מאירי על בבא בתרא מה

מאחר שביארנו שכל שאין הנזק בא מצד גוף המעשה אלא בסבתו אע"פ שהיא סבה שהיא כוללת הנזק בדין גירי אין בה חיוב תשלומין שהרי גרמא בנזקין פטור אבל מ"מ יכול הוא לעכב שכל גרמא בנזקין אסור מעתה מי שהיו לו דקלים או שאר אילנות במקום שרשות הרבים שולטת בו ובאים מקיזי דם או טבחים ועושים שם מלאכתם והעורבים באים מצד הדם או הנבלות וכיוצא בהם ומאחר שבאו אף הם מקלקלים בפירות או מצירים לבעל האילנות בקולם הרי זה יכול לעכב שכל גרמא בנזקין אסור אע"פ שאינו חייב לשלם ומעכבין עליו:

נמצאת למד שחיוב תשלומי הנזקים חלוקים על שלשה פנים מהם שחיוב תשלומיהם תלוי בהרחקה ר"ל שאם הרחיק כשיעור פטור מלשלם אם הזיק ואם לא הרחיק כשיעור חייב ובדין זה רוב הנזקים השנויים במשנתנו ומהם שאפילו הרחיק כשיעור חייב והוא היזק הנכר ונראה לעין כתנור בבית על הדרך שכתבנו במשנה השנייה ומהם שאפילו לא הרחיק פטור מלשלם ולא נאמר בו שיעור אלא לעכב עליו והוא כל שהוא גרמא לבד:

וכן אתה צריך לידע שכל ההרחקות שאמרנו מצד נזק הבא מהן הן באותם שחייב בתשלומי נזקיהם הן באותם שאינו חייב בתשלומי נזקיהם אלא שמ"מ יכול להכריחו על הרחקתו חלוקות לשלשה ענינים הראשון הוא שיש מהם שיש להן חזקת מחילה ר"ל שאם עשה המעשה בלא הרחקה אם סייעו או אמר לו לעשות הרי זה מחל מיד ואין יכול לחזור ולהרחיקו וכן אפילו בראה ושתק הואיל והיה לשם ולא מיחה מחל מיד וגדולי המפרשים חולקין בראה ושתק שאינה מחילה לאלתר עד שלשים ואין הדברים נראין ובדין זה רוב הנזקים השנויים בפרק זה ובמקומות אחרים וראה ושתק מיהא יש מפרשים אותה דוקא בשמגיעו לו היזק או ראוי להגיע ואע"פ שאין הלכה כר' ישמעאל דאמר לק' נ"ט ב' כל בפניו לאלתר הויא חזקה דוקא בפניו שאין בה הגעת נזק אבל בפניו ובהגעת נזק הויא חזקה שהרי אמנין אלו לא היו טוענין על רב יוסף טענת מכירה ואלו באדם אחר היה נידון להם בחזקה:

והשני הוא שיש מהם שאין להם חזקת מחילה לעולם והם העשן וריח בית הכסא שבאלו אפילו שתק ואפילו סייע עמו חוזר וכופהו להרחיק אא"כ קנו מידו עליהם שאין דעתו של אדם סובלת דברים אלו לעולם והיזק ראיה יש ממנו בדין זה ויש שיש לו חזקת מחילה על הדרך שביארנו בראש המסכתא וגדולי המחברים כללו בדין זה האבק ונדנוד הקרקע ונראה שהם נסעדים בה משמועות שבפרק זה בסוגיא שבמשנת מרחיקין את האילן מן הבור ויש חולקים בדבריהם:

והשלישי הוא שיש בו חזקת מחילה לקצת בני אדם ולקצת בני אדם אין בהם חזקה והם דברים המאוסים קצת אלא שאין מאוסים כריח בית הכסא וכיוצא בו והואיל ומ"מ הם מאוסים קצת אין להם חזקה כשהניזק אסטניס ונפשו קצה בדברים המאוסים ושהוא נודע בכך ויש בה חזקה אצל שאר בני אדם שהאיסטניסות אין מדתה זרה כל כך שנאמר על בעליה בטלה דעתו אצל כל אדם וממין זה מלאכת הדם והמטבחיים שעושין אותה תחת האילנות ועורבים באים בסבתם ומלכלכים את הפירות כמו שהזכרנו למעלה שדברים אלו אצל האיסטניס כריח בית הכסא וכן אם הוא בא מחמת שמצרים לו בקולן ובצפצופן ומערבבין אותו או את שנתו:

ומכאן כתבו קצת גאונים בבני חצר שנעשה אחד אומן או רופא ולא מיחו בו והיו העם נכנסין ויוצאין ושתקו לו שאין לה חזקה ויכולין למחות בכל עת שירצה וכן במבוי לדעת המפרשים אותה אף במבוי אלא שיש חולקין במבוי לומר שאין מעכבין אלא בני אותה חצר כמו שכתבנו למעלה בסוגייה משנה הרביעית:

גדולי המחברים כתבו שמי שהחזיק בנזק שיש לו חזקה כגון פותח חלון או עושה מעשה הראוי להרחקה ואינו מרחיק והמחזיק טוען כבר ראית ומחלת או סייעת עמי או ברשותך עשיתי והניזק אומר עכשו הוא שראיתי או ראיתי ומחיתי ואתה מדחה אותי מיום ליום בכל אלו וכיוצא בהם על הניזק להביא ראיה ואם לא הביא ראיה ישבע המחזיק היסת ויפטר ואם הוא מנזקין שאין להם חזקה וטוען המחזיק שקנו מידו על המחזיק להביא ראיה ואם לא הביא ישבע הניזק היסת שלא קנו מידו ויסלק היזקו:

זה שכתבנו בשם גדולי המחברים שבפתיחת חלון על הניזק להביא ראיה שמיחה או שעכשו הוא שראה דוקא בשהביא זה עדים תחלה שראוה פתוחה וכמו שאמרו לק' כ"ט ב' זיל ברור אכילתך אבל אם אין לו עדים בכך אלא שאנו רואים אותה עכשו פתוחה ישבע הניזק שמיחה תכף שראה או שהשתדל בהמחאתו מיד ויסתום וכן דנו בה למעשה גדולי קדמונינו שבנרבונה מיחה זה תכף שראה ואף המחזיק מודה לו בכך אלא שטוען אחר שמחית שתקת שלשים יום וכשם שאמרו בחזקת טענה של שלש שנים שצריך למחות משלש לשלש כך במזקת מחילה משלשים לשלשים זה היה מעשה ודנו בה גדולי קדמונינו שבנרבונה שאינה טענה שלא הצריכו בחזקת טענה מחאה משלש לשלש אלא מצד שהמחזיק עושה מעשה בכל יום ומשתמש בדירתו ומחזיק בו על ידי עשיית מעשה ומתוך כך צריך למחות משלש לשלש אבל זו שאחר פתיחה לא נעשה בה עוד מעשה ולא שום חדוש דיו במחאה ראשונה וכן יראה מדברי גאוני ספרד בראש המסכתא ועוד אני אומר בזה שזה שמוחה בתוך שלש מטעין את חברו להזהר בשטרו ואם הוא שותק שלש הרי זה יכול לומר סבור הייתי שהרגיש בטעותו ושתק לו ולא נזהרתי בשטרי משלש ואילך אבל חזקת מחילה מכיון שבירר זה שלא מחל מהו צריך לשנות על זה:

עשן זה שהזכרנו שאין לו חזקה פירשו בתלמוד המערב דוקא בעשן התדיר כגון נחתומות וצבעות אבל בכדי צרכו לאפות את פתו ולבשל את תבשילו אין ספק שאין יכול לעכב וכן שאינו יכול לכופו לעשות מחיצה חזקה לעמוד בפני העשן שני אחים שחלקו ויש בחלקו של אחד עשן התדיר אין הלה יכול לכופו לסלקו וזהו קדימת רפת או חנות לאוצר וכן יראה מתלמוד המערב באחד שמכר חצי דירתו ושייר נחתומות בחלקו כמו שכתבנוהו למעלה מי שעשה ארבה בגגו לצאת דרך בה עשן הבית והעשן יוצא ורוח מצויה באה ודוחתו לתוך ביתו או חלונו של חברו וממלאתו עשן נסתפקו בה גדולי קדמונינו בנרבונה ומ"מ נטו לומר שכל כיוצא בזה אין בידו למחות ולכופו לסתום ארבתו שאם לא כן מה תקנתו של זה ואין זה דומה לזורה ורוח מסייעתו שבזורה ורוח מסייעתו ההזק נעשה בידים:

זה שאמרנו בעשן וריח בית הכסא שאין לו חזקה פירושו חזקת מחילה אבל חזקת טענה ובשלש שנים נחלקו בה גדולי קדמונינו וגאוני ספרד כתבו בפירוש שאפילו חזקת טענה ובשלש שנים אין להם וכן הדברים נראין שאין אדם עשוי למכור היזק התדיר כל כך ובסוגית אשת איש צריכה למחות האמורה בפרק שלישי נ' ב' יש קצת ראיה לשתי השטות זה בכה וזה בכה לפי מה שהפירושים משתנין בה ומ"מ כתבו גאוני ספרד שלא נאמר כן בבית הכסא אלא לריחו כגון שהיה בביתו של מזיק וריחו מגיע לבית חברו אבל לגוף הקרקע כגון שהיה בית הכסא בביתו של ראובן ופתח שם שמעון ליכנס בו או שחפרו שמעון ברשות עצמו והעמיקו לרשות חברו הואיל ובגוף קרקע הם חולקים יש לו בה חזקת טענה ולאחר שלש אלא שצריך לכסותו עד שיסתלק ממנו הריח ומעתה אף ריח בית הכסא עצמו כל שמכסהו עד שלא יעבור הריח חוצה לו אינו מעכב וזהו שכתבו גדולי הרבנים שלא נאמר על בית הכסא שאין לו חזקה אלא במגלה אבל מכוסה הואיל ואין ריחו מצוי יש לו חזקה:

זה שביארנו בגרמא בנזקין שפירושו שאין גוף המעשה מזיק אלא דבר אחר הבא בסבת מעשה זה יש בתלמוד מקצת דברים שנאמר עליהם גרמא בנזקין פטור אף בשגוף המעשה מזיק כגון נפיצת הדקתה האמורה למטה וכן הרבה ואע"פ שאפשר לטרוח לפרש את כלם לדעת זה אין שטת הסוגיאות מוכחת כן ומ"מ כבר פרשנו מה שכתבו בה גדולי הדורות בבבא קמא פרק הכונס ס' א':

כל הנזקין שאמרו עליהם שיש להם חזקה ר"ל חזקת מחילה כתבו גדולי המפרשים שאינה חזקה אלא לענין שאינו יכול לכופו לסלק היזקו אבל אם רצה זה לבנות אחר כן ובבנינו מתקלקל אותו שעבוד שהחזיק חברו בה אין המחזיק יכול למחות בידו שאם לא כן הרי הוא ממעט קרקעו ואין חזקת מחילה מועלת בהמעטת גוף קרקע וכתבו שכן הדין אצלם בחזקת חלון ובגדול תרנגולים ובהעמדת זבלים ובתנור וכירים ובכשורה דמטללתא ר"ל שבחלון בונה כנגדו ואינו חושש לא למה שהוא מאפיל עליו ולא למה שהוא מציץ לביתו וכן גדול תרנגולים וכיוצא בו דוקא כל זמן שהחצר עומדת כך אבל אם רצה זה לבנות שם בונה אע"פ שחזקתו בטלה מאליה וכן הנחת כשורה אם רצה לסתור את כותלו ולהחזיר את חצרו או לבנותה חדשה יכול הוא לסתור ולא יעמיד שם עוד אא"כ בא מחמת טענה ולסוף שלש ויש חולקין בדבריהם ולענין חלון מיהא כתבנו ההפך בפרק ראשון בתחלת הפרק ובסוגית ההוא דהוה בני אשיתא אחורי כוי דחבריה:

המשנה השביעית והכונה להתחיל בה בביאור החלק השני בעניני נזקים הבאים ממנו לכל בני העיר ואמר על זה מרחיקין את השובך מן העיר חמשים אמה לא יעמיד אדם שובך בתוך שלו אלא אם כן יש לו חמשים אמה לכל רוח ר' יהודה אומר בית ארבעה כורים כמלא שגר היונה אם לקחו אפילו בית רובע הרי הוא בחזקתו אמר הר"ם שגר היונה הם צבור היונים שמפריחין ביחד כגון שגר אלפיך שפירושו עדרי צאן ואמר אם לקחו אפילו בית רובע וזהו שיעור עשר אמות וחומש אמה בקרוב אינו חייב להרחיק אבל ישאר כמות שהוא וזהו שאמר הרי הוא בחזקתו וכבר ידעת שהכור שלשים סאה ור' יהודה אומר בית כור לכל רוח בקירוב ואין הלכה כר' יהודה:

אמר המאירי מרחיקין את השובך מן העיר חמשים אמה מפני שהיונים מפסידין את הזרעים הסמוכים להם בתוך חמשים אמה ואע"פ שהם שטים ביותר מחמשים אמה מ"מ יתבאר בגמרא שממלאים הם את כריסם בשעור חמשים אמה וכן לא יעשה אדם שובך בתוך שלו אא"כ יש לו בתחום קרקעות שהשובך בתוכם חמשים אמה מצלעות השובך לכל רוח כדי שלא יפסידו היונים בשדות של אחרים ר' יהודה אומר בית ארבעת כורים ר"ל שיעור זריעת ארבעת כורים שהוא מלא שגר היונה ר"ל מרוצתה שהיא רגילה בה בטיסה אחת והוא שיעור גדול והלכה כתנא קמא ואם לקחו כמות שהוא ר"ל שלא עשאו הוא מתחלה אלא שלקח קרקע והיה בו שובך אפילו לא היה שם אלא בית רובע קב הרי הוא בחזקתו שכבר הוחזק בו הראשון וכבר ביארנו שרוב הנזקים יש להם חזקת מחילה והרי זה אינו נזק רבים אלא של פרטים מיוחדים והוא הדין אף בפחות מיכן וכן הוא הדין אם עשאו הוא וסייעוהו או ששתקו לו על הדרכים שביארנו למעלה שהחזיק:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא וגדולי המחברים ראיתי להם שהביאוה מדין גזלה ולא הביאוה בדיני ההרחקות והביאוה בגזלה האסורה מדברי סופרים ויראה מזה שאם עשה שובך בפחות מחמשים אמה והזיק פטור מלשלם ודברים שנכנסו תחת משנה זו בגמ' אלו הן:

מדברי סופרים שלא לצוד יונים בישוב מפני שהם של אחרים מעתה אין פורשין רשתות ליונים אא"כ הרחיק מן הישוב שלשים ריס והוא ארבעה מילין שמדת המיל שבעה ומחצה ריס ואם בין תחום הישוב למקום פרישת הרשתות ישוב של כרמים אף ברחוק מאה מיל לא יפרוס אא"כ היה מתחום אחרון של כרמים למקום פרישתו ארבעת מילין שהיונים הולכין מכרם אל כרם וכל הכרמים כתחום שלהם וכן אם היה ממקום תחום הישוב למקום פריסתו ישוב של שובכין שהיונים טסים משובך לשובך וכל השובכין בתחום שלהם ושמא תאמר והלא משום שובכין עצמן נאסר בכך והיאך אתה בא עליו מצד יוני הישוב ביאור הענין כגון שהיו שובכין שבין תחום הישוב למקום פריסת היונים שלו או של עובדי האלילים שאין אנו מוזהרים בהם על גזלה כזו שאינה אלא מדרכי שלום או שהיו של הפקר:

כשם שאמרו בחזקת טענה טוענין ליורש טוענין ללוקח כך הוא הדין בעצמו בחזקת מחילה בחזקת טענה כיצד הדבר ידוע שמי שהחזיק בקרקע שלש שנים ובא המערער ואמר לו מה לך ולשדה זו והרי של אבותי היה והרי עדי והוא משיבו שהחזקתי בו שלש שנים ולא אמר לי אדם דבר אין זה חזקה ואם היה בא מחמת ירושה הואיל והביא ראיה שדר בה אביו אפילו יום אחד ואכלה הוא שלש שנים מכח אביו טוענין לו שאביו לקחה וכן אם טען פלני מכרה לי והמערער טוען פלני גזלן היה אם יש לזה עדים שפלני זה שמכרה לו דר בה אפילו יום אחד טוענין לו שהמוכר לקחה שהרי אילו רצה טוען אני לקחתיה ודרתי שני חזקה וכל שכן אם הביא ראיה שהמוריש או המוכר החזיק בה שלש שנים אע"פ שזה המחזיק אינו טוען שלקחוה ואינו יודע בכך בחזקת מחילה כיצד הרי שהחזיק מורישו בנזק של שכנו אע"פ שאין זה היורש טוען שמחל טוענין לו מן הסתם שמחל וכן ללוקח כל שהביא ראיה שהמוכר החזיק בנזק זה וכמו שביארנו במשנתנו שאם לקחו כמות שהוא אפילו בית רובע:

במה דברים אמורים בנזק הבא ממנו לאחד או לפרטים ידועים אבל בנזק הבא מיחיד לבני רשות הרבים אין שם חזקת מחילה שהיחיד אצל הרבים אין לו חזקת מחילה שאין כל בני העולם רואין ומוחלין הא חזקה אחרת יש להם כיצד התבאר בפרק חזקת הבתים ס' א' שאין מוציאין זיזין וגזוזטראות לרשות הרבים אלא אם רצה כונס לתוך שלו ומוציא לקח חצר ובה זיזין וגזוזטראות הרי זו בחזקתה אימר כונס לתוך שלו היה הא למדת שאע"פ שאין לו חזקת טענת מכירה שהרי יש לומר מי קבל מעות אלו והוא שאמרו כאן למאן פייס וכן שאין לו חזקת מחילה שהרי יש לומר מי הוא שמחל והוא שאמרו מאן שביק ומאן מחיל מ"מ טוענין לו חזקה אחרת והוא שכנס לתוך שלו:

זה שביארנו שהיחיד אצל בני רשות הרבים אין לו חזקת מחילה יראה שאם ראה אחד מהם וסייע או נתגלה מ"מ שמחל ובא הוא בעצמו אחר כך לערער שאין שומעין לו ואפילו אמר לא נתגלה דעתי במחילה אלא שהייתי בטוח שיראו אחרים ויערערו ויש מפקפק בדבר:

ומ"מ יש מפרשים מכח סוגיא זו שאף היחיד אצל בני רשות הרבים יש לו חזקת טענה ומחילה ממה שאמרו אבל בני רשות הרבים מאן פייס ומאן שביק וכו' צריכא כלומר קמ"ל דאיכא אם חזקת טענה אם חזקת מחילה ולדעת זו משנתנו שאמרה ואם לקחו אפי' בית רובע הרי הוא בחזקתו לא על עשיית שובך בתוך שלו לבד הוא חוזר שהוא נזק של פרטים אלא אף על של סמוך לעיר ואף חכמי הצרפתים כתבו לקח חצר ובה זיזין הרי זו בחזקתה וטוענין לו שלתוך שלו כנס או שנתפייס עם הרבים ומ"מ יש לפרש מאן פייס וכו' ומדליכא חזקת טענה וחזקת מחילה נימא דאפילו טענת כניסה לתוך שלו ליכא קמ"ל וכן ראוי לדון והילכך כל רשות הרבים שאין לטעון בה טענת כונס לתוך שלו כגון שהיו כל הבתים שבו מכוונים ויוצאים על קו אחד אין לאדם בו חזקה ומשנת בית רובע דוקא על עשייה בתוך שלו ולא על עשיה בסמוך לעיר או שמא אף של סמוך לעיר של פרטים הוא שהרי אינם בכלל אלא היחידים שבאותו קצה שבתוך החמשים: