מאירי על בבא בתרא נד

שבעת המינין כלם טעונין בכורים ולא שאר המינין ושבעה המינין הם חטה ושעורה ענבים ותאנים רמונים וזיתים ותמרים ושאר המינין לא נתחייבו בבכורים כלל ואם הביא מהם לא נתקדשו כמו שיתבאר במקומו:

התרומות ומעשרות אין נוהגות מן התורה אלא בארץ התבאר במקומו שהאילן הנטוע בארץ ונופו נוטה לחוצה לארץ או שהדבר בהפך הכל הולך אחר העיקר היו מקצת שרשיו בארץ ומקצת שרשיו בחוצה לארץ הרי זה טבל וחולין מעורבין ואין סומכין על הברירה לפטור כל שבצד חוצה לארץ ולחייב כל שבצד הארץ שהיניקה מתבלבלת מזה לזה ואפילו היה סלע מפסיק באמצע הואיל ונעשה אחד מלמעלה הרי האויר חוזר ומבלבל את הכל ונעשה הכל מעורב:

המשנה השלש עשרה והכונה לבאר בה ענין החלק הרביעי בקצת נזקים הבאים מאליהם על איזה צד הנזוקים יכולים לסלקו ואמר על זה אילן שהיה נוטה לתוך שדה חברו קוצץ שלא יהא מעכב המרדע על גבי המחרישה ובחרוב ובשקמה כנגד המשקולת בית השלחין כל האילן כנגד המשקולת אבא שאול אומר כל אילן סרק כנגד המשקולת אמר הר"ם פירוש מרדע הוא עץ המלמד שיש בשני קצותיו שני ברזלים ומנהיגים בו הבקר בעת החרישה ומחרישה הוא שיש בקצתו שיני ברזל וכאלו אמר גבה המרדע כשהוא עומד על המחרישה שראשו הברזל ובית השלחין היא ארץ עיפה וצמאה והיא שאין לה נהר וצל האילנות מזיק לה לפי שמונע הטל ממנה ולפיכך אמר כל האילן כנגד המשקולת וטעם כנגד המשקולת ההשואה כלומר שיקוצו הענפים כנגד המצר שבין שני השדות ואבא שאול חולק על מה שאמר בחרוב ובשקמה כנגד המשקולת למיעוט תועלתו לפי שאילן סרק הוא כל אילן שאינו עושה פירות כמו האורן והברוש והדומה להם ואין הלכה כאבא שאול:

אמר המאירי אילן הנוטה לתוך שדה חברו קוצץ מלא מרדע ר"ל קוצץ מן הענפים הנוטים לתוך שדהו מאותן התחתונים עד שיוכל להעביר תחת הענפים הנשארים כל גובה המרדע שלא יעכבוהו מהוליך מחרשתו לשם ומלהרים את המרדע להכות בו את הצמד ואם היה אילן זה חרוב ושקמה שצלם מרובה וקשה לשדה קוצץ כנגד המשקולת ר"ל כנגד קו השוה למצר המחלק בין התחומין עד שלא ישאר מן הנוטה כלום דכל דבר שאדם מדקדק במדידתו על ידי משיחה נקרא משקולת על שם שקו הידוע לאומנין נעשה בחוט על ידי משקולת של עופרת ובו מכוונין כל מדידותיהם וכן אם היה נוטה על בית השלחין אפילו בשאר אילנות קוצץ כנגד המשקולת אבא שאול אומר כל אילן סרק כנגד המשקולת שירשו בגמ' שהוא חוזר לראש המשנה ר"ל בבית הבעל שלדעת תנא קמא אינו קוצץ כנגד משקולת אלא בחרוב ושקמה ולדעת אבא שאול בכל אילן סרק כן והלכה כתנא קמא:

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ולא נתחדש עליה בגמ' דבר:

המשנה הארבע עשרה והכונה בה להשלים ענין החלק הרביעי ואמר על זה אילן שהוא נוטה לרשות הרבים קוצץ שיהא גמל עובר ורוכבו ר' יהודה אומר גמל טעון פשתן או חבלי זמורות ר' שמעון אומר כל אילן סרק כנגד המשקולת מפני הטומאה אמר הר"ם ר' יהודה אומר טעון פשתן בלי רוכב הוא פחות שיעור רבנן ומאמר ר' שמעון מפני הטומאה ר"ל טומאת האהל שמאהיל על כזית מן המת וכיוצא מן הדברים המטמאין באהל ויטמא האדם העובר תחת אותן הענפים כמו שיתבאר במקומו ממסכת אהלות והלכה כתנא קמא בלבד:

אמר המאירי אילן הנוטה לרשות הרבים עד שמעכב מהלך העוברים הרי העובר יכול לקוץ מן הענפים התחתונים עד שיהא גמל ורוכבו עליו יכולים לעבור בקומה זקופה ר' יהודה אומר טעון פשתן או זמורות ויתבאר בגמ' שהוא שיעור מועט מגמל ורוכבו ומ"מ כל שגמל טעון פשתן יכול לעבור אין חוששין לגמל ורוכבו שהרי יכולים לעבור על ידי גחינת הרוכב ר' שמעון אומר שאף כל העליונות הוא קוצץ עד שיהא הכל נקצץ כנגד המשקולת מפני הטומאה ופירשו בגמ' מפני אהל הטומאה ר"ל שמא כזית מן המת נקבר תחת הענף ולא נודע מקומו ודרך הולכי דרכים לנוח תחת האילן ומתאהלים שם עם טהרותיהם אבל אין לפרש מפני הטומאה שנחוש להיות עורב מביא כזית מן המת בפיו ומעמידה על הענף וזה עובר תחתיו שחששא זו דיו לעשות דברים המיראים את העורבים ושאר העופות שלא לנוח שם ודברים אלו נקראים דחלולי מלשון יראה שתרגומו דחלא אלא שלא נאמר אלא לענין חשש כזית מן הטומאה קבור ומ"מ הלכה כתנא קמא ואינו קוצץ כנגד המשקולת אלא כשיעור גמל ורוכבו ושמא תאמר והרי חוזרין וגדלין לאחר זמן והיה לנו להתירו לקוץ בכדי שלא יחזרו ענפיו ויגדלו פירשו בגמ' שהנזקין אין חוששין להם אלא להיזק הבא מהם עכשו בכל היזק שאם יבא לאחר זמן אדם יכול לסלקו כגון זה שאם יגדלו אף הוא חוזר וקוצץ ולא חששו להזק העתיד לבא אלא לאותם שאם יבאו לאחר זמן אי אפשר לסלקן כהרחקת אילן מן הבור והדומים לו ולא סוף דבר שאי אפשר לסלקו אלא אף בכל שאין הדבר מצוי לסלקו והוא שאמרו בגמ' שאין עושין חלל תחת רשות הרבים ואע"פ שהוא מכסה אותן בכסוי חזק עד שעגלה טעונה אבנים יכולה להלך לשם אסור פעמים שתפחת ואין בני רשות הרבים מרגישין עד שנעשה כמו שיתבאר בפרק חזקת הבתים אבל אילן הנוטה אדם רואהו תמיד ותכף שענפיו מתחילין ליגדל אף הם קוצצים מעט מעט:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה עם מה שנתחדש בה בגמרא ולא נתחדש עליה עוד בו דבר:

ונשלם הפרק ת"ל: