מאירי על בבא בתרא שלט

כל שטר שהוא עשוי לקנות בגופו של שטר כגון שטר שהוא מקנה בו ואינו עשוי לראיה וכן גט אשה שעשוי לגרש בגופו של גט עקר ענינו בעדי מסירה אלא שתקנו בגט אשה עידי חתימה שמא ימותו עידי מסירה ונמצא הגט בידה כחרש הנשבר ומ"מ בדיעבד כשר אף בעדי מסירה ואע"פ שיש בו עדי חתימה צריך ליתן לה לכתחלה בפני שנים ומ"מ אם לא מסר בפני שנים או שנמצאו עדי מסירה פסולים כשר בעדי חתימה נמצאו עדי חתימה פסולים או אחד מהם קרוב או פסול אע"פ שמסרו בפני שנים כשרים פסול מפני שהוא מזוייף מתוכו וכן כל שהוזקקו לעדותן של אותם החתומים ונמצאת מזוייפת ומ"מ בחזקת קרקע כל שיש לו שטר וחזקה ונמצא שטרו פסול נידון בחזקה שהרי מ"מ טוען הוא טענת מכירה:

מי שהוציא שטר על חברו ואינו יכול לקיימו והלוה מודה לו שכתבו אלא שטוען עליו איזו טענה אם של פרעון אם של אמנה או כתב ללוות ולא לוה או ענין אחר הרי זה נאמן ואין אומרים מאחר שהודה שכתבו כבר נתקיים ואינו נאמן עוד בטענותיו אלא הואיל ולא נתקיים אלא מפיו נאמן ונשבע הסת על טענתו ומ"מ אם קיימו המלוה מצד אחר נתקיים והוא שאמרו מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו:

ושאר דברים הנאמרים בסוגיא זו מענין שנים אדוקים בשטר מלוה אומר שלי הוא ונפל ממני ומצאתו ולוה אומר שלך הוא ופרעתיו לך וכן מענין שנים אוחזין בטלית זה אומר אני מצאתיה וזה אומר אני מצאתיה כבר כתבנוה במציעא פרק ראשון ושם ביארנו כל מה שצריך בביאורה ובפסק שלה:

כבר ידעת שהמלוה את חברו בעדים אין צריך לפרעו בעדים מ"מ אם אמר לו פרעתיך בפני פלני ופלני אומרים לו שיבאו ויעידו כדי לברר את דבריו ומ"מ אם הלכו להם או שבאו ואמרו שאינם זכורים בדבר נאמן שלא אמרו יבאו ויעידו אלא לברר את דבריו ומ"מ כתבו גדולי המפרשים שאם העידו בבריא שלא פרעו כגון שאמר הוא שפרעו בפניהם ביום פלני והם העידו בודאי שלא פרעו בפניהם באותו היום שהוחזק כפרן וחוזר ופורע ואף גדולי הפוסקים וראשוני הגאונים כך הלא שטתם ומקשים לעצמם ממה שאמרו בשבועות פרק הדיינין מ"א ב' ההוא דאמר ליה לחבריה הב לי מאה זוזי דמסיקנא בך אמר ליה ולאו פרעתיך בפני פלני ופלני אתו פלני ופלני ואמרו לא היו דברים מעולם ואמר רבא כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש אמר לה ולאו אדעתיה כלומר ולא הוחזק כפרן ואם כן קשיין אהדדי שהרי פסקנו שם כרבא ותירצו רבים שזו שבמסכת שבועות לא אמר בבריא שבפני אותם העדים פרעו והוא שדבר כמתמיה ולאו פרעתיך בפני פלני ופלני אבל זו שאמרה בבירור אם אמרו לא היו דברים מעולם חייב ויש מי שמפרש שזה אינו שהרי בכמה מקומות אומרים בתלמוד ולאו איתמר עלה וכו' וכיוצא בזה על דרך הבירור אלא שזו שבשבועות על העדים הוא אומר כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש וכו' מפני שאף הוא לא אמר עליהם שהוזקקו לעדות אלא שאירע שבפניהם היה אבל כל שאומר שהוזקקו לעדות והכחישוהו הוחזק כפרן ופורע ואחר שכן זו של שבועות כשלא אמר עליהם שהזקיקם להעיד על כך וזו שבכאן כשאומר שהוא הזקיקם להעיד ואף כשנפרש אמר לה ולאו אדעתיה על הלוה אפשר לפרש שמאחר שלא הוזקקו לכך אף הוא אינו זכור מי הם הא אם אמרו שאין זכורים אין כאן חזקת כפרן וגדולי המפרשים כתבו בה שאף בלא הוזקקו אם אמרו לא היו דברים מעולם הוחזק כפרן ומה שאמרו שם שלא הוחזק כפרן פירושו שאם חזר ואמר פרעתי אח"כ נאמן הא מ"מ חייב הוא עכשו לפרוע ואין נראה כן אלא עיקר הדברים שכל שאומר פרעתיך בפני פלני ופלני ובאו ואמרו לא היו דברים מעולם והוא עומד בדבריו וטוען שבפניהם היה אלא שאינם זכורים אינו נאמן וזו שבכאן כך היא אבל זו שבשבועות כשאומר אפשר שלא בפניהם היה אבל באמה פרעתיך ונאמן מגו דמצי אמר פרעתיך שלא בעדים שהרי אין צריך לפרעו בעדים: