מאירי על בבא בתרא שמא

כל שאמרנו שחוזרין ועושין שליחותן אע"פ שלא מדעת הלוה הוא נאמר וכל שאמרנו שאין חוזרין ועושין שליחותם פירושו אפילו מדעת המלוה וגדולי המפרשים כתבו שכל מדעת הלוה חוזרין ועושין שליחותם אף בשטר שיש בו אחריות ולא יראה כן ומ"מ כל שעדין לא נגמר השעבוד כגון שאין שם קנין אין חוזרין לשליחותם אפילו עשאוהו בטעות שמא ימלך:

ועיקר הדברים שכל שכתבו וחתמו שטר שלהם כדינו ומסרוהו לבעליו אין חוזרין לשליחותם בשום פנים אלא ברשות המשועבד או בבית דין והוא שאמרוה כן בגיטין ס"ג ב' בההוא דהוו קרו לה נפאתא וכתב טפאתא שכל שעשו במה שנצטוו כראוי אין חוזרין ומ"מ גדולי המפרשים כתבו בה שאינו דומה שזו שבכאן הרי המלוה שבעדי המלוה מקצתה קיימת ומתוך כך חוזרין וכותבין ונותנין אבל זו שבגיטין נסתלקו לגמרי:

שטר שזמנו כתוב בעשרה בתשרי שהוא יום הכפורים או בשבת והדבר ידוע שאין קונין לא בשבת ולא ביום הכפורים דינן אותו כמאוחר וודאי בערב שבת או בערב יום הכפורים היה ומכשירין אותה ואין אומרים שיד בעל השטר על התחתונה ולדונה כמוקדמת שאין אומרים יד בעל השטר על התחתונה אלא כששיש ספק במשמע השטר עצמו אבל זו שהשטר עצמו ברור ומקויים כל שיש דרך לומר בו שהוא מאוחר אין חושדין את העדים ומכשירין אותה ואף לדעת הפוסל במאוחר מחשש שמא יפרענו קודם זמן השטר וכשיתבע שטרו יאמר לו שאבד הימנו ויכתוב לו שובר על הלואה שבניסן והלה מוציא לו אח"כ שטר שבתשרי בזו מודה שכשר שאפילו כתב לו שובר מהלואה שבערב שבת או ערב יום הכפורים ומוציא לו אח"כ שטר שזמנו בשבת או ביום הכפורים הדבר ידוע שהשובר נעשה על אותה מלוה ומ"מ הלכה שכל המאוחרים כשרים ואע"פ שכותבין שובר כמו שיתבאר: