מאירי על בבא בתרא שלג

מ"מ צריך הסופר שיזהר שלא יהא נותן יד לפושעים לזייף אלא יתבונן בכתיבתו ויצמצם במקום הראוי לצמצם עד שלא יהא שם מקום מוכן לזיוף כל שיכול להזהר שלא יזדמן לו משלש עד עשר בסוף שטה יעשה שהרי יש מקום לזיוף להוסיף שם יו"ד מ"ם ואם נזדמן לו כן על כל פנים מחזיר את הדבור הרבה פעמים עד שתזדמן לו כתיבתו באמצע שטה וכן כל כיוצא בזה וכן הדיין צריך שיתבונן בשטר אם יש אותיות דחוקות כגון ואוי"ן וזייני"ן שכתיבתן במקום דחוק מצויה ויתבונן אם שום זיוף יוצא מהם ומתוך כך אם יש שם שום זיוף מוציאו לאור וכן אם יש ריוח בין תיבה לתיבה יותר מדאי אם הוא מצד זיוף הכל לפי מה שיראה ויתבונן:

מעשה באחד שכתב לחברו שהיה מוכר לו משלו שליש בפרדס ובא בעל השטר ומחק גב הבי"ת מאחוריה ועשאה וא"ו וקרא הדיין שליש ופרדס והתבונן הדיין שהיה ריוח מצוי בין מלת שליש למלת ופרדס והרבה בחקירת העדים עד שנתברר לו הזיוף וכן מעשה היה באחד שכתבו לו עדים בשטרו שלקח חלק ראובן ושמעון אחי והיה לראובן ושמעון אח אחד ששמו אחי וכתב וא"ו בדוחק אצל אחי וכשבא אצל הדיין טען שלקח חלק שלשתן והתבונן הדיין על דוחק הוא"ו והרבה בחקירת הדבר עד שנתברר לו הזיוף וכן מי שהוצרך להראות חתימת ידו לבית דין כדי לקיים חתימתו מתוכה על הדרך האמור בכתבות פרק שני שצריך לעשות וכגון שהוא צריך להעיד עם אחר על כתב ידי חברו ואם יעיד על של עצמו נמצאו שלשת רבעי הממון יוצאין על פיו יזהר שלא יחתום באמצע המגלה אלא בראשה שמא ימצאנה אחד ויכתוב עליו מודה אני שאני חייב וכו' כמה שירצה ותנן הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו גובה מנכסים בני חורין ומעשה במוכס אחד רשע שבא לפני אחד מן החכמים כמתחסד ואמר לו שימסור לו חתם ידו עד שאם יעברו התלמידים וחתימת ידו בידם יתבונן מתוכה ויעבירם בלא מכס ובלא שכר והיה החכם חותם בראש הקלף והיה המוכס מושך לו הקלף עד שיחתום באמצע והרגיש בו ואמר לו כבר קדמוך רבנן וכן צריך להתבונן בכל ענין שהוא רואה בכתב או בחתימת העדים שיש בה איזה דבר תימה שירבה בחקירות עד שיתגלו לו סתרי הענין וידון לבסוף כפי מה שיראה מתוך חקירתו מעשה באחד שהוציא שטר שזייף בו חתימת עדים יפה יפה עד שנראה למקיימים ככתיבת אותם החתומים לגמרי והראוה במקרה לאחד מן החתומים ואמר ודאי כתב ידי הוא זה אלא שאני תמה אם חתמתי קודם חברי שהוא גדול ממני מעולם ומתוך כך הרבו בחקירות עד שנודע להם הזיוף וכל שנראה לדיינים כיוצא בזה רשאים לנגוש את החשוד בעיניהם כפי מה שיראה להם מענינו וזהו שנאמר בכל אלו כפתיה ואודי ויש אומרים שלא הותר להם כך בשום פנים ולא נאמר כפתיה אלא דרך איום כמי שמראה עצמו בריא על הדבר וכופתו על העמוד להלקותו ולא שילקהו וכן הדברים נראין:

המשנה הרביעית וענינה לבאר בה ענין החלק השלישי והוא שאמר כותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו ושובר לאשה אע"פ שאין בעלה עמה ובלבד שיהא מכירן והבעל נותן שכר כותבין שטר למוכר אע"פ שאין לוקח עמו ואין כותבין ללוקח עד שיהא מוכר עמו והלוקח נותן שכר כותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו ואין כותבין למלוה עד שיהא לוה עמו והלוה נותן שכר ואפילו בעיסקא אין כותבין שטרי ארוסין ונשואין אלא מדעת שניהם והחתן נותן שכר אין כותבין שטרי אריסות וקבלנות אלא מדעת שניהם והמקבל נותן שכר אין כותבין שטרי בירורין וכל מעשה בית דין אלא מדעת שניהם ושניהן נותנין שכר רשב"ג אומר לשניהם כותבין שנים לזה בפני עצמו ולזה בפני עצמו אמר הר"ם כבר בארנו פעמים כי השובר הוא מחילה ומה שאמר שובר לאשה ר"ל שטר שיהא כתוב בו שאשתו מחלה לו כתובתה ובלבד שידעו העדים שזהו פלוני וששם אשתו הוא אותה שזכר שיש לחוש שמא יכתוב גט על שם אשת איש אחר ששמו כשמו ותוציא אותו הגט אותה האשה והיא אינה גרושה וכמו כן השובר צריך שידע כי פלני שם בעלה ובכן יוכל להעיד עליו וזהו פירוש מה שאמר ובלבד שיהא מכירן ומה שאמר והלוה נותן שכר ואפילו הוא שותפות כגון שיתן לו ממון לעשות בו סחורה ולא יהיה אצל אותו שמתעסק בו נכסים כלל וזהו הנקרא עיסקא ודינו אצלנו פלגא מלוה ופלגא פקדון ואע"פ שחציו בלבד הוא שהוא בתורת מלוה ישלם כל השכר פירוש אריסות הוא שותפות בפירות הקרקע וקבלנות הוא שמקבל הארץ בחלק מפירותיה ולפיכך הוא נותן השכירות ואפילו הוביר אותה כמו שנתבאר בתשיעי ממציעא ושטרי בירורין התרצות כל אחד מבעלי דינין באיזה איש שיהיה שידין לו כמו שיתבאר במסכתא שאחר זה זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד וכמו כן לכתוב טענותיהם רשב"ג אומר שהוא יכתוב לכל אחד מבעלי דינין שטר אחד בו טענותיו וזכיותיו ולחברו אחד כמו כן ואינה הלכה אבל יכתוב שטר אחד ויהיו בו טענת כל אחד משניהם ואיך פלני נתרצה בפלני הדיין וטען כך וכך ופלני נתרצה בפלני וטען כך וכך:

אמר המאירי נותנין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו ר"ל שכותבין וחותמין אותו לאיש אע"פ שאין אשתו עמו ושלא נטל הסופר רשות ממנה מפני שאין צריך בו לדעת האשה שהרי אף בעל כרחה מתגרשת וכן כותבין שובר לאשה שנתקבלה כתבתה כדי להיות מוכן בידה ליתנו לבעל אמר שיגרשנה ויפרענה אע"פ שאין בעלה עמה ושלא נטל הסופר רשות ממנו שהרי אין בו שום חובה לבעל ובלבד שיהא מכירן פירשו בגמ' בין בגט בין בשובר שיהא מכיר שם האיש ושם האשה שאם לא ידע שם האשה שמא החליף שם אשתו בשם אשת חברו ששמו כשמו ונותנו לאשת חברו וכל שכן אם לא ידעו לא שמו ולא שם אשתו שיש לחוש שיחליף שמו בשם חברו ושם אשתו בשם אשת חברו ונותנו לאשת חברו וכן הענין בשובר ובשובר מיהא כשנותנין לה צריך שתהא מוחלת הכתבה מעכשו שאם לא כן יש לחוש שמא נכתב השובר בניסן ולא נתנה עד תשרי ומוכרת כתבתה באמצע זמן זה והלה מוציא שוברו הכתוב מניסן והפסידו לקוחות שלא כדין:

ובענין הגט הקשו בגמ' שאע"פ שמכירין שם האיש ושם האשה היאך נותנין לו בלא דעת האשה שמא יש בעיר מי ששמו כשמו ושם אשתו כשם אשתו וזהו הנקרא לענין גיטין שני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת ר"ל ששמותיהן ושמות נשותיהם שוים והילכך נותנו לאשת חברו ותירצו בה זאת אומרת שני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת אין מגרשים נשותיהם אלא זה בפני זה ויש מפרשים שאין נותנין את הגט לאיש אא"כ מגרש את אשתו בפנינו ושתהא אשתו עמו לפנינו בשעת נתינה לידו ויש מפרשים שיהו השני יוסף בן שמעון בפנינו יחד ובפרק כל הגט יש בו דרך שלישי והוא ששני יוסף בן שמעון אין מתירין אשת אחד מהם אע"פ שגיטה יוצא מתחת ידה אלא בעידי מסירה וכל הדרכים האלו בה ודי לנו באחת מהן איזו שתזדמן וכל שאמת מהן מוציאה גט ונמצא יוסף בן שמעון אחר בעיר בלא שום הכר צריך שתביא ראיה על אחת משלש אלו והילכך אין לחוש לזו ושמא תאמר והיאך כותבין גט לאיש בלא אשתו ושמא יכתוב בניסן ולא יתן עד תשרי ומוכר פירות באמצע הזמן ומוציאה את הגט שמניסן וזוכה בפירות שלא כדין כבר פירשו במסכת גיטין בכיוצא בה שלדעת האומר כיון שנתן עיניו לגרשה שוב אין לבעל פירות כדין היא טורפת ולדעת האומר יש לבעל פירות עד שעת נתינה אומרים לה אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך כמו שיתבאר שם:

ומ"מ חזרו והקשו בגמ' שמא הולך לו בעיר אחרת ומיסב שמו יוסף בן שמעון כשם זה שבעיר זו וכן מיסב שם אשתו כשם אשתו של חברו והרי עדי אותה העיר מוחזקים עליו בשם שהוא מיסב לו ומקבלו ונותנו לאשת חברו ואין טענה מצד העיר שנכתב בה שלא הלך לשם אלא דרך סחורה ואין כותבין לו אלא שם עירו והיא היא עיר של חברו ולא אמרו במסכת גיטין שמו שביהודה וגליל עמו אלא כשהיה שם דרך קבע ואע"פ שכותבין מ"מ שבמקום פלני נכתב הגט מאן מוכח שלא הלך פלני האחר לשם סוף סוף מה הועלנו בהכרת העדים שמו ושם אשתו אבל מ"מ אין להקשות שיוסף בן שמעון של עיר זו יביאהו לאשת יוסף בן שמעון שבעיר אחרת שהרי צריך לכתוב שם שם עירו ושם עירה ומ"מ דוקא בגט ומחשש איסור אבל בשובר אין מדקדקין כל כך ואין אנו צריכים בו לשם עירו ושם עירה ותירצו שאין כותבין לו עד שיוחזק שמו בעיר שלשים יום וכל שהוחזק שמו בעיר שלשים יום אין חוששין לומר שמא שם אחר יש לו ושנה שמו לאיזה רמאות וכל שלא הוחזק אין כותבין לו עד שיביא ראיה שזהו שמו או שיוחזק ואפילו בדקוהו לקרותו פתאום בשם זה והוא עונה אין זה כלום רמאה ברמאותיה מזדהר וכן הדין בכל השטרות שבעולם בין אותם שהסופר יכול לכתבם לאחד בלא חברו בין אותם שאין הסופר יכול לכתבם אלא מדעת שניהם אין כותבין אותם עד שיהו העדים מכירין שמותיהם שמא יבאו שנים ויעשו קנוניא ויעלו שמותיהם בשמות אחרים וכל שהוחזק שלשים יום אין חוששין לו עוד שאם כן אין לדבר סוף ולמדת שמי שבא ואמר כתבו שטר לזה שאני חייב לו מנה והיו העדים מכירים שם הזוכה אבל לא שם המתחייב אין כותבין עד שיביא ראיה שזהו שמו או יוחזק וכל שכן בהפך:

והבעל נותן שכר הגט ופירשו בגמ' שעכשו נהגו ליתן האשה שכר הגט כדי שלא ישהנו ביד הסופר והבעל נותן שכר שוברו: