מאירי על בבא בתרא שמ

המשנה השביעית והיא חוזרת לענין החלק הרביעי והוא שאמר מי שפרע מקצת חובו ר' יהודה אומר יחליף ר' יוסי אומר יכתוב שובר אמר ר' יהודה נמצא זה צריך לשמור שוברו מן העכברים אמר ר' יוסי וכן יפה לו שלא ירע כחו של זה אמר הר"ם ואל ירע כחו של זה הוא רומז אל המלוה לפי שיהיה זמן חובו מוקדם וישוב עתה מאוחר וענין הנזק בזה ידוע והוא שלא יטרוף מן הלקוחות אלא מזמן השטר השני והלכה כר' יוסי וכותבין שובר על איזה ענין שיהיה:

אמר המאירי מי שפרע מקצת חובו ואינם נסכמים להשליש את השטר ואף זה אינו יכול לפרעו עד שיהא הלה יכול לכופו בנשאר ר' יהודה אומר יחליף ר"ל שיכתוב לו שטר מן הנשאר ויקרע את הראשון ונמצא מפסיד מלוה זכות קדימתו שהרי אין כותב לו שטר שני אלא מהיום ר' יוסי אומר יכתוב שובר על מה שפרעו ויהא שטר הראשון מונח בידו עד שיפרע הנשאר אמר ר' יהודה אם כן נמצא זה צריך להיות שומר שוברו מן העכברים אמר ר' יוסי וכן יפה ולא שירע כחו של זה יאבד זכות קדימתו:

זהו ביאור המשנה והלכה כר' יוסי ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא כך הם:

למדת ממשנתנו שאם הסכימו להחליף אין כותבין לו מזמן ראשון אפילו ב"ד ואין צריך לומר עדים אלא מזמן השני שאם כן לא היה לו לר' יוסי לומר וכן יפה ולא ירע כחו של זה שהרי אפשר שיחליף ולא ירע כחו כגון שיכתבו לו מזמן ראשון אלא הלכה שאין כותבין לו אלא מזמן שני לא עדים ולא ב"ד ויש חולקין בב"ד לומר שב"ד כותבין להם מזמן ראשון אבל לא עדים וזו היא שטת גדולי המחברים ולדבריהם זה שאמר ר' יוסי וכן יפה וכו' ולא אמר שיחליפו לו ב"ד מזמן ראשון לא אמרה אלא שיכוף לפרעו בכך ר"ל שיהא מתירא על שוברו וישתדל לפרעו או שמא אין ב"ד מזדמן וכן כתבוה חכמי הדורות שלפנינו ויש חולקים לומר שאף עדים כותבין מזמן ראשון ואע"פ שעשו עדים שליחותם חוזרין ועושים ולא יראה כן שהרי נחלקו בה ר' יהודה ור' יוסי בבריתא ר' יהודה אומר היה נושה בחברו אלף זוז ופרע לו מהם חמש מאות עדים מקרעין וכותבין לו אחר מזמן ראשון ור' יוסי אומר יכתוב שובר כדי שיגבה מזמן ראשון וודאי הלכה כר' יוסי מ"מ כל שנסכם המלוה להחליף מזמן שני עדים כותבין לו על כרח הלוה ואין כאן חזרת שליחות הואיל וראו הפרעון ואין לחוש שמא עשה לו שובר מאותו שטר כמו שיתבאר למטה וכן כל שנתברר לעדים שנשרף שטרו הראשון חוזרין וכותבין לו מזמן ראשון אפילו כמה שטרות זו אחר זו שאין זו שליחות לחדש שעבוד מחדש ולא אמרו אין כותבין שני שטרות על שדה אחת אלא כשהשטר הראשון קיים או שלא נתבררה אבדתו:

במה דברים אמורים בשטר מתנה או מכר שאין בו אחריות שאע"פ שעשו שליחותם חוזרין ועושין במקום שאין שם פסידת לקוחות אבל בשטר שיש בו אחריות אין חוזרין לשליחותם אלא הולכים ומעידין לב"ד וב"ד כותבין לו וכן בשטרי הלואה כמו שכתבנו למעלה כמו שביארנו בקמא בענין השורף שטרותיו של חברו: