתוך זמן השכירות ושהשטר נודע לכל סתם הדברים שאדם בוש מלומר כך ויש נמשכים לשטה זו ומ"מ דוקא במחזיק לאחר שכלו ימי המשכונה או השכירות אבל בתוך הזמן לא והדברים מתקבלים ופשוטה של זו שהזכרנו מפרק השואל מוכחת כן אלא שעיקר השמועות מוכיח שאף בתוך הזמן כן שהרי מ"מ יש לו למחות וכן הדברים נראין:

יש נמשכים לשטת פירוש זה אלא שמצמצמים את הדבר דוקא בקול בעלמא אבל בנתברר שבמשכונה ירד אף בלקוחה בידי אינו נאמן ואף גדולי המפרשים רמזוה ולדעת זה מה שאמרו במשכנתא דסורא אלו כבשה לשטר משכנתא וכו' פירושו שלא נודע מצד אחר שבמשכון ירד בה ומעשה רבה בר שרשו אתה מפרשו שלא נתברר שבמשכונה בא לידו אלא שיצא קול על זה והיו מערערין מספק והוא גלה הענין לבית דין ואמר אכבשה לשטר משכנתא עד שלא יודע בבירור שבמשכונה באה לידי ואם מחמת הקול הואיל והייתי יכול לטעון לקוחה היא בידי ואין הקול מעכב אהא נאמן על המעות היתרות על הדרך שפירשנו והשיבוהו שאף בקול אין טענת מקח נעשית מגו לחברתה ומ"מ בטענת מקח עצמה היה נאמן על הדרך שפירשנו ויש מפרשים שאף הקול לבד מעכבת אף טענת המקח בעצמה ושמא תאמר לדעת זה ר"ל שהיורד מחמת משכון אין לו חזקה מפני מה לא נשנית עם אותן שאין להם חזקה יראה לי הטעם שלא הוצרך לכך ופשוטה היא לדעתם היאך יחזיק והדבר ידוע שבמשכונה היא בידו ואף אנו כתבנו בפרק המקבל שכל שנתברר שבתורת משכון באה לידו אין לו חזקה לדעת קצת וכן כתבנוה בפרק השואל בשוכר בשמועה שהזכרנו משם ולדעת קצת וכן יראה הדין בשואל אלא שראיתי בו חולקים אבל כל שלא נודע כלל אפילו הודה שבמשכון באה לידו אלא שחזר ולקחה אף לשטה זו נאמן מתוך שהיה יכול לומר לקוחה היא בידי לגמרי ומ"מ אם נראית שטר המשכון בידו קודם שיבא לדין לשטה זו איני נאמן והוא הוא דין ראה הנזכר בפרק זה:

מקצת גאוני ספרד נוטים לדעת ראשון ומפרשים שמועה זו בשלא החזיק שלש בחיי האב והיה המחזיק סבור שחזקה שבפני היתומים מועלת והשיבוהו לקוחה היא בידי לא מצית אמרת ואין מחזיקין בנכסי קטן ומ"מ אם לא היה נודע כלל היה נאמן מתוך שהיה יכול לומר מעולם היתה שלי ולא אמרו [אין] מחזיקין בנכסי קטן אלא בשנודע שהיתה של אביו אבל כל שלא נודע שהיתה של אביו יכול לטעון טענת מקח ומאחר שיכול לטעון טענת מקח אף הוא טוען מתוכה משכונה הם בידי או חוב יש לי עליהם כך וכך:

זה שפירשנו בשמועה זו על דמים היתרים שמלוה בשטר היו מפני שמלוה על פה אפילו היו שם עדי הלואה אינו גובה אפילו בשבועה ולא אמרו מלוה על פה נגבית מן היורשים אלא באחד משלשה דרכים אם תוך זמן ואם שהיה חייב מודה אם ששמתוהו ומת בנידויו ואלו השלשה נגבין בלא שבועה:

זה שכתבנו לעיל שכל שהוא נאמן בטענת לקוחה היא בידי נאמן בלא שבועה חכמי הדורות שלפנינו כתבו דוקא בשבועת היסת ויש אומרים שלא בשום שבועה בעולם: