מאירי על בבא בתרא נה

חזקת הבתים וכו' כבר ביארנו בראש המסכתא שכונת זה הפרק אמנם היא בביאור עניני החזקות ר"ל המחזיק בנכסי אחרים וטוען שהם שלו בטענת מכירה וכבר עמדו הנכסים בידו זמן ידוע שחזקתו מועלת בכך וזו היא הנקראת חזקת טענה וכן שמחזיק בקצת דברים שהיה חברו יכול למחות בידו מצד היזק המגיע לו בכך ולא מיחה והרי זה טוען שזכה בה מצד מחילה והיא הנקראת חזקת מחילה או שלא טען כיום אלא שעמד שם והיא מהדברים שאין עשויין לימחל והיא חזקה שאין עמה טענה ושאר דינין שבעניני החזקות ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשבעה חלקים הראשון לבאר בדין חזקת טענה איזה זמן מועיל לכך ועל איזה צד הוא משתמש בה אותו זמן שתהא החזקה מועלת ואם כל הדברים שוים לשיעור זמן זה השני להודיע שיש צדדין שאין חזקה מועלת מצד שאין בעל הקרקע במקום שיוכל למחות ולבאר הארצות שהם חלוקות זו מזו לענין זה עד שאם הוא באחת מהן והמחזיק באחרת לא תהא החזקה מועלת השלישי לבאר שיש צדדין אחרים שאין החזקה מועלת הן מצד שאין שם טענה הן מצד שיש בין המחזיק ובין בעל הקרקע סבה שאין בעל הקרקע מקפיד בחזקתו הן מחמת קורבה הן מחמת צדדין אחרים הרביעי שיש חזקה אחרת שאינה בכלל אלו החזקות והיא חזקת קנין ר"ל שהקרקע נקנה בה כגון נעל וגדר ונמצאו מ"מ שלשה מיני חזקה חזקת טענה וחזקת מחילה וחזקת קנין החמישי בעדות חזקה שהוכחש או הוזם היאך הוא דינו הששי בדין חזקה שאין עמה טענה אלא שטוענין בה חזקת מחילה לאיזה דבר תועיל חזקה זו ולאיזה דבר לא הועיל השביעי יתגלגל בפרק זה שלא מכונת הפרק והיא מקצת עניני החלק הראשון בדיני היזק ראיה בשתפין שרצה אחד מהם לפתוח בחצר שיש לו בה שתפות או בחצר אחרת ויתגלגל עם זה בקצת דברים שבעל הבית רוצה להשתמש ברשות הרבים על איזה צד רשאי בכך ועל איזה צד מוחין בידו זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיבאו בה הרבה דברים על ידי גלגול כמשפט סוגית התלמוד על הדרך שקדם:

והמשנה הראשונה ממנו תכוין לבאר עניני החלק הראשון והוא שאמר חזקת הבתים והבורות והשיחין והמערות והמרחצאות והשובכות ובית הבדין ובית השלחין והעבדים וכל דבר שהוא עושה פירות תדיר חזקתן שלש שנים מיום ליום שדה הבעל חזקתה שלש שנים ואינה מיום ליום ר' ישמעאל אומר שלשה חדשים בראשונה ושלשה באחרונה ושנים עשר חדש באמצע שהם שמנה עשר חדשים ר' עקיבא אומר חדש אחד בראשונה וחדש אחד באחרונה ושנים עשר חדש באמצע שהם ארבעה עשר חדש אמר ר' ישמעאל בד"א בשדה לבן אבל בשדה אילן אסף את תבואתו מסק את זיתיו וכנס את קייצו הרי אלו שלש שנים אמר הר"ם טעם אלו השלש שנים לפי שאדם שומר שטר המכר או של מתנה שנה ראשונה ושניה ושלישית לא יותר אחר כן לא ישים לבו לשטר ואם אבד השטר לא יאבד ממונו ולפיכך כשיביא ראובן ראיה שאכל פירות זה השדה שלש שנים רצופות תתקיים בידו אותה השדה ואע"פ שהיתה אותה השדה ידועה לשמעון ויש עדים לשמעון שהיא ידועה לו טענת ראובן שטוען שלקחה ממנו נאמן בזה ולא נאמר לראובן הבא שטרך על כל פנים לפי שאבדו ואנחנו נאמר לשמעון אם לא מכרת לו כמו שאתה טוען למה הנחתו לאכול פירותיו ואם אמר לא ידעתי לפי שהלכתי בדרך רחוקה נאמר לו בתוך זמן שלש שנים אי אפשר שלא הגיע לך הדבר שפלני משתמש בשדך ואוכל פירות ובשעה שהגיע לך הדבר היה לך למחות באיזה מקום שתהיה לפי שמעקרנו מחאה שלא בפניו הויא מחאה ואי אפשר שלא הגיע אליו הדבר לשמעון שראובן אוכל פירות שדהו לפי שחברך חברא אית ליה וחברא דחברך חברא אית ליה וענין המחאה שאמר לשנים דעו כי אני לא מכרתי קרקע פלני לפלני ולא נתתיו לו במתנה אבל הוא אוכל פירותיו כמו שאמרו לי בתורת גזלנות וכיון שלא עשה כן נתקיימה החזקה וזה כשלא יהיה חירום שאין השיירות מצויות מחמת מלחמות וכיוצא בהם אבל אם הדרכים נפסקים יש לו לטעון לא הגיע לי דבר ומה שאמר העבדים יש בם חזקה הלכה היא ואע"פ שאמרנו הגודרות אין להם חזקה הוא קורא הגודרות כל דבר שהוא מתנועע מעצמו והם בעלי חיים כי כשיהיה זה העבד ידוע שהוא לאיש פלני או זה השור ואח"כ אנו רואים אותו בבית איש אחר לא תהיה לשני חזקה לפי שנאמר הוא הולך ובא לזה מחמת עצמו אבל אמרו אין להם חזקה לאלתר אבל יש להם חזקה לאחר שלש שנים שמנה עשר חדש רצופות וכמו כן ארבעה עשר חדש לדעת ר' עקיבא והטעם לכל אחד מהם בזה כדי שיאכל שלש תבואות ר' ישמעאל אומר פירות הקטניות אינם באים בפחות משלשה חדשים ר' עקיבא אומר אפילו פירות הירקות והם באים לשלשים יום ואמר אבל בשדה אילן ר"ל שיש בה עם הזרע אילן כי כשאסף כל תבואתו כאלו אכל פירות כל הקרקע מתבואות חטים וכן כשמסק את זיתיו מאותה השדה עצמה הוא כאלו אכל פירות כל הקרקע מפירות הזיתים וכן כשכנס את קייצו כאלו אכל אותה כלה מפירות תאנים וענבים ונתקיימה לו חזקה בזה הקרקע שאכל ממנו שלשה פירות ואע"פ שאכלן בשנה אחת ואין הלכה כר' ישמעאל ולא כר' עקיבא אלא כמו שאמרנו שלש שנים:

אמר המאירי חזקת הבתים וכו' וענין הדברים הוא שכל קרקע שנתברר לנו שהוא לראובן והוא מוחזק עכשו ביד שמעון ואם יבא ראובן ויערער קובל עליו בבית דין ובית דין מחזירין לו ומעמידין אותה בידו אחר שבירר שהיתה שלו ואפילו עמדה ביד שמעון כמה הואיל ואין שמעון טוען אתה מכרתה או אתה נתתה לי או איזו טענה שעליה ראוי לעמד קרקע זה בידו אלא שאומר כך החזקתי בה מכמה שנים ולא ערער אדם עלי בה וזו היא חזקה שאין עמה טענה הא מ"מ אם טען אתה מכרתה או נתתה לי וכיוצא בזה אם הוציא שטרו או עדיו מעמידין אותו על חזקתו ואם אין בידו שטר הדבר תלוי בזמן שאם עמד בה שלש שנים מעמידין אותו על חזקתו ופירשו הטעם בגמ' ששלש שנים אדם נזהר בשטרו ולא יותר הא אם לא עמד בה שלש שנים מוציאין אותה מידו הואיל ואין בידו שטר ובא לבאר על שלש שנים אלו שיש דברים שהמחזיק צריך להביא ראיה שעמדה בידו שלש שנים שלמים מיום ליום ונשתמש באותו קרקע כל אותו זמן כאדם שמשתמש בשלו ואם היה חסר מזה אפילו יום אחד הראוי לאותו תשמיש פקעה חזקתו ששלש שנים אלו צריכים חזקה מיום ליום בכל יום הראוי לכך כדי שיאכל כל הראוי לצאת ממנה בשלש שנים אלו ויש דברים שאינו צריך בהם אלא לשלש שנים מ"מ אבל לא מיום ליום ובאה על זה משנה זו לומר שחזקת הקרקעות שאדם דר בהן או משתמש בהם או מוציאין פירות מהם תמיד ובכל יום אף הוא צריך להביא ראיה על כל יום שבהם ובדין זה בתים וחצרות בורות שיחין ומערות מרחצאות ושובכות וכן בתי הבדים שהרי מכמה פירות עושין שמנים שזמנו של זה אינו זמנו של זה ותשמישן כל השנה וכן שדות של בית השלחין שאדם צריך להשקותם תמיד ובכל יום חול וכן העבדים שהוקשו לקרקעות ועל כל אלו וכיוצא בהם הוא צריך להביא עדים שראוהו משתמש בדבר ושלא היה יום בנתים שיהא הדבר נראה להם שהוא משתמש בו על דרך גזלה או שאלה או שיופקע תשמישו ממנו אבל שדה הבעל והוא שאין אדם צריך להשקותו ומי גשמים המספיקין אותו ומעתה אין אדם משתמש בה תמיד אע"פ שאדם צריך בה לחזקת שלש שנים אינה מיום ליום אלא מקצת מכלם ומתוך כך נחלקו בה ר' ישמעאל ור' עקיבא שעל דעת ר' ישמעאל צריך בה לעדות שלשה חדשים בראשונה שלשה באחרונה ושנים עשר חדש באמצע ונמצאו שמנה עשר חדש מיום ליום ואע"פ שאין שם זריעת תבואה בכל שנה הואיל וזרע בה איזה מין כגון קשואין ודלועין דיו ולא סוף דבר שלשה חדשים הראשונים של שנה ראשונה ואחרונים של שלישית שהרי מ"מ עמדה ברשותו שלש שנים שלמות אלא אפילו אחרונים שבראשונה וראשונים שבשלישית ולדעת ר' עקיבא חדש בראשונה וחדש באחרונה הואיל ומ"מ היתה שם אכילת פרי בחדש זה כגון פירות היוצאים מחדש אחד כגון קצת ירקות ושנים עשר של אמצעית ונמצאו ארבעה עשר חדש מיום ליום מכיון שזרעה ואכל ממנה פירות אפילו מועט אין אדם רואה את חברו זורע ומשתדל בעבודת קרקעו כשלו ושותק אחר שיש שם אכילת איזה פרי ומ"מ דוקא שלא זרעה ולא השתדל בה המערער בחדשים הנשארים מאותם השנים ודברים אלו בשדה לבן אבל בשדה אילן מכיון שכנס ממנו שלשה מיני פירות החזיק כגון שכנס את תבואתו ומסק את זיתיו וכנס את קייצו ואפילו היה הכל במעט זמן הואיל ומ"מ זמנים חלוקים הם ואין זו באה עד שתעבור האחרת וכן התבאר בגמ' לדעת [ר' ישמעאל] שהאספסתא ר"ל שחת שאדם זורע וגוזז לשלשים יום וחוזר וזורע וגוזז לשלשים יום כל שעשה כן שלשה פעמים החזיק ומ"מ אף לדעתם כל שהיה שם הפרי האחד בזמן חברו אע"פ שלא נגמרו כאחד ואכל כל אחד מהם אחר שעמד אינו כלום ומ"מ אין הלכה לא כר' ישמעאל ולא כר' עקיבא אלא צריך בכל אלו ר"ל בשדה הבעל ובשדה האילן שיאכל שלש תבואות משלש שנים שאם הוא שדה בית הבעל שיאכל ממנו תבואה שלש פעמים זו אחר זו מתבואה הבאה זו אחר זו שנה אחר שנה ואם היה שדה תמרים או זיתים או ענבים מכיון שגדר שלש גדרות או מסק שלש מסיקות או בצר שלש בצירות מפירות הבאות ומתבשלות זו אחר זו שנה אחר שנה הואיל ואין צריך עדות מיום ליום ואפילו היה מין אחד שיש בו הרבה אישים כגון תאנים שיש בהם מכמה מינים לא נאמר שבלקיטת שלשה מינין מהם כגון בכורות ולבנות ושחורות וכיוצא בזה תהא חזקה אלא הבאות מזו אחר זו שנה אחר שנה:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

שנינו בתלמוד המערב עיקר חזקה הכנסת פירות ואפי' ראוהו חורש וזורע וקוצר ומעמר דש וזורה ובורר ולא ראהו מכניס פירות אינה חזקה עד שיראהו מכניס פירות: