מאירי על בבא בתרא שכה

שני שטין שאמרו דוקא הן ואוירן ר"ל אויר למעלה מן השטה הראשונה שאם יכתוב בה אות ל' יהא מקום לצואר הלמ"ד לעמוד בה ואויר למטה משטה שניה קודם חתימת העדים שאם תזדמן בה אות נו"ן זקופה שיהא מקום לארך הנו"ן לעמד בה ואויר שבין שטה לשטה ונמצאו שני שטין ושלשה אוירים ואין מצריכין לשני אוירים בנתים כדי שאם תזדמן כ"ף זקופה או נו"ן זקופה בראשונה ולמ"ד באחרונה תחתיה שיהא מקום לארך הכ"ף ומקום לארך הלמ"ד שיכול הוא להעמידן ארכה של זו בצד ארכה של זו:

שיעור השטין משערין אותו בשיעור כתיבת העדים או שאר בני אדם שאין בקיאים בכתיבה כל כך ואין משערין אותו בכתיבת הסופר שהיא כתיבה דקה ומצומצמת שכל המזייף אינו הולך אחר הסופר שמתירא הוא ממנו אלא אחר שאר בני אדם ולא עדים דוקא אמרו אלא כל שאר בני אדם הוא קורא עדים חוץ מן הסופר ולמדנו מכאן שאם נתמלאו שטין אלו בכתב אע"פ שאינן מכתב ידי אותו שכתב את השטר אין פוסלין אותו שאם כן מה הוצרכנו לכתב ידי עדים והלא כל שאינו בכתב ידי הסופר אתה פוסל ומעתה כל שכן באמצע השטר שאם נתחלפה כתיבה מסופר לסופר או מגסה לדקה או מקולמוס לקולמוס וכיוצא באלו אין שום חשש בכך:

כבר ביארנו ששני שטין אלו שהניח או מלאם בקרובים כשר מ"מ אם מלאו בשריטות ושריטות של דיו או בכפתורים ופרחים מצויירים וכיוצא באלו פסול שמא לא חתמו העדים על גוף שטר אלא על אותם הציורים: